חבר הפקיד בחשבון הבנק שלכם: האם תשלמו מסים?

האם רשות המסים יכולה להטיל מס על כספים המופקדים בחשבון הבנק שלכם, אך השייכים לאנשים אחרים?

קיימת תופעה נפוצה שאנשים מסכימים לעיתים שקרובי משפחה או חברים יפקידו בחשבון הבנק הפרטי שלהם כסף למטרות שונות ולפרקי זמן קצרים או ארוכים.

כדאי לדעת כי במקרים כאלה, ניתן להטיל מס בתנאים מסוימים על הכספים המופקדים. אז מה עושים די להימנע מתשלום מס?

בדיני המס קיימת הבחנה בין שימוש בהכנסה (application of income) החייב במס, לבין ניכור או עיתוק הכנסה (alienation of income) הפטור ממס. בשימוש בהכנסה, מקור ההכנסה נותר בידי הנישום אלא שאת הפירות המתקבלים ממנו הוא מעביר לאחרים, ובמקרה זה הוא חייב במס.

מאידך, בניכור הכנסה או עיתוק הכנסה, הנישום מסיר מרשותו את מקור ההכנסה כך שלא ניתן ליחס לו את פירותיה. השימוש באבחנה הזאת נועד לצורך זיהוי הנישום האמיתי.

בירור מקור ההכנסה

בנוסף לבירור זהות הנישום, כדי לחייב במס הכנסה יש לברר מהו מקור ההכנסה, והאם זהו מקור החייב במס לפי הפקודה?

בדוגמה שהבאנו לעיל, נניח כי הנישום לא הצליח להוכיח כי מקור הכסף בחשבון הבנק הוא של חברים או קרובים, עדיין לא בטוח כי הוא יחויב במס על הכספים. כדי לחייב במס, רשות המסים תצטרך להוכיח כי מקור ההפקדות הוא הנישום וכי ניתן לייחס את ההפקדות למקורות ההכנסה המנויים בסעיף 2 לפקודת מס הכנסה.

החובה להוכיח כי הכנסה מסוימת חייבת במס, מוטלת על רשות המסים, הן משום הכלל הידוע של "המוציא מחברו עליו הראיה" והן משום העיקרון, כי כל בעל דין הטוען טענה החשובה לעמדתו במשפט, נושא בנטל השכנוע להוכחת אותה טענה. בעיקרון, אם רשות המסים לא תצליח להוכיח את מקור הכספים בחשבון הבנק, הרי שלא ניתן יהיה להטיל מס הכנסה עליהם.

פסק דין חדש שפורסם לאחרונה דן בסוגיה זאת. פסק הדין עוסק בשכיר שהופקדו כספים בחשבון הבנק שלו למטרות שונות על ידי אדם אחר. רשות המסים טענה כי הכספים הם חלק מהכנסתו, ולפיכך יש לחייבו במס הכנסה. השכיר טען כי ההפקדות לא נעשו על ידו והוא לא נהנה מהן.

לדבריו, הוא "נידב" את חשבונו לאדם אחר לצורך ניהול ענייניו, באופן, שלמעט הכנסתו ממשכורתו שהופקדה באותו חשבון ולמעט הוצאות פרטיות ומשפחתיות מצומצמות שנמשכו על ידו ממנו, כל ההפקדות בחשבון שייכות לאדם אחר.

בית המשפט דחה את עמדת רשות המסים ופסק כי ניתן לקבוע במידה רבה של סבירות, שהכספים שהופקדו בחשבונו של השכיר לא הגיעו באמת לידיו והוא לא היה בעליהם, אלא שחשבונו שימש מעין פלטפורמה להעברות הכספים שנעשו על ידי אחר.

בית המשפט קבע כי לא ניתן לחייב את השכיר בתשלום מס על אותם כספים, הן משום שלא ניתן לייחס אותם אליו והן משום שלא ניתן להגדירם כ"הכנסה" לפי אחד מהמקורות המנויים בסעיפים 2 לפקודת מס הכנסה. כמו כן, בית המשפט קבע כי לא הוכח שהכספים שהופקדו בחשבון השכיר ניתנו כתמורה עבור סחורה, שירות או זכות כלשהי, וכן לא הוכח שמקורם הוא בשימוש באמצעי ייצור כלשהו של הנישום.

נציין עוד כי בית המשפט קבע כי אין בקביעה לפיה לא הוכח שההפקדות הנדונות הן הכנסה וכי לא הוכח שהן הכנסה החייבת במס לפי הפקודה, כדי "להכשיר" אותן הפקדות על פי חוקים אחרים העשויים להיות רלבנטיים, כמו חוק איסור הלבנת הון, ואין בכך כדי "לטהר" את בעל החשבון או את שאר המעורבים מכל מעשה בלתי חוקי או בלתי תקין.