אגדה שהייתה באמת / פרידה מנייט האפמן
הוא היה סנטר חכם בצורה בלתי רגילה עם ידיים שכל גבוה חולם עליהם, הוא אחד הזרים הכי חשובים ומשפיעים בהיסטוריה של מכבי ת"א ואחד הסמלים הבולטים של דור הזהב השני במועדון. אבל מעל לכל - נייט האפמן היה בן אדם מקסים וקסום
עוד על מותו של נייט האפמן:
"האפמן היה איש מדהים, מגדולי השחקנים של מכבי ת"א"
בקיץ 1999, לאחר 8 עונות מאכזבות של יובש, ללא הצלחה באירופה וללא הרתעה, עם שלל זרים מאכזבים ותקציב בינוני במונחים אירופיים, פיני גרשון ודייויד בלאט, חיפשו קלע בכיר. "שוטר", כמו שפעם קראו לזה. האגדה מספרת שבלאט צפה בקלטת של פאולנבראדה הספרדית בכדי לעקוב אחר ולדימיר פראסוביץ' הקרואטי. לפתע הגיחו להם בקצה המסך 215 ס"מ של סנטר אשר איש כמעט לא שמע עליו. קראו לו נייט האפמן, והוא עשה מה שמתחשק לו מתחת לסלים.
בלאט את גרשון החליטו להמר ולהנחית אותו ביד אליהו. רבים חשבו שיהיה זה מיותר מבחינתו לפרוק את המזוודות אפילו. איש לא שיער שהבחור הוורדרד והגמלוני הזה, עם קעקוע מעט מגוחך של לוגו ה-NBA על הכתף, כאילו ללקוח ממדבקה של מסטיק, יהפוך לאחד הזרים הטובים והמשפיעים בתולדות הצהובים.
מכבי ת"א של האפמן, אריאל מקדונלד, נדב הנפלד ואחרים, הפכה בעונת 99/00 לאחת המפתיעות אי פעם שהגיעו לפיינל-פור, ואחת המרגשות אי פעם שנוצרו ביד-אליהו. הרבה הודות ל-"נס בולוניה" עליו חתום כמובן האפמן.
אחרי ההפסד הביתי המרגיז בסדרה של הטוב מ-3 משחקים לפורטיטודו בולוניה, האפמן הדהים במשחק השני באיטליה עם 29 נק' ו-19 מ-19 בלתי נשכחים מהעונשין בדרך לניצחון, בדרך לאלפים שעושים את הלילה ליד הקופות לקראת משחק מספר 3, בדרך לעלייה ראשונה לפיינל פור לאחר 9 שנים.
סמל העידן החדש
האפמן לא היה סנטר פיזי יותר מדי. 7 משחקים בלבד ב-NBA, פציעה בברך ודאנק על הפרצוף משאקיל אוניל כששיחק בטורונטו גם הוכיחו את זה. אבל היה לו מוח כדורסל מבריק ואולי את התכונה הכי חשובה לגבוה שמשחק בצבע - ידיים. היו לו ידיים גדולות שידעו לתפוס כל כדור שמסרו לו. ידיים רכות שידעו לקלוע 19 מ-19 מהעונשין. ידיים חזקות שידעו להטביע על הראשים של הסנטרים הטובים באירופה.
ומעל הכל - הוא היה בן אדם מקסים. הייתה בו מין פשטות אמריקאית וענווה, משהו שקשה למצוא בזרים שמגיעים היום, שהדביקה לאנשים חיוך לפרצוף בכל פעם שדיבר, או בכל פעם שניסה לעטות על עצמו פרצוף מאיים אחרי דאנק. זה היה מצחיק ושובה לב כאחד.
האפמן הוא לא אולסי פרי שנשאר כאן והפך לחלק מהזהות הישראלית. הוא גם לא שאראס או אנתוני פארקר שהשאירו אוהדים פעורי פה. אבל למרות שהיה בצהוב 3 עונות בלבד, שמו חקוק במקום של כבוד בדפי ההיסטוריה של הקבוצה כאבן פינה משמעותית. נייט האפמן מסמל את הזנקת עידן הזהב השני במועדון, שפתח עשור שלם עם 3 גביעי אירופה ו-6 גמרים.
16 שנים אחרי שהגיע במקרה לגמרי למכבי ת"א כסיפור אגדה, אפשר כבר לומר שזו אגדה שהייתה באמת.
בואו לדבר על זה בעמוד הפייסבוק של שרון דוידוביץ' , או בעמוד הטוויטר
