קרוב להפליא, רועש להחריד
פטריק נס כתב סדרה דיסטופית שכבשה כל חלקה בספרות הנוער העולמית. למרות שיש בה עולם בקריסה ומלחמה אלימה, "כאוס מהלך" שונה מהאחרות בכך שהיא עוסקת בדור שאיבד את פרטיותו. "כשאתה נער צעיר וחולק את החיים שלך עם כל העולם, העולם שלך הופך לרועש", הוא מספר בראיון
"כאוס מהלך" (שתורגמה לעברית על ידי מיכל אלפון עבור הוצאת כנרת זמורה-ביתן) היא סדרה יוצאת דופן בתופעת הדיסטופיות מהסיבה הפשוטה שהיא אינה חיקוי של ספרים אחרים, כפי שקורה יותר מדי פעמים. אמנם גם בה נמצא עולם בקריסה, מציאות מאיימת ומטרידה ומלחמה אלימה, אבל כל אלו אינם תפאורה שתפקידה למשוך את הקוראים הצעירים, אלא אמצעי מתבקש עבור נס הסופר, לדון בנושאים מרתקים כמו זהות, יריבות, מגדר וזהות מינית, מקומו של הפרט בחברה ואובדן הפרטיות.
"אני לא יודע אם סדרת 'כאוס מהלך' הא דיסטופיה של ממש, אבל אני לא מפחד מהתווית הזאת", טוען נס בראיון עמו, לרגל צאת הכרך השלישי בסדרה בעברית. "השיוך הזה הוא בעל ערך רק אחרי הכתיבה, ולא לפניה", הוא מסביר.
מה עומד מאחורי הרעיון שנמצא בבסיס עלילת הסדרה?
"הרעיון הוא הקצנה מסוימת של מצב שכבר עכשיו מוכר לנו והוא - עומס יתר של מידע. כבר עכשיו העולם מאוד רועש, והיה נדמה לי שהשלב הבא באבולוציית הרעש הזאת יהיה קיצוני אף יותר: מה אם לא נוכל להימלט מהרעש? כלומר, מהמידע הפרטי שלהם בעצם נמצא בכל מקום? מה אם לא היתה לנו ברירה אלא לחלוק הכל עם כולם? ולא כמו עכשיו, כשעדיין ישנה מידה מסוימת של פרטיות.
ומעבר לכך, מה אם אתה נער צעיר שצריך לחיות ככה, חשוף לחלוטין? העולם שאנחנו חיים בו הוא קשה למתבגרים מבחינה רגשית".
בכרך השלישי בסדרת "כאוס מהלך" - "הסכין והרקיע", מוביל נס את הדמויות שלו לעבר הסוף הבלתי נמנע והוא מלחמה בין שלוש צבאות, שעתידה לקבוע לא רק את עתידם של הגיבורים, אלא גם את האופן שבו העולם ייראה. כמו בספרים הקודמים, טוד וויולה, הגיבורים, נאבקים עבור מה שהם מאמינים שנכון וצודק, אבל נאלצים להתמודד גם עם ההשלכות הקשות והמזעזעות לעתים שמאבק כזה טומן בחובו. עלילת הקרבות אינה רק לשם האקשן, שכן במהלך הספר מעמיד נס שאלות מוסריות כבדות משקל, שעם חלקן הגיבורים התעמתו בעבר, אבל כעת הן מגיעות לשיא דרמטי של ממש.
בכל יצירותיך אתה כותב על פחד וזהות. הרבה פעמים הם קשורים זה בזה.
"אני חושב שהתקופה של גיל הנעורים רוויה בחרדה ובחיפוש אחר הגבולות של הזהות שלך. בגלל זה כל כך מעניין ומעשיר לכתוב על אודות השנים הללו. כל כך הרבה קורה וכל כך הרבה מונח על הכף. מאוד-מאוד קשה להיות בן עשרה, כשהדברים הללו לוחמים בתוכך בצורה עזה כל כך".
נס נולד בארצות הברית, אבל התיק את מגוריו ללונדון, שם הוא גר עד היום יחד עם בעלו. אל הכתיבה לבני נוער הוא הגיע במקרה. "לא באמת בחרתי לכתוב לנוער, הסיפור בחר זאת בשבילי. עבדתי על הספר הראשון בסדרה והוא התגלה בפניי כספר נוער. בתגובה לכך פשוט אמרתי לעצמי - 'מצוין' והמשכתי הלאה. בני נוער הם קהל נהדר לכתוב עבורו", הוא מוסיף.
"אתה כמובן חייב לכבד אותם לגמרי, אבל אם אתה נוהג כך - יש להם הרבה יותר נכונות מהמבוגרים, לעקוב אחריך הרחק למקומות שאתה לוקח אותם אליהם".
ובני הנוער בהחלט עוקבים אחריו, גם בישראל. ולא רק הם. גם הביקורת מהללת את ספריו, ומשבחת את כתיבתו האיכותית הסוחפת, ואת העולם העשיר והמשכנע שהוא בורא ביצירותיו. אהדה זו מתורגמת, כאמור, גם לפרסים, ביניהם זכייתו שנתיים ברציפות במדליית קרנגי היוקרתית, שהציבה אותו ברשימה אקסקלוסיבית של סופרים שזכו במדליה זו פעמיים.
האם ההצלחה השפיעה עליו כסופר? האם הוא חש מחויבות גדולה יותר לקוראיו? "בכל פעם שניסיתי לכתוב עבור אנשים אחרים, לספק משהו שאולי הם רוצים, זה לא עבד. אני חייב לכתוב עבור עצמי, כי אם אני לא נהנה מהכתיבה, זה יהיה יהיר מצדי לצפות מהקורא שיהנה ממנה".
אחת הדרכים שעזרו לנס ליהנות מכתיבת הסדרה (שכוללת שלושה כרכים מלאים ושלושה סיפורים קצרים שפורסמו בנפרד, וניתנו להורדה בחינם באינטרנט) היתה להרחיב את נקודות המבט של הסיפור. הספר הראשון מסופר מנקודת מבט של דמות אחת, בספר השני - שתיים, ובשלישי - שלוש. "זה היה אתגר כתיבה עבורי" מסביר נס בהתלהבות. "ידעתי שייקח לי הרבה זמן לכתוב את הטרילוגיה, ורציתי לאתגר את עצמי ולשמור על עירנות ועל דריכות תוך כדי כתיבה. אני חושב שזה בריא עבורי ככותב, ומונע ממני להיות שאנן. בנוסף, רציתי שהספרים יגדלו מבחינת ההיקף שהם מציעים ככל שהטרילוגיה מתקדמת".
איך אתה משלב בין מבנה של ספר מתח לבין הנושאים הכבדים?
"על ידי כך שאני מתעלם משניהם. אני לא רואה שום סיבה שבגללה
ז'אנר כלשהו צריך לא לכלול נושא כלשהו או מורכבות, והספרים הטובים באמת לא עושים זאת. אני מנסה לגרום לעלילה שלי לעבוד, ותוך כדי לאפשר לעצמי לכתוב על הדברים שאני רוצה לכתוב עליהם".
אחד הנושאים המרכזים שהטרילוגיה עוסקת בהם הוא היעדר מוחלט של פרטיות. בספר הראשון אנו מתוודעים לנער טוד, גיבור הסדרה, שגדל בעולם שבו אין פרטיות והמחשבות של כולם רוחשות ברעש בלתי נגמר במוחם של כל האזרחים (כולם גברים, אגב, ולא נגלה מדוע). הכל משתנה כאשר טוד מגלה פירצה ברעש, אזור של שקט שהסיבה לו היא נערה בשם ויולה.
אולי זו הסיבה שספריו של נס - שלאחרונה פרסם ספר חדש שבו הנער הגיבור צריך להציל את העולם, אבל הוא לא "הנבחר" ואין לו למעשה שום יכולות לעשות זאת - שבירה נוספת של חוקי הז'אנר - אהודים כל כך על בני נוער. הוא אינו מזייף כשהוא כותב להם, והוא מציב בפניהם בצורת סיפור דרמטי בדיוני צינור לפורקן של נפשם הגועשת.
מה הופך סיפור טוב לדעתך? והאם זה משנה כשמדובר על ספר נוער?
"איכות היא איכות, לא משנה מי הוא הקהל. אם אתה מתחיל לחשוב שמשהו לא חייב לעבוד היטב בגלל שהוא מיועד לילדים, אתה אבוד, גורלך נחרץ. ומגיע לך".
