חמאס לא ויתר על אינתפיאדה שלישית, אבל אמצעי הביטחון יעילים
החדשות הטובות באות מירושלים, אבל מעוז חמאס בחברון נכנס לתמונה. ככל שפחות פלסטינים ייהרגו - ישתפר הסיכוי לרגיעה
החדשות הטובות הן שגל האלימות הפלסטינית הנוכחי לא הפך להתקוממות עממית של ממש. כלומר, זאת איננה אינתיפאדה ואם אנחנו לא נעשה שגיאות - גל הטרור הזה לא יתפתח לכלל אינתיפאדה שלישית עתירת הרוגים ופצועים כמו קודמותיה.
החדשות הרעות הן שמגפת הסכינאות עדיין מדבקת ואף צוברת תנופה. היא מציבה כעת אתגר חדש לזרועות הביטחון. אתגר זה איננו פיזי, אלא תודעתי בעיקרו. מאחר שבישראל עדיין לא הצליחו לגבש שיטת פעולה טובה שתנטרל את האפקט שיש להסתה השקרית על תודעת הפלסטינים, ושתנטרל את הגלוריפיקציה שהרשתות החברתיות מעניקות לסכינאים, סביר להניח שגל הטרור הנוכחי יימשך עוד כמה שבועות.
העובדה שגל הטרור הנוכחי לא הפך לאינתיפאדה היא יותר מכול תוצאה של האופן שבו ממשלת ישראל ומערכת הביטחון טיפלו בתופעה מתחילתה. כן, אין זאת טעות מצדי. אני סבור שהאיפוק, הריסון ושיקול הדעת שהפגין הקבינט בהמלצת ראשי זרועות הביטחון הם הסיבות העיקריות לכך שהעם הפלסטיני בהמוניו לא יצא לרחובות.
אם המשטרה וצה"ל היו נוקטים צעדי ענישה קולקטיבית קשים, כפי שהמליצו כמה שרים בממשלה וחברי כנסת, כבר היינו עכשיו בעיצומה של אינתיפאדה שלישית. גם מדיניות הלחיצה על ההדק (הוראות פתיחה באש) היא בדיוק במינון הנכון. יורים אש חיה רק כשנשקפת סכנה ממשית לאזרחים או לאנשי כוחות הביטחון, וגם אז לפלג הגוף התחתון.
הכנסת ה"רוגר" (רובה צלפים בקליבר זעיר 0.22) לשימוש הוכיחה עצמה כיעילה ביותר לצמצום אירועי הפרות סדר בלי לספור גוויות של פלסטינים אחר כך. באינתיפאדה השנייה למדנו שכל הרוג פלסטיני מגביר את המוטיבציה של טרוריסטים ומפגעים למיניהם – בין שמדובר במחבלים מתאבדים שפועלים בשירות ארגון טרור ממוסד ובין שמדובר במבצעי פיגועים "ספונטניים".
עיקרון זה לא שונה גם היום, ולכן יש מקום כרגע לכוחות הביטחון לשקול אם ראוי לשאוף לנטרל את הסכינאים באמצעות ירי לרגליים במקום להרוג אותם. ברגע שהדוקר מסכן ממש את חיי קורבנו או קורבנותיו, אז אין ברירה אלא לירות על מנת להרוג. אולם, כשהדוקר רחוק מהקורבן או כשברור שהוא כבר אינו מסוגל לגרום לו נזק ממשי, אפשר להסתפק בירי לפלג הגוף התחתון ועל ידי כך לחסוך הלוויה מתסיסה, סוכת אבלים ושירי הלל לשהיד ברשתות החברתיות.
ולבסוף, מה שבהחלט ראוי לשבח הוא היוזמה ההתקפית שהקבינט החליט עליה ואשר גרמה במידה רבה להפחתת מספר אירועי הדקירה בירושלים בימים האחרונים. מחבל פוטנציאלי, גם אם הוא פועל ספונטנית וכתוצאה מהסתה דתית, חושב פעמיים כשהוא מוקף בכוחות ביטחון ומעוכב מדי פעם לחקירה. הצרה היא שהיוזמה ההתקפית הזאת של כוחות הביטחון הישראליים ננקטה מאוחר מדי ואחרי מספר רב מדי של דקירות שיצאו לפועל.
עם זאת, אסור להטיל את האחריות להתמשכות גל הסכינאות על מעשיהם או מחדליהם של זרועות הביטחון הישראליות. כאמור, מה שמחזיק את גובה הלהבות יציב זו ההסתה ובנוסף הדה-לגיטימציה והילת הגבורה שהדוקר מקבל מהרשתות החברתיות. אם בתחילת השבוע שעבר חמאס ופתח וגם אנשיו של אבו מאזן היו שותפים להסתה באותה מידה, כעת זה חמאס. פעילי השטח של הפתח "נרגעו" קצת אחרי שריפת קבר יוסף.
אבו מאזן חרג ממנהגו ונתן להם על הראש ונראה שהם הבינו שהלכו רחוק מדי. אולם חמאס, לעומת זאת, מנסה בכל כוחו להבעיר אינתיפאדה ביהודה ושומרון. מבחינתו זה אידיאלי: לשמור על רגיעה ועל שיקום
ברצועה, ששם הוא נתון במצוקה ובבידוד ונשקפת סכנה לשלטונו, ולהפגין פעילות ביהודה ושומרון.
לא מקרה הוא שרוב פיגועי הדקירה בסוף השבוע היו בהר חברון, מעוז ידוע ומסורתי של ארגון חמאס. בירושלים, שגם שם יש לו השפעה רבה, הביאו תגבור הכוחות והסגר על השכונות לרגיעה יחסית. לכן הוא מוציא את פעיליו לכבישי הר חברון ולרחובות העיר חברון. שם גם יש חיכוך זמין עם מתנחלים ועם כוחות צה"ל ומשמר הגבול. במערכת הביטחון הולך ומצטבר מידע על מאמצים של חמאס להוציא פיגוע ראווה גדול, שידליק סוף סוף את הרחוב הפלסטיני ויוציא אותו לאינתיפאדה שלישית.
זאת תמונת המצב כרגע בשטח. בזירה המדינית ישנה כרגע היוזמה הצרפתית להציב כוח משקיפים של האו"ם בהר הבית וישנה הפגישה המתוכננת בין מזכיר המדינה האמריקני ג'ון קרי לבין ראש הממשלה בנימין נתניהו בברלין באמצע השבוע. לאירועים אלה לא צפויה להיות השפעה על השטח, אולם, בניגוד לתקופות קודמות, הפעם ישראל פועלת להגנה על עצמה בסביבה בינלאומית צוננת עד עוינת. נראה שנצטרך לחיות עם זה עד שידעך גל הסכינאות ואז לחשב מסלול מחדש.
לפנייה לכתב/ת 
