להתמודד עם עלילת הדם
השקר הפלסטיני שלפיו "אל-אקצה בסכנה" הוא מסוג העלילות שחשבנו שעברו מהעולם במאה ה-19, אבל הוא המחולל העיקרי של גל הטרור. ישראל צריכה להפנים שפוסט בפייסבוק מסוכן כמו סכין, ודרושה מלחמת הסברה אגרסיבית
במערכת הביטחון הגיעו כבר למסקנה שגל הטרור הנוכחי הוא משהו חדש ומיוחד במינו. זו לא אינתיפאדה, אומרים קצינים בכירים מאוד, וגם לא גל טרור עממי מקומי מהסוג שאנחנו מכירים. מניעים ומחוללים רבים מייחדים את הגל הנוכחי, אבל את המרכזיים שבהם - המניע הדתי וההסתה ברשתות החברתיות - לא ראינו, לפחות בעוצמה כזאת, בגלי טרור קודמים.
ההסתה ברשתות החברתיות ובתקשורת הפלסטינית תחת הקריאה הג'יהאדיסטית "אל-אקצה בסכנה", היא עלילת דם פשוטה, מהסוג שחשבנו שכבר נעלם מהעולם במאה ה-19. וזה מתבצע באמצעים של תקשורת המאה ה-21. מה שקורה כעת ברחוב הפלסטיני דומה מאוד במהותו למה שקרה ברחובות המצרים, הטוניסאים והסורים ב-2011, וכונה "האביב הערבי". דאעש תרם לעולם המקוון את הסכינים כסמל.
לכן, אם רוצים להתמודד בהצלחה עם גל הטרור הסכינאי ועם הגלים הבאים אחריו, ישראל צריכה לפתח שיטות ואמצעים להתמודד עם ההסתה ולנטרל אותה. הפוסט בפייסבוק מסוכן לא פחות מהסכין ביד המחבל שיוצא לשער שכם. את שניהם צריך לנטרל, ואם אפשר - לשתק לזמן רב.
ההתמודדות צריכה להתנהל בכל הערוצים שבהם מתנהלת ההסתה. הרשתות החברתיות, התקשורת הפלסטינית והערבית, האישים והדוברים הפלסטיניים הרשמיים (בין שהם מהרשות ובין שמחמאס), והתקשורת העולמית, שגם היא – כשמדובר בישראל – לא מקפידה על כללי האתיקה והאמינות העיתונאיים.
אפשר לפרסם טקסטים וחומר ויזואלי באינטרנט באופן שיהיה מעניין ומושך גם עבור הפלסטינים. אפשר לנסות משהו שלא עשינו אף פעם, והוא לפתוח ערוצים אינטרנטיים וכן תחנות רדיו וטלוויזיה, שמטרתן לאפשר לישראלים ופלסטינים לנהל דיאלוג בערבית.
תגידו "לא" לקרי
עוד תחום שממשלת ישראל, המשטרה וצה"ל מתרשלים בו הוא ריסון המתנחלים. אנחנו מקבלים מידע מפורט על כל יידוי אבנים והשלכת בקבוקי תבערה של פלסטינים, אבל יודעים הרבה פחות על עקירת עצי זית ומעשי ונדליזם והתגרות אחרים, המתבצעים בימים אלה על ידי מתיישבים ישראליים ביהודה ושומרון. מעשים אלה גברו מאוד לאחרונה והם סיבה נוספת לזעמם של הצעירים הפלסטיניים.
לדבר אחד לא צריך להסכים: ישראל צריכה לדחות את הצעתו של שר החוץ האמריקני ג'ון קרי לתווך בין הצדדים. מסעו של שר החוץ האמריקני לעמאן, כדי להיפגש עם אבו מאזן, המלך עבדאללה ובנימין נתניהו, הוא חסר תוחלת.
לא רק מפני שמחלקת המדינה האמריקנית כבר רומזת שישראל משתמשת בכוח מופרז נגד הסכינאים, אלא בעיקר מפני שהמלך עבדאללה ונשיא הרשות הפלסטינית, במחילה מכבודם, לא משפיעים על הצעירים הפלסטיניים המשתוללים. הם לא רלוונטיים וכך גם קרי. תיווכו, אם יהיה, נדון מראש לכישלון והוא עלול רק ללבות את האווירה במקום להרגיעה. לכן, כדאי שמר קרי יכבד ויישאר בוושינגטון.
ישראל קרובה למיצוי צעדיה
מה שמופעל בשטח כרגע הם האמצעים הביטחוניים שעליהם החליט הקבינט שלשום ואתמול. לוקח זמן עד שהצעדים הפיזיים מונעי החיכוך והמרתיעים משפיעים על השטח. מה לעשות? דרוש זמן כדי לגייס או להביא כוחות חדשים לשטח. צריך לאמן אותם תחילה ולהציב אותם על פי כישוריהם. דרוש גם זמן לכוחות שהגיעו ללמוד את השטח וללמוד לעבוד ביחד, בתיאום ובשילוב עם כוחות אחרים. אחרת, יהיו טעויות ותאונות כמו ירי על כוחותינו, למשל.
אין זה נכון שהסגר על השכונות במזרח ירושלים אינו יעיל. מה שנעשה בינתיים הוא רק הצבה חפוזה של מחסומים בכניסות וביציאות מכמה שכונות כאלו. מה שלא התבצע עדיין הוא הצבת אמצעי המודיעין והאיסוף שצה"ל משאיל למשטרה, יחד עם כוחות נוספים שאמורים לחסום גם את המשעולים והנתיבים הלא רשמיים המוליכים לעבר מערב העיר.
עם זאת, צריך להיזהר שסגרים אלה לא ייעשו באופן שילבה עוד יותר את זעמה של האוכלוסייה הירושלמית הלא מעורבת.
צריך להודות ביושר: ישראל די קרובה למיצוי הצעדים הפיזיים שהיא יכולה לנקוט כדי להרגיע ולסכל את גל הטרור הסכינאי ואת הפרות הסדר. כלומר, אותם צעדים פיזיים שאפשר לנקוט בלי לעורר תגובה קשה בדעת הקהל העולמית ומבלי לבגוד בערכיה של החברה בישראל. עכשיו צריך לטפל בהסתה ולפרוץ דרך גם בתחום זה, כשם שישראל פרצה דרך בשעתו שיצאה לחומת מגן והצליחה לסכל את הטרור הממוסד והמאורגן בתקופת האינתיפאדה השנייה.
לפנייה לכתב/ת 
