דוחף את החברים / פלג בחמישי
בלי למצמץ (ואולי עם) המליץ גונב הדעת שגיא כהן למנות את אחד מידידיו הכושלים, אוחנה או קלינגר, למאמן הנבחרת
החנפן
שגיא תופר ג'ובים על חשבוננו
על החופר הבלתי נלאה שגיא כהן דומה שנאמר כבר הכל. שהוא ממציא דברים, מזהה מגמות אחרי שתי דקות, נותן הרצאות לטובי המאמנים בעולם, נוזף בגדולי הכוכבים, ושיתרונו הגדול ביותר הוא הדיקציה הנוראית שבזכותה לא מבינים את מרבית קשקושיו. אבל השבוע, בעקבות ההפסד לקפריסין, התברר שהוא גם לקקן שמנסה לסדר ג'וב לסחבקים מהערוץ.
כאשר עלתה לדיון סוגיית מחליפו של אלי גוטמן, היישיר ה"פרשן" מבט לעבר ניר קלינגר שישב מולו, ואמר כביכול בצחוק: "אכפת לך לצאת שנייה?". אבל רק אז החלה הבדיחה הקורעת באמת. "אני חושב שהמאמן הבא של הנבחרת נמצא היום בבניין הזה", אמר החוצפן, כאילו שאנחנו בוחרים עכשיו ועד הבית.
קלינגר נראה מבסוט חלאס, ושגיא המשיך להחניף: "ניר, אלי אוחנה, מישהו מהקפטנים הוותיקים, כי הנבחרת צריכה כרגע מופת אישי לקפטנים ששיחקו פצועים, שסחבו את הנבחרת". ואז הוא גם שלף דוגמה מאלפת: "אני זוכר שישראל שיחקה נגד לוקסמבורג בתקופה של שלמה. היינו שם יותר גרועים מאשר היום נגד קפריסין, ואוחנה נתן גול ממצב אחד וניצחנו 0:1". פששש, איש מופת זה לא מילה. ואם לא שמתם לב, גם מאמן הנבחרת ההירואית ההיא עובד היום באותו בניין.
אז זה מה שזוכר שגיא, ואם כבר מנהיגות והקרבה למען המולדת, בואו ניזכר בעוד כמה עניינים. כמו למשל המשחק באוסטרליה, כשהמנהיג אוחנה עשה תנועה מגונה לקהל והותיר את חבריו בעשרה שחקנים. ומה בקשר לסחיבת הנבחרת בעודו פצוע? כמו לדוגמה משחק הידידות מול רוסיה, כשאיש המופת סירב לשחק כי סכומי הביטוח ששילמה עבורו ההתאחדות לא סיפקו איתו.
בקשר למומלץ השני שהיווה מופת אישי, כדאי להזכיר את משחק מוקדמות המונדיאל נגד קפריסין ב־1997. בערב שלפני שהתה הנבחרת במלון בהרצליה, ולמרות הנחיות המאמן, חמישה שחקנים עזבו את המלון כדי לצפות בסרט ושבו בשעה מאוחרת. חוץ מקלינגר נכללו במשלחת הבליינים חיים רביבו (שבוחר היום את המאמן הבא), אבי נימני (עוד עובד בבניין של שגיא), דוד אמסלם ופליקס חלפון. כולם אנשי מופת ששרף הישעה מהנבחרת ונימק: "הם ברחו מהמלון ערב משחק גורלי, סימן שהם לא מספיק רציניים".
ועוד לא דיברנו על קריירת האימון של השניים. האחד צבר לא מעט נפילות בליגה ובנבחרת הנוער, והשני התמחה בפיטורים ובהתפטרויות ולאחרונה הוריד את מ.ס אשדוד ליגה. מהמופתים הללו הפרשן השרלטן שכח.
ככה זה עובד בסחבקלנד. זוכרים מה שרוצים ועובדים בשיטת חבר מביא חבר. הנה, בערוץ המתחרה זוכה אייל ברקוביץ' לקמפיין משלו. איציק זוהר (שעובד איתו באותו בניין), אפילו שאל השבוע: "מה עם ברקו שלנו?" ומיד הוסיף: "זה לא רק אנחנו, זה כל העם רוצה". איל, שישב לצדו, לא נשאר חייב והודיע: "הייתי לוקח איתי שני עוזרים תותחים, איציק למשל".
ומכיוון שזוהר חש על בשרו מה רוצה העם, באח הגדול, חייבים לעשות סוף לחרושת הבחישות ולבחור מאמן לנבחרת באמצעות מסרונים. לדני נוימן סמסו 11, לדני קושמרו 22, לברקוביץ' 50, לסלבה ברזילאי 53, לאוחנה 55 ולקלינגר 56. מה זה בעצם משנה מי יקח? בסוף הרי ממילא נודח.
הצינור
מה שילה מסתיר מלקוחותיו
בשנה שעברה פרש אורי שילה מתפקיד מנכ"ל ההתאחדות. על התנהלותה בתקופתו אין צורך להרחיב, ולגבי שליטתו בחומר כדאי להזכיר את פרשת 22.8 מיליון השקלים העלומים. "למנכ"ל אין זכות חתימה על העברות כספים", הגיב שילה לממצאים. "זה לא בסמכותי".
אחרי שפרש, הקים את חברת "פאן זון", שאמורה לסייע בין השאר לאוהדי כדורגל להגיע למגרשים. כך היה גם מול קפריסין במוצ"ש. באתר החברה, שעובדת בשיתוף ההתאחדות, הוצע כרטיס רכבת ב־47 שקל עבור נסיעה מתחנת ת"א מרכז למלחה ירושלים ובחזרה. בהודעה הובהר כי הרכישה חייבת להתבצע מראש דרך האתר או האפליקציה בלבד, שהתשלום יתבצע באמצעות חברת "פייפאל" או כרטיס אשראי, ושלא יימכרו כרטיסים בתחנה!
על הברדק שהתפתח יוכלו להעיד תכתובות הגולשים שניסו לציית להנחיות. "מדוע מחייבים לרכוש כרטיסים דרך הפייפאל? כבר יומיים אני 'מבלה' באינטרנט ללא הצלחה", כתב מישהו. "למה לא
ניתן לבצע רכישה בכרטיס אשראי?", שאלה אחרת. "אני לא מצליח לרכוש דרך האפליקציה!", התלונן שלישי. ואלה רק שלוש דוגמאות מתוך מבול שאלות.
בנוסף, אוהדים שהגיעו לתחנה בת"א, הופתעו לגלות שדווקא ניתן לרכוש כרטיסי רכבת במקום, ואפילו ב־42.5 שקל. כלומר לקוחות "פאן זון" גם הוטעו, גם התברברו וגם שילמו יותר. סיבה טובה לשמוע את הסבריו של הבעלים. "אני פירסמתי את כל הנתונים מהאתר של הרכבת בדיוק כפי שהם", הגיב שילה. "אני רק צינור של הרכבת".
ולמה אצלכם שילמו יותר?
"זה בגלל שאנחנו עושים את כל התפעול והאופרציה בשטח, ויש איזשהו מחיר. תבדוק כמה אחוז הפייפאל לוקח. אני לא אומר שהשירות מושלם. כ־1,500 הגיעו דרכנו, רובם היו מרוצים ותמיד יהיו כמה שלא. זה חלק מהפקת הלקחים".
והנה תגובת רכבת ישראל: "חברת פאן־זון גבתה 4.5 שקלים עמלה על מחיר כרטיס הנסיעה ברכבת מבלי לציין זאת. רכבת ישראל תשיב את סכום העמלה ללקוחות ששילמו את התעריף הגבוה ויפנו למוקד השרות"... לפחות אלה שאכלו אותה יודעים עכשיו, מי הכניס להם את הצינור.
לפנייה לכתב/ת 
