איזי ריידר: דין גופר טס על האופנוע

כשצופים במייקל פלפס חורך את הבריכה, לעיתים נדמה כי מדובר במכונה שתוכנתה מראש לבצע את תנועות השחייה בדיוק מירבי ולהקדים את יתר השחיינים. דווקא בגלל יכולותיו הכמעט-רובוטיות, לעיתים קשה להאמין שפלפס סובל מהפרעת קשב וריכוז חמורה, שבילדותו גרמה לכאב ראש עצום למוריו בבית הספר.

• לכתבות נוספות במדור "מחוץ לרדאר"
  

אלא שבמקרה של פלפס, כמו גם אצל ספורטאים רבים אחרים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז, הליקוי יכול לשמש דווקא כיתרון. אנשים הסובלים ממנה אמנם יתקשו להקשיב למידע שאיננו מעניין אותם, אך כשהם מזהים אתגר בתחום העניין שלהם, הם נהנים מיכולת מיקוד גבוהה במיוחד.

דין גופר. יכולת מיקוד גבוהה במיוחד

דין גופר (20) מכיר את התופעה מקרוב. כילד הסובל מהפרעת קשב וריכוז הוא התקשה מאוד בבית הספר. את תעודת הבגרות שלו הוא הוציא בשן ועין אחרי מלחמות רבות. "יש בי צד שאני פשוט לא יכול להילחם איתו", הוא מסביר בגילוי לב, "כשמשהו לא מעניין אותי, כמו למשל שיעורי היסטוריה, אני פשוט שוקע במחשבות אחרות ברגע שהמורה מתחיל לדבר, וזה למרות שאני מודע לכך שאני צריך להקשיב".

את הריכוז מצא גופר בפעילות ספורטיבית, תחילה כרוכב סוסים ולאחר מכן כרוכב אופנועים, הענף בו הוא מתחרה כיום. "כשיש משהו שכן מעניין אותי, יש לי כמות ריכוז שאני אפילו לא מסוגל לשלוט בה", הוא מסביר, "אי אפשר להסביר את זה. כשאני עולה על האופנוע, הכול מסביב נעלם. הקלאץ', הגז, אני מרוכז ברמה אדירה".

התחיל דווקא ברכיבה על סוסים

ואכן, במהלך כל השיחה איתו, גופר מדבר על עיסוקו הספורטיבי ועל עולם האופנועים בשטף ובמקצועיות. הריחוף וחוסר הריכוז שעשויים לאפיין כאלו הלוקים בהפרעת קשב, נעדרים לגמרי מהדיבור הקולח שלו.

מקורס לנהיגה בטיחותית לקריירת מרוצים

הגיוני לחשוב שקריירה של רוכב אופנועים מתחילה בגיל בו החוק מאפשר לו הוצאת רישיון. בפועל, המצב שונה לגמרי בעולם. קחו לדוגמא את קייסי סטונר האוסטרלי, אחד מהרוכבים המוכשרים ביותר של העידן הנוכחי. סטונר התחיל להתחרות כבר בגיל ארבע (!) ובתור ילד רשם שלל הישגים במרוצים ייעודים לגילו על מסלולי עפר. כשהיה בן 14, העתיקה משפחתו את מקום מגוריה מאוסטרליה לאנגליה, שם על פי החוק הוא יכול היה להתחרות במרוצי כביש.

גופר בפעולה. באוסטרליה קל יותר

בישראל, בה הספורט המוטורי איננו מפותח כלל, הדבר בלתי אפשרי וגופר נחשף לעולם המרוצים רק לאחר שהוציא רישיון כחוק בגיל 16. כבר כשהחל לנהוג, גופר גילה עניין רב באופנוע ונרשם לקורס בחברת הדרכות לנהיגה בטיחותית, שם גם פגש את ניב חיימי, מי שלימים יהפוך למאמנו הראשי. חיימי זיהה אצל גופר כישרון טבעי לרכיבה.

גופר החל להתאמן אצל חיימי במסלול מרוצים קטן שהיה קיים בעבר בכוכב יאיר, מתוך שאיפה להתחרות בליגת מרוצים שתוכננה בזמנו להיפתח בישראל. אלא שדווקא בנקודה זו חלה דעיכה מסוימת בדחף של גופר למרוצים, את האופנוע שלו הוא החליף באופנוע המתאים יותר לרכיבה יומיומית. הוא המשיך להגיע למסלול בכוכב יאיר מפעם לפעם עד שהוחלט להרוס אותו, אך בעיקר לשם ההנאה.

הדחף נעלם - ואז חזר בגדול

התפנית חלה בחודש מארס האחרון. אחד הרוכבים שגופר הכיר מהמסלול הציע לו להתלוות אליו ליומיים של רכיבת מסלול ביוון. גופר הסכים, אך הבהיר מראש כי הוא לא מתכוון להסתפק רק ביומיים של רכיבה, אלא להישאר גם למרוץ שתוכנן להיערך במקום לאחר מכן במסגרת הסבב המזרח אירופי.

למרות שהייתה זו הפעם הראשונה שהתחרה על מסלול, גופר הפתיע לטובה. הוא סיים במקום השני בקטגוריית הרוקיז (רוכבים בשנה הראשונה בסבב) והחליט להמשיך לכל יתר תחרויות הסבב המתוכננות ברחבי מזרח היבשת. "כשהבנתי מה יש לי ביד, החלטתי שאני לא משחק יותר משחקים, ולא נותן לזה להתבזבז, כי זה החלום שלי", הסביר גופר כיצד קיבל את ההחלטה להיכנס לתחום בכל הכוח.

מי שהעניק לו את הרוח הגבית הוא אביו להב, חובב אופנועים בפני עצמו, שתמך בו כלכלית לאורך כל השנה, לא דבר של מה בכך בענף יקר במיוחד בו עונה ממוצעת עולה 300 אלף שקל. בעתיד הוא מקווה לעזרה מספונסרים שיסייעו לו במעמסה הכלכלית הכבדה.

בשבוע שעבר סיים גופר עונת בכורה מצוינת מבחינתו. בסיומם של שמונה מרוצים בסבב המזרח אירופי, הוא דורג ראשון בקטגוריית הרוקיז, ושני בקטגוריית הסופר ספורט - התחרות המרכזית לאופנועי 600 סמ"ק.

החלום: Moto GP

מעודד מהצלחותיו האחרונות, גופר מכוון כעת הכי גבוה שאפשר. החלום הגדול הוא סבב ה-Moto GP, הפורמולה 1 של האופנועים – הסבב היוקרתי ביותר ממנו צמחו אגדות הענף כמו סטונר, ולנטינו רוסי ואחרים. גופר סימן לעצמו למטרה להגיע לשם בתוך חמש שנים.

לשם כך, כבר עתה הוא נמצא במגעים עם סבב ה-European Junior Cup של הונדה. סבב מרוצים לרוכבים עד גיל 21 השורץ סקאוטים המחפשים אחר הכישרונות הגדולים הבאים. "ברור לי שיהיה שם קשה יותר מהסבב בו התחריתי העונה. אני לא מתכנן לנצח כבר במרוץ הראשון, אבל עד סוף העונה אני והמאמן שלי שואפים להתברג בצמרת. אני רוצה שהחורף הקרוב יהיה הכי קשה שיהיה לי בחיים, אני אתאמן בתדירות הכי גבוהה שרק אוכל כדי להגיע לעונה הבאה בכושר שיא".

למרות שבשנים האחרונות שומעים בארץ על הצלחות של מספר נהגי מרוצים צעירים כמו רוי ניסני או אלון דאי, אין הדבר נובע מהשקעה של המדינה אלא מיוזמות פרטיות של אותם נהגים שהחליטו לקחת את הקריירה שלהם בידיהם. "הספורטאים הישראלים שמצליחים הם כאלו שנמאס להם לחכות למדינה והייתה להם יכולת לעשות זאת לבד. גם לי באיזשהו שלב נמאס לחכות, ולמזלי הייתה לי את האפשרות כי אבא שלי עזר לי", מספר גופר.

למעשה, ברמת ההשקעה הלאומית, נדמה כי אנחנו רק הולכים אחורה, או באופן המתאים יותר לענייננו, נוסעים נגד הכיוון. על מסלול המרוצים היחיד במדינה, בכוכב יאיר, עלו דחפורים וכיום, עד כמה שקשה להאמין לכך, גופר נאלץ לאלתר ולערוך את אימוניו במגרשי חנייה.

גופר על ראש הפודיון ברומניה

אופנוע, כידוע, הוא כלי מסוכן. הקלישאה אומרת שיש רוכבי אופנועים שעברו תאונה ויש כאלו שיעברו תאונה. אלמנט הפחד והסכנה גובר שבעתיים כשמדובר במרוצים בהם מגיעים

 לישורת במהירות מסחררת של 300 קמ"ש ומבצעים פניות ב-120 קמ"ש. וכמובן יש את אותן השכבות יזומות של האופנוע בסיבובים החדים, הרגעים הללו בהם לצופה מהצד נראה כי ראשיהם של הרוכבים עומדים לגלח את הכביש.

"כשאתה נכנס לפנייה, אתה חש בעוצמה, זו הרגשה שאין דומה לה", מספר גופר מה עובר על רוכב באותם רגעים, "אתה רק מחכה עוד פעם לסיבוב כדי להשכיב כמה נמוך שאתה יכול. בפעמים הראשונות זה אולי קצת מפחיד, אבל כשאני עולה על המסלול הכול נעלם".