מכבי חיפה - קבוצת הפרות הקדושות
בכל קבוצה גדולה בעולם שמתקרבת למצבה של מכבי חיפה הזעזועים והביקורות האישיות מרעישים ללא הפסקה. אצל הירוקים, לעומת זאת, יותר מדי דמויות - יעקב שחר ורוני לוי למשל - חיות על תהילת עבר ובכך בעצם פוגעות בקבוצה שלהן. אורי קופר חושף מספרים מביכים ומבקש להפסיק לרחם
תכירו את קבוצת הפרות הקדושות. היא נמצאת על רצפת טבלת ליגת העל, מקום שאם קבוצה מלאת אוהדים אחרת הייתה נמצאת בו אף אחד לא היה נשאר קדוש. קבוצת הפרות הקדושות הבקיעה שני שערים בשבעה משחקים, נתון שאם הייתה מחזיקה בו אחת משתי העולות החדשות - הפועל כפר סבא או בני יהודה, היו נשמעות קריאות לעריפת ראשים. אבל לא, זה לא עובד ככה בקבוצת הפרות הקדושות. לא במכבי חיפה.
הפרות הקדושות בירוק זכו לקדושתן בזכות תהילת עבר ויחסי ציבור. תהילת העבר, לפחות, מגיעה להן, כל פיסת היסטוריה הושגה מצידן בצדק, אבל לפעמים התרפקות על זכרונות עבר היא כריית הבור הנוראית ביותר לקבוצת כדורגל. וכך, מאותרגות היטב, ממשיכות הפרות הקדושות במכבי חיפה לקבל ביקורת, אבל לא מספיק. לקחת אחריות, אבל לא מספיק.
לא מדובר בקבוצה עצמה, במהות של מה זה "מכבי חיפה" - האכזבה מהקבוצה, מבלי להזכיר שמות, מורגשת בכל מקום - אלא בדמויות בשר ודם, בעלי שם ופנים. הם, יעקב שחר הבעלים, רוני לוי המאמן, השחקנים הבינוניים שנמצאים בקבוצה שנים, המנהיגים והשחקנים המובילים כמו יוסי בניון, איתי שכטר ואלירן עטר. כל אלה נישאים על אותה תהילת עבר ועל אותם יחסי ציבור. הם הפרות הקדושות. ויש הרבה יותר מדי כאלה.
לא מבינים את הבעיה
יש משפט אחד שמזכירים הרבה לאחרונה והוא דברי שחר במסיבת העיתונאים של פתיחת העונה. "רוני לוי הרכש הכי טוב שלנו", אמר אז בעל הבית ומדהים איך המשפט הזה מלמד על הכל. אם שחר חושב שבהבאת לוי הוא פתר את חוליי המועדון בשנים האחרונות הרי שאינו מבין (שוב) את הבעיה ולכן הוא גם לא זה שיכול למצוא את הפתרון. אם לוי הוא הרכש הכי טוב, אז כמובן שעל המאמן עצמו אפשר לומר שהוא כשלון מהדהד, כי מהרכש המרכזי מצפים להמון. ואם הרכש הכי טוב שלך הוא מאמן אז סגל השחקנים, הטבוע בבינוניות וחסר חכמת המשחק, נשאר במקומו.
בואו ניקח את פתיחת הליגה בארבע השנים האחרונות. אנחנו נמצאים עכשיו במחזור השביעי אז אפשר לבדוק כמה נקודות בממוצע השיגה כל קבוצה בליגה בשבעת המחזורים הראשונים של אותן שנים. הנה תחתית הטבלה המתקבלת:
1. מכבי חיפה 6 נקודות בממוצע
2. הפועל חיפה 6.2
3. בני יהודה 7.3
4. מכבי נתניה 7.3
בשקלול פתיחת הליגה בארבע השנים האחרונות מכבי חיפה נמצאת במקום האחרון. מה זה אומר? שיש לה ניהול מקצועי כושל. מי אחראי על הניהול המקצועי נכון לעכשיו? שחר.
אם כל עונה נפתחת כל כך גרוע אז משהו לא בסדר בראש המערכת. אם כל עונה נפתחת כל כך גרוע כך שהקבוצה עם התקציב השני בליגה פותחת אותה בצורה הגרועה ביותר אז משהו בראש המערכת הרבה יותר מלא בסדר. השנים האחרונות, בעיקר מקצועית אבל גם כשמסתכלים על הלך הרוח מסביב כמו הדלפות, שקט, אינטריגות בתוך המועדון, מלמדות שניהול הקבוצה רע. פשוט רע.
יש דרכים לנסות לתקן, אבל שחר מתעקש להיות המנהל המקצועי של מכבי חיפה בפועל. זה שעכשיו מעבירים עליו ביקורת לא אומר שהוא לא הפך את מכבי חיפה למה שהיא, אבל חשוב לעשות את ההפרדה בין העבר להווה. ומדובר בחתיכת הפרדה.
מתגעגעים אפילו למרקו בלבול
אין ספק שמה שקורה במכבי חיפה בשנים האחרונות לא יסתדר באמצעות חילופי מאמן בלבד. בעצם, הביקורת הגדולה על שחר צריכה להיות שהוא לא מבין את זה. אבל, ומדובר בחתיכת אבל, אין בדבר מהורדת האחריות של רוני לוי, שמציג בינתיים עונת אימון מזעזעת במיוחד.
הנה המאזן של מאמני מכבי חיפה המפוטרים בשבעת המחזורים הראשונים בעונה בה אימנו (אצל אריק בנאדו גם מדובר בפתיחת העונה, לא כשהחליף את ראובן עטר):
ראובן עטר 5 נקודות, 5 שערים
אריק בנאדו 8 נקודות, 8 שערים
אלכסנדר סטנוייביץ 6 נקודות, 8 שערים
רוני לוי 5 נקודות, 2 שערים
איך שלא תהפכו את זה, רוני לוי מחזיק במאזן הגרוע ביותר. הכי מעט נקודות, הכי מעט שערים. נוסיף למשוואה את מרקו בלבול שהשיג, באמצע העונה אמנם, 8 נקודות ו-8 שערים במשחקים הראשונים שלו ופתאום יש אפילו געגוע לבלבול.
אבל אלה לא רק המספרים אלא בעיקר האומללות. מכבי חיפה נראית כמו קבוצה אומללה ומשעממת. בעיטה אחת למסגרת היתה לה בקריית שמונה. לקבוצה יש פי 2 כרטיסים אדומים משערי זכות. היחסים של רוני לוי עם חלק מהכוכבים, בעיקר אלירן עטר, בוודאי לא תורמים למצב.
בואו נגיד את זה ככה: אם אלכסנדר סטנוייביץ' היה עכשיו מאמן מכבי חיפה, והקבוצה הייתה נראית כך, כולם היו קוראים לשלוח אותו בבעיטה לסרביה. לוי הוא פרה קדושה. כמו שחר, כמו חלק מהשחקנים.
הנתון שממחיש כמה אומללה מכבי חיפה
בסופו של דבר, יש כאלה שאומרים שהשחקנים הם אלה שצריכים להבקיע. זה נכון. אמנם בחיפה לוי המשעמם עוזר לכך ששחקנים לא יגיעו למצבים, אבל כמובן שגם במצב הנוכחי, עם בניית הקבוצה של שחר, עם האכזבה מלוי, אפשר לעשות הרבה יותר ממקום אחרון. הנה עוד משהו להמחיש עד כמה אומללה חיפה גם במונחים בינלאומיים. אלה הקבוצות עם ממוצע ההבקעות הכי נמוך בכל אירופה נכון להיום:
1. פירין (בולגריה) 0.18 שערים למשחק
2. וילץ (לוכסמבורג) 0.22
3. מכבי חיפה 0.28
אוי, כמה שזה מגוחך. ונדיר. להבקיע רק במשחק אחד מתוך שבעה זו פשוט בדיחה. אבל גם בין שחקני ההתקפה המובילים של חיפה, או לפחות אלה שאמורים להוביל,
יש פרות קדושות. בראשם נמצא, כמובן, יוסי בניון.
כמו אצל שחר, ביקורת על בניון כיום אינה אומרת שאיננו מכבדים את הצלחתו בעבר, אבל אנחנו גם חייבים להעביר ביקורת. לא מדובר דווקא על מה שקורה במגרש אלא נדמה שבניון אינו תורם לאווירה הכללית. בעצם, גם התוספת שלו, וגם התוספת של אלירן עטר, לא עשו טוב למכבי חיפה מבחינת הרגעת הרוחות.
הבעיה היא שרבים עדיין חיים על אותה תהילת עבר. איתי שכטר, למשל, כבר מזמן לא שחקן כדורגל לגיטימי בקבוצה גדולה ונוסע על אדי הדלק שצבר בהפועל ת"א. חן עזרא התגלה עוד לפני העונה הזו כשחקן שיש לו הרבה מה לשפר בכל הקשור להבנת המשחק, אבל כשהוא מבצע עוד דריבל יפה רבים שוכחים.
אצל רוני לוי מזכירים את העונה האחרונה בנתניה. אצל יעקב שחר מסבירים שההיסטוריה מראה שהוא בעל הבית הטוב בליגה. אז זהו, שהדבר אולי היה פעם. כבר לא. והגיע הזמן להפנים שחסל סדר הפרות הקדושות.
רוצים לקרוא עוד על כדורגל ישראלי?
לעמוד הפייסבוק של "הכל מקצועי" / אורי קופר
לפנייה לכתב/ת 
