מוכרים בלבד: המודל המדהים של פורטו
מפלקאו עד חאמס - בכל שנה פורטו מוכרת את הכוכבים שלה, ועדיין נשארת בצמרת הכדורגל האירופי. איך היא עושה את זה? איך הצליחה למכור שחקנים ביותר מ-800 מיליון יורו ב-11 שנים בלבד? והאם תקופת הזוהר עומדת להסתיים? הכל על סוד ההצלחה של הדרקונים מפורטוגל
חאמס רודריגס, רדאמל פלקאו, האלק, ז'ואו מוטיניו, ליסאנדרו לופס, פפה, דקו. זו רשימה חלקית בלבד של כוכבים שעברו בפורטו, לזמן לא רב, ונמכרו למועדוני פאר תמורת סכומי עתק. אם תנסו לבנות הרכב משחקנים שעברו במועדון בשנים האחרונות, תקבלו קבוצה חלומית. לא רע בשביל מועדון לא עשיר, ממדינה לא גדולה, מעיר לא אטרקטיבית במיוחד.
לא במקרה הפך המועדון הפורטוגלי לשם דבר בכדורגל האירופי: הוא טיפח מומחיות רווחית במיוחד, שמאפשרת לו ליישם מדיניות שנשמעת לא הגיונית: מצד אחד למכור כל שנה את הכוכבים הכי גדולים, ומצד שני להישאר תחרותיים ברמות הגבוהות של ליגת האלופות.
מאז זכייתה הסנסציונית בצ'מפיונס ב-2004, פורטו היא הסוחרת הממולחת של הכדורגל העולמי, בזכות מודל עסקי שנשמע פשוט, אך מורכב לביצוע: קנה אותם כשהם זולים, מכור אותם ביוקר. המספרים מעוררים השתאות: מאז אותה זכייה פורטו מכרה והשאילה שחקנים בסכום דמיוני של 837 מיליון יורו. באותה התקופה היא הוציאה על רכישת כדורגלנים הרבה פחות– 370 מיליון יורו. תעשו את החשבון: ב-11 שנים הרוויח המועדון הפורטוגלי כמעט חצי מיליארד יורו מפעילות בשוק ההעברות. מדהים.
זו לא רק הכמות, אלא גם האיכות: לאורך התקופה הזו מכרה פורטו 17 שחקנים בתג מחיר של לפחות 20 מיליון יורו (ראו טבלה) – יותר מכל קבוצה בעולם. היא השקיעה 107 מיליון יורו ברכישתם, ומכרה אותם הלאה בסכום עתק של 541 מיליון. דמי השבחה, אם תרצו.
הקיץ האחרון הוא דוגמה נפלאה: שישה מכוכביה עזבו תמורת יותר מ-100 מיליון יורו – סכום שיא בתולדות המועדון. ולמרות האובדן, היא עדיין ניצחה את צ'לסי, היא בדרך הנכונה לשמינית גמר ליגת האלופות והיא ניצבת בפסגת הליגה הפורטוגלית.
קונים בזול, מוכרים ברווח עצום
במונחים אירופיים, פורטו מגיעה משוק קטן. פורטוגל אינה מדינה עשירה, לפורטו אין מסורת של אוהדים ברחבי העולם, והליגה המקומית אינה אטרקטיבית כמו זו של ספרד השכנה. כתוצאה מכך, פורטו מתקשה לייצר הכנסות מסורתיות (חסויות, זכויות שידור, כרטיסים, מרצ'נדייז) שיאפשרו לה להעניק חוזי עתק לכוכבים הגדולים שלה. האימפריות של אירופה מחזרות אחריהם במרץ, והפורטוגלים אינם מסוגלים להתחרות באוליגרכים ובשייח'ים שלא מהססים לשלוף מיליונים מהכיס.
במקום לנסות להיאבק בהם, פורטו אימצה את הנחיתות שלה בחום והפכה אותה ליתרון. אנחנו לא ניאבק על הכוכבים הגדולים. אנחנו נקנה אותם כשהם צעירים יותר, ניתן להם את הבמה בליגת האלופות, ונמכור אותם
הלאה במחיר גבוה פי חמישה.
אפשר היה לחשוב שבמקרה כזה עיקר המשאבים יופנו לאקדמיה של המועדון. ואכן, פורטו מחזיקה בית ספר לכדורגל שמייצר כישרונות (למשל, רובן נבס בן ה-18, "סרחיו בוסקטס הבא", שאמור לקבל את סרט הקפטן הערב מול מכבי ת"א), אבל המועדון מקדיש את רוב מאמציו לייבוא כישרונות צעירים מחו"ל (בעיקר מדרום אמריקה), ולא לפס הייצור שלהם. לא בית חרושת לכוכבים, אלא מפעל השבחה.
כדי לעשות זאת, פורטו בנתה מערך סקאוטינג חסר תקדים בהיקפו. 250 סקאוטים עובדים עבורה, בעיקר בדרום אמריקה, מחפשים באובססיביות אחר מחט בערמת שחת - הטאלנט שובר הקופות הבא. הברזילאים, למשל, הם יעד אטרקטיבי במיוחד (הדמיון התרבותי לפורטוגל מאפשר להם התאקלמות מהירה), אבל גם ארגנטינה וקולומביה מהוות מאגר כישרונות בלתי נדלה עבור "הדרקונים".
"ההצלחה של פורטו נשנענת על שלוש הנחות: גיוס, פיתוח ותשואה", הסביר בעבר אנטוניו הנריקה, אחד הבכירים במועדון. "יש לנו סקאוטים פנימיים וחיצוניים, שמתחלקים לדרגות שונות של מעקב אחרי שחקנים. זה מאפשר למספר אנשים לצפות בשחקן מסוים".
בנוסף, פורטו נהנית מחוקי עבודה מקלים במדינה, שמאפשרים לה להעביר שחקנים בלי בעיות. חאמס רודריגס, למשל, לא היה יכול לקבל רשיון עבודה באנגליה ב-2010 – התקופה שעבר מבאנפילד הארגנטינית לפורטו תמורת סכום שנראה מגוחך היום (7.3 מיליון יורו). הוא שיחק שלוש שנים בפורטוגל, לפני שמונאקו קפצה עליו תמורת 45 מיליון יורו.
המסלול המהיר לבמה הגדולה באירופה
הדרקונים גם קונים כמויות אדירות של שחקנים, בתקווה שאחד או שניים ייחטפו בסכומי עתק. ההיסטוריה מראה שהם צודקים. ג'קסון מרטינס, שעבר בקיץ לאתלטיקו מדריד תמורת 35 מיליון יורו, הפך לשחקן התשיעי שעוזב את "הדרקונים" תמורת לפחות 30 מיליון – אף קבוצה לא מכרה יותר מחמישה כאלה. השחקנים שלא מצליחים לבצע את קפיצת המדרגה מושאלים לקבוצות אחרות, בניסיון להחזיר את ההשקעה בהם.
פורטו אינה היחידה במרוץ אחר כישרון, אבל היא יכולה להציע לשחקנים הצעירים משהו שמועדוני פאר בדרך כלל אינם מצוידים בו: הזדמנות מיידית על הבמה הכי גדולה של הכדורגל האירופי. שחקן צעיר שמגיע לברצלונה צריך לעבור דרך חתחתים עד שיקבל מקום קבוע בהרכב בליגת האלופות אם בכלל זה יקרה. בפורטו זה הרבה יותר פשוט: אם מאמינים בך, אתה תשחק – והרבה. הכל כדי להקפיץ את השווי שלך.
בסופו של דבר, הסקאוטינג האיכותי והיתרונות הברורים הטמונים במעבר למועדון הזה, הופכים אותו למוקד עלייה לרגל עבור הדור הבא של שחקני כדורגל. את התוצאות רואים על המגרש. הצעירים סוחפים את הקבוצה להישגים כמעט כל שנה: בשמונה מ-11 העונות האחרונות שלה בליגת האלופות עברה פורטו את שלב הבתים. בעונה שעברה הגיעה לרבע הגמר וניצחה במשחק הראשון 1:3 את באיירן מינכן, לפני שהובסה בגומלין 6:1.
ההישגיות של המועדון היא גם זו שעוזרת לו להדוף את הביקורות על כך שהאוהדים מתקשים להזדהות איתו. כן, הקבוצה היא סוג של תחנת רכבת: כוכבים עוזבים כל שנה, מעטים נשארים ליותר משנתיים-שלוש. אבל ארון התארים מתפקע מגביעים, ועם הצלחה כזאת קשה מאוד להתווכח..
למדיניות הזאת יש סיכון, כמובן: אם פורטו תיקלע לכמה שנים רעות ולא תצליח לעלות לליגת האלופות, היא עלולה לאבד את היכולת למשוך כישרונות ולהיקלע להפסדים כספיים כבדים (גם ההשתתפות בליגת האלופות עצמה מהווה מקור הכנסה משמעותי עבורה). אבל בינתיים העסק עובד נפלא, והערב נזכה לעוד הזדמנות לצפות בשחקני העתיד מככבים באצטדיון הדרגאו (ראו רשימה).
"אנחנו צריכים ללמוד ללא הפסקה את שוק הצעירים", הסביר בעבר הנשיא פינטו דה קוסטה. "זה מה שמאפשר לנו להמשיך להילחם, למרות שהתקציב שלנו קטן פי 20 בהשוואה למועדונים הגדולים. שנה אחרי שנה אנחנו מאבדים שחקנים נהדרים, ואז נותנים אמון בשחקנים בעלי פוטנציאל אדיר".
הבעיות
המספרים כמובן לא מספרים את כל הסיפור, כי מאחורי הקלעים מתנהלים תהליכים פחות יפים של סיפור ההצלחה הזה. חשוב להבין כי בשורה התחתונה, כשכוכב פורטו נוחת בקבוצה גדולה באנגליה, בספרד או באיטליה תמורת עשרות מיליוני יורו, פורטו היא לא הנהנית היחידה. אפילו לא העיקרית. ישנם גורמים נוספים שגוזרים קופונים שמנים במיוחד על העסקאות האלו.
קחו למשל את יאסין בראהימי. ימיו של הקיצוני השמאלי האלג'יראי בפורטו ספורים, וייתכן שיימכר כבר בחלון ההעברות הקרוב, אולי לצ'לסי. תג המחיר שלו עומד על 60 מיליון יורו, אבל כשיעזוב פורטו תרוויח רק 20 אחוז מהסכום הזה. הסיבה: יומיים אחרי שהשלימה את העברתו מגרנדה ב-2014, פורטו מכרה 80 אחוז מהזכויות עליו ל"דויין ספורט" (Doyen Sports) – חברת השקעות ספרדית שמלווה כסף למועדונים כדי לאפשר להם להשלים העברות יקרות. בתמורה, החברה מקבלת אחוזים בכרטיסו של השחקן, וגורפת מיליוני יורו כשהוא ממשיך לתחנה הבאה בקריירה שלו.
בראהימי הוא לא הדוגמה היחידה. כשפורטו מכרה לפני שנה את הבלם אליקים מנגלה למנצ'סטר סיטי תמורת סכום מוטרף של 54 מיליון יורו, קצת יותר מחצי הכסף נכנס לקופתה. היתר עבר לשותפים שהיו מעורבים במימון רכישתו של הבלם הצרפתי-בלגי מסטנדרד ליאז'.
המצב המפוקפק הזה עלול להסתיים בקרוב. פיפ"א ואופ"א הכריזו מלחמה על בעלויות צד ג' והוציאו אותן מחוץ לחוק, בגיבוי בתי דין אירופיים. מדובר בסיבה אמיתית לדאגה עבור פורטו, כי זהו אמצעי חשוב עבורה למימון רכישת כישרונות. היא עדיין תהיה מסוגלת לאתר אותם, אבל גיוס הכסף יהיה מסובך יותר. 11 שנים אחרי שהזכייה בליגת האלופות הולידה את תור הזהב של פורטו, ייתכן שימי הזוהר עומדים בפני סיום.
לא מעט ביקורת מופנית גם כלפי הקשרים החזקים – יש שיגידו הדוקים מדי – של המועדון עם סוכן העל ז'ורז'ה מנדס. הסוכן הפורטוגלי, שמייצג את כריסטיאנו רונאלדו ומוריניו ומקושר לקבוצות פאר רבות באירופה, הוא כמעט כל יכול בפורטו: הוא משדך לה את לקוחותיו, משפיע על זהות התחנה הבאה שלהם וגוזר עמלות עצומות כשהם מבצעים את קפיצת המדרגה. שמות כמו אנדרסון, פפה, ריקרדו קרבאליו, ברונו אלבש ורדאמל פלקאו הם חלק מהשחקנים שמנדס הביא לפורטו במחירים נמוכים ונמכרו בהמשך בעשרות מיליונים.
שאלה אחת עדיין נותרה ללא תשובה ברורה: מה עושים הכישרונות הענקיים האלו אחרי שהם עוזבים את פורטו? כמה מהם באמת הופכים לשמות הגדולים הבאים בכדורגל העולמי, אחרים נעלמים, מתרסקים או פשוט מאכזבים. ערכם של חאמס רודריגס ופלקאו, למשל, שודרג פעם נוספת – חאמס עבר ממונאקו לריאל מדריד ב-80 מיליון יורו, פלקאו עבר מאתלטיקו למונאקו ב-60 מיליון – אבל בעוד המניות של חאמס ממשיכות לעלות, הקריירה של פלקאו בצניחה חופשית.
דוגמאות מנוגדות נוספות לא חסרות: צ'לסי נהנתה מקרבאליו הרבה יותר מאשר ז'וזה בוזינגווה, דקו היה פקטור משמעותי בזכייה של ברצלונה בליגת האלופות ב-2006, האלק שידרג את זניט סנט פטרסבורג, אנדרסון היה כישלון מוחלט במנצ'סטר יונייטד.
חיקוי בצהוב?
אף אחד לא מצפה ממכבי ת"א להפוך לפורטו בזמן הקרוב, אבל מהלך גדול אחד שביצעו הצהובים העונה מתיישר עם המדיניות של המועדון הפורטוגלי. ההחתמה של השוער הצעיר פרדראג ראיקוביץ' מזכירה מאוד את השיטה: מביאים כישרון גדול, מפתים אותו להגיע לשוק קטן בזכות במת ליגת האלופות, מקווים שיעמוד בציפות ובלחץ, יממש את הפוטנציאל – ויהפוך לתרנגולת שמטילה ביצי זהב.
ימים יגידו אם זה היה המהלך הנכון. במכבי ת"א יכולים רק לקוות שזה צעד ראשון בדרך לחיקוי של אחד מסיפורי ההצלחה הנועזים של הכדורגל האירופי.
לפנייה לכתב/ת 
