מחקר: 70 אחוז מהחסידות הצעירות מתות בנדידה
במסגרת מחקר שבדק את אחוזי התמותה של חסידות נודדות, גילו חוקרים ישראלים שחסידות שנאלצות להישאר על אדמת אירופה הקרה ולא לנדוד לאפריקה יש סיכוי גבוה יותר לשרוד את החורף. האם גם לתופעה זו אחראים שינויי האקלים ואיך תשפיע סגירת מזבלות באירופה על המגמה?
בכל סתיו נודדות החסידות מאירופה לאפריקה. בשמי ישראל עוברות בתקופה זו מאות אלפי חסידות בלהקות גדולות. החסידות הצעירות, שרק פרחו מהקן, נעזרות בחסידות הבוגרות ומנווטות יחד אתן את דרכן לאפריקה.
אך רק כשליש מהן שורדות את המסע. שי רוטיץ, דוקטורנט באוניברסיטה העברית במעבדה לאקולוגיה של תנועה בהנחיית פרופ' רן נתן, החליט לחקור את העניין, ואגב כך גילה עובדה מעניינת אף יותר, שאותה הציג בוועידה השנתית למדע וסביבה שנערכה בשבוע שעבר בירושלים.
"בדרך כלל אחוזי התמותה של חסידות בשנה הראשונה לחייהן גבוהים למדי, ורצינו לבדוק למה זה קורה להן", אומר רוטיץ. "הכוונה שלנו היתה לשים משדרי ג'י.פי.אס סולאריים על חסידות בוגרות מקננות ועל חסידות צעירות בגרמניה. המשדרים נותנים לנו נתונים ברזולוציה גבוהה, גם של מיקום וגם של התנהגות".
רוטיץ מספר שעל מנת להתקין את המשדרים על החסידות, החוקרים צריכים לעלות לקנים שלהם כשבוע לפני שהן פורחות מהקן. בשנה הראשונה של המחקר, המשדרים, שהוזמנו בהזמנה מיוחדת והוכנו במיוחד בשביל החוקרים, הגיעו באיחור וכך חלף השיא של עונת הקינון והחוקרים נאלצו לחפש קנים אחרים, שבהם הרבייה היתה מאוחרת. "בסופו של דבר משדרנו 18 חסידות כאלה", הוא אומר.
דילוג בין להקות
כפי שצפו החוקרים, אחוזי התמותה היו גבוהים, ועמדו על כ-70 אחוז באותה שנה בקרב החסידות הצעירות. עם זאת, במהלך המחקר נתגלתה עובדה נוספת ומפתיעה. "שתי חסידות שפרחו מהקן מאוד מאוחר נשארו באירופה ולא נדדו לאפריקה", אומר רוטיץ.
"הן נצפו על ידי העמיתים שלנו באירופה לבד בשדה, אפילו בשלג. היינו בטוחים שהן יהיו הראשונות שימותו בגלל תנאי החורף הקשים, אבל שתיהן שרדו את השנה, זאת בניגוד לרוב המכריע של החסידות שנדדו לאפריקה ולא שרדו את אותה שנה. התחלנו לחשוב שאולי קורה פה משהו מעניין, ובשנתיים שלאחר מכן משדרנו גם חסידות שפרחו במועד הרגיל, כמו בתכנון המקורי, אבל חיפשנו גם כמה קנים מאוחרים כדי לראות מה קורה לחסידות שפורחות מאוחר, בסוף העונה".
ואכן, החוקרים מצאו שלחסידות שבוקעות מאוחר יש סיכוי יותר גבוה להישאר באירופה ולא לנדוד לאפריקה.
"הסתכלנו על הנתונים מהמשדרים שלנו וראינו שחסידות שבקעו מאוחר יוצאות לנדידה יותר מאוחר. ידענו כבר ממחקרים אחרים שהחסידות הצעירות זקוקות לחסידות הבוגרות על מנת לנדוד לאפריקה, כנראה בשביל ניווט ואולי גם לצורך מציאת מזון. אך החסידות הצעירות עפות פחות טוב מהבוגרות", אומר רוטיץ.
"הן מתחילות את הנדידה עם להקה אחת ולאחר כמה ימים הן מפסידות אותה, כי הן לא יכולות לעמוד בקצב. לכן הן מחכות ללהקה הבאה שתעבור באותו אזור ומצטרפות אליה. ככה הן עושות שלושה-ארבעה דילוגים בין להקות כדי להשלים את כל המסע לאפריקה".
על פי רוטיץ, ההשערה של החוקרים היא שלחסידה צעירה שיוצאת מאוחר בעונה ומאבדת את הלהקה שלה יש סיכויים נמוכים למצוא להקה אחרת שתעבור באותו מסלול ושאליה תוכל להצטרף אליה. לכן, חסידות אלו לרוב נשארות מאחור, באירופה המתקררת.
מתוך שש חסידות שהשתתפו במחקר, כולן שרדו את השנה הראשונה לחייהן, בניגוד לכ-48 חסידות שנדדו לאפריקה, שמתוכן שרדו רק 13. "הופתענו לגלות שדווקא החסידות שנשארות באירופה, עם התחלת חיים פחות מבטיחה, שורדות באחוזים גבוהים הרבה יותר", אומר רוטיץ.
חיים בזבל
לאחר שהחוקרים ראו שיש עלייה בשרידות בקרב החסידות שנשארו באירופה, נבדקו גם ההבדלים בהתנהגות ביניהן לבין החסידות שנדדו לאפריקה. "חסידה שנודדת לאפריקה צדה את מזונה בטבע ואילו חסידה שנשארת באירופה מסתמכת על מזבלות ואזורים חקלאיים.
אפילו היתה חסידה אחת ששרדה בזכות אנשים שהאכילו אותה", אומר רוטיץ. "לפי המשדרים, באירופה החסידות כיסו הרבה פחות שטח והתנועה היומית שלהן היתה מועטה יותר. הן צריכות להתאמץ פחות במהלך חיפוש מזון ולכן מוציאות פחות אנרגיה מאשר החסידות באפריקה. זה יכול להסביר את ההבדלים בהישרדות".
אך לתלות במזבלות ובפסולת אנושית אחרת כמקור מזון עלולה להיות גם השפעה שלילית על החסידות. "יש בכך סכנה להרעלה ממתכות כבדות ובתכולת הקיבה שלהן מוצאים לפעמים המון חתיכות פלסטיק", אומר רוטיץ.
"בנוסף, לתלות במזון ממקור אנתרופוגני (שקשור לפעילות האדם, ת.ש) עלולה להיות השפעה שלילית מאוד על החסידות לטווח ארוך. אנחנו רואים שבשנים האחרונות יש עליה באוכלוסיית החסידות ובשנה הקרובה ייכנסו תקנות של האיחוד האירופי לצמצם ככל האפשר את השימוש במזבלות פתוחות ולהטמין את כל הפסולת מתחת לאדמה ובמזבלות סגורות.
אם מקור המזון הזה ייעלם בפתאומיות לחסידות, יהיה מעניין לראות מה תהיה ההשפעה עליהן. אולי חסידות שהתרגלו לא לנדוד יחזרו לנדוד, אולי תהיה פגיעה משמעותית באוכלוסיות. בגלל המשתנים האלה אנחנו עדיין לא יכולים לקבוע שהישארות של החסידות באירופה היא המצב האידיאלי."
חורף חם
מובן שהשינויים במסלול הנדידה של החסידות מושפעים גם משינויי אקלים. האביב מתחיל מוקדם יותר וגורם לשינוי בזמני הרבייה והנדידה של הציפורים. "הרבה ציפורים מתאימות את עצמן לשינויים באקלים ומקצרות את זמן הנדידה שלהן", אומר רוטיץ.
"מינים שלא מצליחים להתאים את עצמם לשינויים, סובלים מדלדול באוכלוסייתם. דווקא הציפורים שנשארות באירופה נהנות מהתחממות האקלים, משום שחורפים חמים יותר מאפשרים שרידות גבוהה יותר לציפורים שנשארות מאחור".
אך להישארות של העופות באירופה עלולה להיות השפעה נרחבת על המערכת האקולוגית, הן באזור המוצא והן באזור שבו הן מעבירות את החורף. "העופות האלה הם טורפים ונטרפים ולכן שינוי באוכלוסייה הנודדת יכול לגרום לפגיעה במארג המזון", אומר רוטיץ.
"כך, למשל, אוכלוסיית בעלי החיים שנטרפים על ידי העופות, כמו חרקים ומכרסמים, עשויה לגדול אם ינדדו לשם פחות עופות. לעומת זאת, אוכלוסיית הטורפים של העופות הנודדים, כמו עיטים ובזים, צפויה להיפגע. בנוסף, נדידה מאז ומתמיד היתה גורם שמעביר ומפיץ זרעים, צמחים ואורגניזמים שונים ממקום למקום. לנדידה מופחתת עלולה להיות השפעה שלילית גם במובן הזה".
"חשוב להדגיש שאלו מסקנות שאנחנו נזהרים מלקפוץ אליהן כי הן מאוד מרחיקות לכת ואנחנו בדקנו מקרה ספציפי." מבהיר רוטיץ. "אנו נראה השפעה על המערכת האקולוגית רק אם התופעה של קיצור מסלול הנדידה תתרחש בממדים גדולים. בינתיים, המצב הוא שרוב החסידות עדיין בוחרות לנדוד לאפריקה, כמו שעשו מאז ומתמיד".
הכתבה המלאה התפרסמה באתר "זווית ", סוכנות ידיעות למדע וסביבה
לפנייה לכתב/ת 
