וילדע חייע: הבירה היהודית שלי

לקראת סיום לימודי העיצוב שלו במכללת עמק יזרעאל, החליט איתי צוקר לבחור כנושא לפרויקט הגמר שלו משהו קליל ולא מחייב, לא עמוק מדי ולא מורכב מדי. הוא חשב וחשב עד שבערב שתייה עם חברים, החליט ללכת על בניית קונספט עיצובי לבירה. ולא סתם בירה, אלא בירה יהודית.

"פרויקט גמר בעיצוב הוא ממילא סיטואציה מלחיצה אש, אז רציתי משהו שירכך את זה, שבהגשה עצמה תהיה גם בירה אמיתית ואז אנשים יהיו שמחים. אין מסורת של בירה ביהדות, וזו הזדמנות לעשות איזה תיקון היסטורי", הוא מסביר בראיון לרגל השקת הבירה.

(צילום: יח"צ)

הרעיון, שהחל כגחמה עיצובית נטו, כמעט בתור בדיחה, תפס נפח כאשר צוקר חבר לחגי גלמן, חבר ילדות ומהנדס אלקטרוניקה, והשניים החליטו שאם כבר אז כבר הולכים על זה עד הסוף, כולל בישול ויצירת בירה אמיתית.

השניים פנו למבשלת מוסקו, שם החלו לערוך ניסיונות שונים לפי מתכונים שיצרו לייצור בירה. "את המתכונים פיתחנו לבד, הייתי עושה בירה בבית, חקרתי את הסגנונות ולאט לאט הגענו למאפיינים ותוצאה סופית שהיינו מרוצים ממנה", נזכר לגמן.

לאחר עשרות ניסיונות, נולדה להם קולקציה של בירות מסוגים שונים, אותן החליטו לאפיין ולעצב כדמויות יהודיות מהשטייטל, אותה עיירה יהודית שקמה גם היום לתחייה בספריהם של שלום עליכם ובשביס זינגר, באמצעות דמויות חמות ועסיסיות, מדרדסות דרדוסים וזוממות מזימות.

למה דווקא פולנים? מזרח אירופאים אפורים כאלה? מה להם ולבירה שמחה?

צוקר: "דווקא בגלל זה הפולנים נחשבים קרים ואפורים, לא מחבקים, רצינו לעשות את זה צבעוני ושמח, לבוא בהפוכה. ויותר מהכל - לעלות חיוך על הפנים, עם סיפור המסגרת הזה והדמויות המצחיקות".

לגמן: "וזה הצליח לנו. שאפנו לבנות עולם שלם בצורה הומוריסטית, אנשים רק שומעים את השם וכבר מתחילים לחייך. לחייך ולספר על סבתא שלהם".

השניים יצרו אוסף של להקת כלייזמרים. איתי אפיין את הדמויות והאניש אותן, ואז גם תפר לכל אחת מהן מראה ייחודי רק לה, הומוריסטי ומשוגע, כמעט גרוטסקי. לחבורה הדמיונית שלהם העניקו את השם הכללי "וילדע חייע", דהיינו חיה פרועה, שלא לומר חיה רעה.

טעמנו את הבירות והתוצאה מרשימה ומשמחת. להלן רשמי הטעימה:

בירת הסלק, או בשמה הפרטי - פניה אסתר שטרויימן, שהיא למעשה בירת בלונד אייל מתובלת בסלק. היא קלה, בעוד שהסלק מוסיף טעם שורשי-אדמתי עמוק, שנותן מתיקות מעודנת וכמובן יופי של צבע, שעליו יש לשמור מפני האור שלא ייעלם. אז סלק יושבת לה לבד בחושך אבל עושה שמייח. 4.6% אלכוהול.

בירת הסלק, או כפי שהיא מכונה - פניה אסתר שטרויימן(צילום: יח"צ)

בירת אמבר אייל נקראת גם ארטק בנימין צוקרקנדל. טעמנו בירה מרה אך מאוזנת, מרעננת מאוד שמכילה 5.2% אלכוהול. ניתן למצוא בה טעמי טופי רכים וארומה הדרית המזכירה אשכוליות.

בירת אמבר אייל. טעמי טופי וארומה הדרית(צילום: יח"צ)

הכי אהבנו את בירת החיטה, הלא היא זלדה מניה גרעפס. זוהי בירה בהירה וקלילה, שמתאימה במיוחד לאקלים הישראלי. טעמיה פירותיים ורומזים לבננה וציפורן. בירה פשוטה ונעימה, שתלווה יופי ארוחה של סוף הקיץ. 5% אלכוהול.

בירת חיטה. טעמים פירותיים(צילום: יח"צ)

הפתיעה אותנו בירת סטאוט מהודקת בשם יושקלה בייגלה שמנדריק. זוהי בירה שצבעה שחור עז, מרוכזת, מעושנת, מרירה וחזקה. כמו חברותיה לז'אנר הסטאוט, גם היא מפגינה טעמים קלויים ומעושנים המזכירים קפה ושוקולד מריר, היא חזקה מהרגיל ומכילה 6.1% אלכוהול.

בירת סטאוט. חזקה מהרגיל(צילום: יח"צ)

הבירות נמכרות בברים וחנויות רבות באזור עמק יזרעאל, וכן ברשת חנויות ספייסז. השילוב של הבירה ברשת הממוסדת, הינו חלק מהרצון של ספייסז וגיא מורג, מבעליה, לתמוך בעסקי בוטיק מקומיים בתחילת דרכם ולשלבם בשוק. 15.90 שקל לבקבוק בודד, ו-59 שקל למארז מהודר הכולל רביעייה. אנחנו כבר מחכים לבירצ'נדייז של הוילדעס.