זה נראה כמו זובור תקשורתי לישראל
"3 הרוגים ו-20 פצועים", צעקו הכותרות. אבל מי דקר? מי נדקר? פעמים רבות בסיקור העולמי המידע הקריטי הזה נחבא. ככה נראית אולי ההשפעה של ה-BDS
זו הכותרת הראשית הבוקר ב"לה רפובליקה", אתר החדשות הנקרא ביותר באיטליה: "אוטובוס הותקף במזרח ירושלים. בישראל 3 התקפות תוך שעות, 4 הרוגים ועשרות פצועים. גבר דהר במכונית לתוך תחנת אוטובוס ואחר כך תקף בסכין. התקפה שלישית בתל אביב". מי דקר? מי דרס? מי נדקר? מי נדרס? יגלה הקורא לבדו באיזה צד הפלסטיני ובאיזה צד הישראלי, אם יטרח להקליק (והוא לא). וככה בדיוק, חברים, מטמיעים נרטיב.
תקראו לי קטנוני, תגידו "טעות עריכה או חוסר תשומת לב", אבל את "לה רפובליקה" אני קורא מספיק כדי לדעת שבמצב עניינים הפוך, עורכיו לעולם לא שוכחים לציין מי הקצב ומי הנקצב. והכותרת הבוקר היא רק חוליה נוספת ברצף הנוכחי של שקרים מסותתים היטב בתקשורת האירופית, במודע או שלא-במודע. סיקור מוטה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא עניין של 48 שנים לפחות, אבל מה שקורה בשבועיים ומשהו של האינתיפאדה העכשווית כבר נראה כמו זובור תקשורתי בינלאומי גס, מאורגן ודווקני, ודבר כזה אני לא זוכר. לקבוע מי צודק לפי מספר הרוגים (מעשה דבילי כשלעצמו) כפי שעשתה התקשורת האירופית ב"צוק איתן" זה דבר אחד, אבל לכסות שוב ושוב על מעשיהם של רוצחים חמושים בסכינים זו נבזיות מסוג אחר. כן, לעיתון עם אג'נדה מותר לנקוט צד, מקומם ככל שזה יהיה, מותר לו אפילו להאשים את ישראל בהסלמה. מה שאסור לו זה לחפות על רוצח ולהחביא את מעשיו ואת זהותו במעמקי הכתבה רק כדי לשרת את האג'נדה שלו ולטשטש את הנסיבות וההקשר.
חזרתי מאיטליה שלשום. בשדה התעופה במילאנו ריצדה בטלוויזיה הכותרת "עוד פלסטיני נהרג". זה היה מחבל שדקר בירושלים, פצע קשה וחוסל. במטוס קראתי עותק קשיח של אותו "לה רפובליקה". "7 הרוגים פלסטינים" זעקה הכותרת, "חמאס מכריז מלחמה". שום אזכור לכך שהיו אלה פלסטינים אלימים שדהרו לעבר הגדר ופרצו לישראל למרות אזהרות חוזרות ונשנות.
הדיווחים האלה רק הצטרפו לכותרות המרושעות של "אינדיפנדנט", "לוס אנג'לס טיימס" ו-BBC שאותן כבר קראתם כשלא הייתי פה, ושבהן הוצגו מחבלים שחוסלו אחרי שדקרו ושחטו ושפכו דם, באמצעות המילה הניטרלית - הכמעט שלווה - "הרוגים". השוחט נספר כנשחט, נמהל באדיבות הכותב בתוך ים החללים שהוא עצמו הפיל בסכינו, וזה בלתי נתפש. וזו כבר לא מעידה או טעות או אי-הבנה - אפשר אולי היה לחשוב כך לפני שבוע - אבל זה קורה עכשיו יום אחרי יום אחרי יום, במערכות העיתונים בלונדון, בברלין וברומא. ואם נדמה לכם שזה לא מחלחל לציבור הקוראים אתם טועים מרה.
וואלה, לא נראה לי. אזהר מתיאוריות קונספירציה מוגזמות כמו יד בינלאומית מכוונת שמובילה קמפיין עיתונאי חוצה מדינות, כי זה לא נשמע לי סביר, ואסתפק בהשערה המדאיגה מאוד שה-BDS ורעיונותיו כובשים עוד ועוד השפעה, גם במעוזים השמרניים והמקצועיים ביותר לכאורה.
