"תהיו עירניים": מה הילדים שלנו מרגישים בעקבות המצב?
נראה שהילדים למדו לחיות עם המתיחות אך רובם לא מדברים על התחושות שלהם, והפחדים מתבטאים בדרכים אחרות. מהם הסימנים שצריכים להדליק נורה אדומה והאם המצב עלול לגרום להם לטראומה? המומחים עונים
בעקבות המצב ילדים נחשפים למושגים חדשים שהם לא הכירו. מצד אחד ההורים ואנשי חינוך מנסים לשדר רוגע אך אי אפשר להתעלם מהורים ששומרים בכניסות לגנים, בתחנות של הסעות בית הספר ובתחושת דריכות כללית שמסתובבת באוויר.
אמנם במדינה כמו שלנו, בה כל שנה יש מבצע, מלחמה או אירועים בטחוניים, נראה שהילדים התרגלו לסיטואציות האלו אך בכל זאת מדובר בילדים שלא תמיד מבינים את כל התמונה.
לדבר עם הילדים
"רוב בני האדם עמידים לטראומה, אבל המצב של עימות מתמשך ואירועים אלימים אשר יכולים באופן פוטנציאלי לפגוע בכל אחד, כל יום, והרגשה של חוסר יכולת לשליטה ולהגנה עצמית מעלה את תחושת חוסר האונים", מסביר ד"ר אריק טאייב, פסיכולוג חברתי ומומחה בתחום של ילדים וחרדות מבית ספר לתקשורת במכללת ספיר. "סבל פסיכולוגי מתמשך יכול לבוא לידי ביטוי בפוסט טראומה או בחרדות מתמשכות".
- אז יש סיבה לדאגה על עתיד הילדים?
"גם באזורי עימות רוב הילדים לא יפתחו סימנים של פוסט טראומה. אולם, ילדים רבים עלולים להראות סימנים המעידים על פגיעה פסיכולוגית ותסמינים שונים כגון: הרגשת פחד ואימה ממקומות שונים או באופן כללי, דריכות ועוררות יתר, קשיי ריכוז ושינה, נסיגות התפתחותיות ועוד. התמשכות האירועים בציר הזמן מעלה את רמת הפגיעות ואת תחושת חוסר האונים נוכח האירועים והסכנות".
"מחקרים עדכניים מראים כי 66% מאוכלוסיית הילדים בעולם עד גיל 16 חווים אירוע טראומטי אחד לפחות בחייהם (תאונת דרכים, מלחמה, תקיפה וכו'). בישראל, באזורי עימות, חשיפה של ילדים לאירועים עם פוטנציאל טראומטי מגיע ליותר מ-95%. סביר להניח כי המצב הנוכחי גורם לחשיפה תקשורתית לאירועים אלימים עם פוטנציאל טראומטי לאחוזים דומים".
- מה כדאי להורים לעשות כדי להרגיע את הילדים, גם אם הם לא נראים לחוצים?
"לשמור על שגרת חיים, להיות עם הילדים, לדבר איתם ולברר איתם מה יכול להרגיע אותם. בנוסף, לתרגל טכניקות לרגיעה והתמודדות כאשר הילד רגוע ולהכין אותו לאירועים מפחידים (אם חלילה תהיה חשיפה כזו). טכניקות רגיעה והרפיה נוטות להיות פחות יעילות במידה ומרגלי אותן בפעם הראשונה כאשר הילד כבר בלחץ גדול ובעומס רגשי אינטנסיבי. זה כמו להכין אותם לקראת ריצה ארוכה, רצוי להתאמן לפני הריצה".
לשים לב לשינויים בהתנהגות
"ההשפעות לטווח ארוך קשות לצפייה", אומרת מרים סמדר, מתמחה בטיפול בנפגעי טראומה, מטפלת משפחתית של מכון אדלר ומרצה במדרשה. לדבריה, "התגובות האנושיות מגוונות ותלויות במשתנים נוספים, אך ידוע כי מתיחות וחוסר רוגע אינן תורמות לבריאות הנפשית של הפרט וכי סביבה אלימה עלולה להשפיע על התנהלותו. לכן יש לעשות מאמץ למתן את ההתנהגות והמתח ולהעניק תשומת לב ראויה לנעשה אצל ילדינו בכדי לתרום להרגעה לפחות במקומות שבהם יש לנו השפעה - בבית ובאווירה המשפחתית".
לפייסבוק הורים כבר הצטרפתם? היכנסו עכשיו
- איזה סימנים צריכים להדליק לנו נורה אדומה?
"על ההורים והמחנכים לשים לב לשינויים בהתנהגות ילדיהם בתחומי החיים השונים: שינה או חוסר שינה, חלומות, ביעותים וכדומה, שינוי בהרגלי האכילה, חוסר תיאבון וכדומה, ונוכחות במסגרות - אי רצון ללכת לבית ספר.
"במידה ויש שינוי קיצוני, יש להיעזר בגורם מקצועי ולנסות לדובב ילד סגור לבטא את פחדיו בפניכם. אלה יכולים להפחית או אף למנוע השלכות לא רצויות. יש להיות קשובים לשינויים ולהתמודד איתם בסמוך לאירוע, אך בלי בהילות המגבירה פאניקה. חשוב לדעת שילדים מפתחים חוסן נפשי לעיתים טוב יותר מהמבוגרים שבינינו".
- עד כמה גיל הילדים משפיע על התחושות שלהם?
"כאשר מדברים על ההשפעה שיש לחרדה על ילדים חשוב לחלק אותם לפי גיל לשלוש קבוצות עיקריות שמושפעות אחרת ודורשות התייחסות שונה: ילדים בגיל הרך, ילדים בגילאי גן החובה ובכיתות הנמוכות של בית הספר היסודי ומתבגרים.
"ילדים בגיל הרך אינם מצליחים להבין לעומק את ההתרחשות, אך הם חשים באווירה המתוחה בבית ומצד הסובבים אותם. יותר מכל שכבות הגיל, לילדים הרכים שגרת היומיום חשובה במיוחד. השתדלו שלא לחרוג ממנה אלא במקרים קיצוניים.
מאיזה גיל אפשר לחשוף את הילדים לחדשות?
"לילדים בגילאי 5-10 יש לענות לשאלות באופן ענייני ובוגר. לציין שהמצב אכן מתוח, אך להדגיש ולהביע תקווה שיירגע בקרוב. התשובות צריכות להתייחס לשאלות הילדים בלבד ויש גם לציין שגורמים בממשלה ובצבא מטפלים בנושא ודואגים שישתנה לטובה.
יותר מכולם בני הנוער חשופים למידע הזורם ברשתות החברתיות ובתקשורת המסורתית. חשוב להדגיש בפניהם את אופייה של הרשתות החברתיות, ושלא תמיד יש אמת בדיווחים. חשוב להסביר שיש תמיד עוד צדדים למטבע, להרגיע ולמתן תגובות קיצוניות שלכם, גם אם אתם לעיתים חשים כעס או צער מהדיווחים. הבעת דעות קיצוניות שלכם עלולות להוביל למעשים ותגובות לא רצויות של ילדיכם".
ובנימה אופטימית, רבקה פישמן, פסיכולוגית קלינית, מנהלת רשת "התחלה חכמה" בחברה למתנ"סים, אומרת: "רוב הילדים יתאוששו ממשבר ללא עזרה מקצועית, בסיועם של הקרובים אליהם. בשל כך, חשוב שתהיו קשובים לסימני מצוקה של הילד ותעניקו לו תמיכה וביטחון. בנוסף, היא ממליצה - "היו מודעים לתגובות שלכם לאירוע. ילדים לומדים כיצד להגיב למצב על ידי צפייה במבוגרים בסביבתם, ואל תשכחו את עצמכם - דאגו לקבל תמיכה ולחלוק את הדאגה ואת דרכי ההתמודדות עם סביבה תומכת".
חשיפה לחדשות מלחיצות על בסיס יומי:
בשל המצב הביטחוני, אנשי המקצוע של מכון אדלר מעניקים ייעוץ ותמיכה רגשית להורים
לפנייה לכתב/ת 
