מירושלים תיפתח הרעה - בסרט, גם במציאות
אש, גופרית וגז מדמיע, וגם פצצות ומנהיגים מושחתים - כל אלה יש למכביר בימים אלה בירושלים, אבל יש בארצות הברית מי שמתבל את המצב הפוליטי בנבואות זעם מקראיות ועושה מזה מותחנים אפוקליפטים. הם מלאי אהבת ישראל, ושנאת מוסלמים, רק חבל שבסוף הם מצפים מכולנו להתנצר
הנה משהו להתנחם בו בימים הנוראים האלו שעוברים עלינו פה בישראל שמבעבעת מבפנים, וזוכה לכתף קרה מבחוץ. מסתבר שלא כל העולם נגדנו: הם אוהבי ישראל נלהבים, ולא ממש מחבבים את המוסלמים. הם יוצרים סרטים מפרגנים לנו - ושמכפישים את אויבינו. דרך המסך הם מביעים התנגדות תקיפה לכל הסכם במזרח התיכון, ואף תובעים ממנהיגינו לא להתפתות לפנטזיות של שלום. הם מצהירים בגלוי שהר הבית כולו שלנו היהודים. סטטוס קוו? הצחקתם אותם. מבחינתם אסור לערבים לבקר במקום הקדוש הזה. זו תהיה חוסר אחריות כלפינו, וכלפי העולם כולו. ירושלים - זה מקום רגיש מדי.
כן, יש יוצרי קולנוע פוליטי אחר - לפחות מהצד האוונגליסטי של אמריקה, והם מוציאים תחתם סרטים שהם שיר הלל לישראל ולאזרחיה, ובעיקר לירושלים, עיר הקודש שעליה אנחנו אמורים לשמור מכל משמר עבור כל העולם. בסרטים מלאי הפאתוס הללו - ברוב המקרים מותחני פנטזיה - האפוקליפסה כבר כמעט פה, והיא תבקע מעיר דוד. לפי תסריטי האימה שלהם, שמבוססים על תסריטי האימה של המקרא ושל הברית החדשה, זה התפקיד שלנו היהודים לעמוד בפרץ, ולשמור על שפיותו של העולם עד לבוא המשיח. אז אם תהיתם, יגיע הקאם-דאון: בסוף אנחנו נצטרך לאמץ את ישו, ולהתנצר.
זאת הבעיה של סרטי האפוקליפסה הנוצריים הללו. הם באמת רואים בנו עם סגולה, מצפן מוסרי לאנושות כולה. הם מאמינים שיש לגונן עלינו מול כל חורשי הרע מסביב, ומקפידים לבצר את מעמדנו בירושלים. אלו מחוללי הדרמה, המתח והאימה בסרטים הללו - ממש כמו במציאות הפוליטית בשטח ובראש שלנו הישראלים. אבל הסוף הטוב של הסרטים הללו הוא הסוף הנורא עבור יהודים רבים. הם ימסרו את נשמותיהם לישו. בלי אינקוויזיציה. זה יבוא לכם טבעי.
"לאורך הדורות, בני אדם בזזו חפצי קדושה מירושלים בחיפוש אחר כוחות על טבעיים. החיפוש ממשיך כשמומחים מנסים לפצח את השריד רב העוצמה מכולם - הקוד התנ"כי, תופעה מתמטית שהמסרים המוצפנים בה, כוללים בתוכם את ההיסטוריה האנושית כולה" - הסבר זה ניתן לנו בתחילת הסרט "צופן האומגה", הנפתח מתישהו בעתיד ברחובות העיר העתיקה בליווי עורב צווחני (מה שמזכיר משהו מהעולם הפנטסטי של "משחקי הכס"). הולך להיות כאן רצח, רצח של רב גדול בידי מתנקש. גם הוא מחפש רמזים לקוד המקור של היקום שלנו - מה שיאפשר לתכנת אותו מחדש.
המותחן המיסטי של רוברט מרקרלי יצא ב-1999 - שבע שנים לפני צאת "קוד דה וינצ'י" בכיכובו של טום הנקס (עיבוד לספרו של דן בראון מ-2003) שמחפש את הפתרונים במוזיאון הלובר בפריז דווקא. "צופן אומגה" נע בין אנגלית מדוברת לעברית כתובה. מי שהיתל במנהיגי העולם שמינו אותו כיו"ר האיחוד העולמי (מייקל יורק). זהו כמובן האנטי-כרייסט שזומם לשלוט באנושות, והוא מתכוון להכתיר את עצמו למלך בשידור חי מהר הבית. אחרי שהוא מיירט את שליחי האלוהים, היחיד שיצליח לעצור אותו הוא חוקר צעיר, נאה ושחצן (קספר ואן דין) שמתייצב מולו בגיבוי ישו. אתם יכולים לדמיין מי מנצח בדו-קרב הזה.
"העובדה הכי חשובה בנוגע ל'צופן האומגה' היא שמדובר בבדייה", מבקש להדגיש הבמאי מרקרלי, בתשובה לשאלה "זהו קונספט של מדע בדיוני שנעזר במידע מקראי ופוליטי כדי לתהות מה יקרה אם... בעתיד. יש בזה מעט מן האמת שמבוססת על עובדות. כשאני מפיק סרט היסטורי, יש לי הרבה יותר אחריות להיות מדויק".
אבל אי אפשר לנתק את הסיפור הבדיוני מהקונטקסט הפוליטי ההיסטורי של ירושלים - וגם זה הנוכחי, ומרקרלי מודה שמדובר במצע טבעי לנבואות זעם קולנועיות כמו סרטו. "יש כל כך הרבה היסטוריה שמרוכזת בהר הבית ובאזור, וקונפליקטים יוצרים דרמה טובה". לקונטקסט הפוליטי העכשווי מצטרפים כתבי הקודש הנוצרים: "כשאתה רואה את ירושלים בהקשר אפוקליפטי, סביר להניח שהמקור שלה הוא בחזון יוחנן מהברית החדשה. רבים מפרשים את מילותיו כתיאור קרב ארמגדון שיערך בישראל, שבמהלכו יהיו נסים רבים בירושלים - מרכז העולם, בה יוכרע הקרב וישנה את העולם".
הצלחת "צופן אומגה" שהופץ לצפייה ביתית בעיקר, גררה שנתיים לאחר מכן סרט המשך "צופן האומגה 2: מגידו", שבו מתואר סיפור הרקע של האנטי-כרייסט שעומד במרכז מלחמת גוג ומגוג המתחוללת בארץ הקודש בהשתתפות צבאות העולם. במקביל, נוסד פרנצ'ייז נוצרי-קנאי נוסף - "Left Behind" שמו, המבוסס על סדרת רבי המכר של ג'רי ג'נקינס וטים להיי, שעיבדו את חזון יוחנן לעלילת מתח אפוקליפטית. ב-2000 יצר הבמאי ויק סארין את העיבוד הקולנועי הראשון לספריהם.
מי שמוביל את "Left Behind: The Movie" הוא קירק קמרון, שהתחיל את הקריירה שלו בשואו-ביז, ככוכב הסדרה "להתבגר ולהתגבר" מהניינטיז והמשיך כנער הפוסטר של הקולנוע הנוצרי הפופולרי. הוא מגלם פה עיתונאי בשם באק וויליאמס שמבקר בישראל וחוזה במתקפה אווירית רבתי שמטלטלת את העולם ומתחילה סדרה של אסונות מוזרים. מה שמתחיל בסיקור עיתונאי שגרתי ממשיך כהרפתקה מאיימת שמובילה אותו אל ניקולאי - דיפלומט כריזמטי שבדרכי עורמה מנתב את עצמו לתפקיד מזכ"ל האו"ם. מתוקף תפקידו הוא קורא לשלום עולמי, ובאופן ספציפי להסדר במזרח התיכון.
אלא ששלום במזרח התיכון הוא: 1. בלתי אפשרי, 2. גם לא רצוי. בסרט ההמשך "Left Behind: Tribulation Force" של ביל קורקורן מ-2002 מתברר שמדובר במיצג שווא שטווה ניקולאי מאחורי הקלעים. הופעת שני נביאים עברים קדמונים כשרים בכותל, מתפרשים מצדו כאיום והוא סוגר את הר הבית בפני מבקרים - ממש כמו אצלנו. אבל באק גיבורנו, מצליח להסתנן פנימה ביחד עם רב בעל שם עולמי שתומך במנהיג החדש. צמד העברים העתיקים מגלים להם את בשורתו של ישו. מבחינת באק זה בגדר לשכנע את המשוכנע, אבל גם הרב הגדול שלצדו נדהם ומצהיר ישו הוא המלך.
"למפיקים היתה אג'נדה ליצור סרט מבדר ברוח ספרו של להיי - הסופר חש צורך להחיל את החזון המשיחי שלו על הסדר העולמי בהתאם לספר ההתגלות", אומר קוקוראן ל-ynet ומעט מתנצל לגבי הגישה המסיונרית, "כבמאי אני אמור לספר סיפור, ולמרות שהסיפור אינו שלי אני לומד אותו ומפתח תשוקה כלפי מסריו. אני מאמין שישו ושליחיו הביאו מסר נהדר לעולם. כך גם משה, מוחמד ונביאים רבים אחרים שהם בני האלוהים. אני מוטרד מהאפשרות שיהודים יצפו בסרט מחוץ להקשר להסיפורי שלו: ישו הוא הבחור הטוב, שטן הוא הבחור הרע. זה כמו כל מערבון שאי פעם נוצר".
קורקורן אגב מספר כי למרות שעלילת "Tribulation Force" מתרחשת בחלקה הגדול בעיר העתיקה, הצילומים נערכו בקנדה ותובלו בכמה חומרים שתועדו בירושלים. טרילוגיית "Left Behind" נחתמה בסרט שלישי ב-2005 "Left Behind: World at War", וזכתה בשנה שעברה לסרט אתחול רב תקציב בכיכובו של ניקולס קייג' - לה התכחש הסופר להיי, בין השאר כי הבמאי ויק ארמסטרונג לקח את העלילה הרחק מארץ הקודש אל ארץ האפשרויות הבלתי נגמרות.
מצחיק שעוד לפני, אי שם ב-1994, היה זה יורם גלובוס הישראלי שיזם מותחן נוצרי מיסטי ירושלמי בהשתתפות שחקנים ישראלים וצוות כוכבים אמריקנים בראשות צ'אק נוריס בכבודו ובעצמו. היו אלה ימי דעיכתו של המאצ'ו ההוליווד הכל יכול, אבל הוא תמיד הרגיש בבית בישראל וביחד עם אחיו הבמאי אהרון נוריס יצרו את "Hellbound", בו הוא מגלם שוטר אמריקני, שחקירת רצח של רב בשיקגו מביאה אותו לירושלים העתיקה. הוא מגלה להפתעתו שאין מדובר ברוצח סדרתי אלים אלא בשטן בכבודו ובעצמו. אקדחים לא יעזרו פה, גם לא מכת אגרוף. אין פה פתרון צ'יק צ'אק, רק צלב.
"הר הבית הוא אחד האתרים ההיסטוריים החשובים בתבל לשלוש דתות חשובות", אומר קוקוראן, "זהו מקום של פולחן והן של קונפליקט, והוא ניצב כמקום הדתי הכי משמעותי ביקום, אולם יש בו אירוניה נוראית - שפיסת האדמה שמייצגת שלום ואהבה והכרה באל, ספוגה בכל כך הרבה דם בשמה. לפי דעתי זה מקום שלא שייך לאף אדם, אלא רק לאלוהים".
התמהיל של מסרים דתיים מן העבר, מצב פוליטי מסובך בהווה, וחזיונות אפוקליפטים מן העתיד צצים בספרו של הכומר האוונגליסטי הטקסני ג'ון האגי "Countdown: Jerusalem", ורק טבעי שהרולד קרונק - במאי הבית של הנוצרים האדוקים בארצות הברית - יאמץ את סיפורו לכדי סרט. עלילת מותחן הריגול הפוליטי מ-2011 מתחוללת כשברקע שיחות שלום בין ישראל לארצות ערב. בבית הלבן ובשירותי הביטחון האמריקנים מקדמים את היוזמה היפה הזאת, אלא שזמן קצר לאחר מכן מתגלה כי מדובר במזימה מסוכנת של ארגון טרור מוסלמי שמבקש לזרות הרס בעולם באמצעות פיגועים גרעיניים.
למרות שירושלים על ראש שמחתו של הבמאי קרונק, העלילה מתרחשת רובה ככולה בארצות הברית, וישראל היא רק צליל רחוק שצריכים להמשיך ולהדהד מן העבר בבתי הנוצרים אמריקנים בדרך לחזרה בתשובה אל חיקו של ישו. ההד הזה לא פוסק גם נוכח רעשי הפיצוצים, היריות והדיאלוגים המטופשים והשגרתיים - שבלוניים כמעט כמו שם הסרט, שמזכיר באופן חשוד את "Jerusalem Countdown" - ולא רק בשם. בסרטו של איי.אף. סילבר מבית אסיילום שיצא שנתיים לפני כן זוהי עיתונאית שתרה אחר בתה כשברקע סדרה של אסונות - כל הדרך למלחמה עולמית שתצא כצפוי מירושלים.
להתנגד לתהליכי שלום עם מדינות ערב ולהמתין בסבלנות לאפוקליפסה שתצא מעיר הקודש זה אולי מבדר, או לפחות טוען באדרנלין, על מסך הקולנוע - אבל מה עם העולם האמיתי? במציאות הפוליטית הנוכחית אין ליוצרים פתרונות קסם, או פתרונות בכלל. מרקרלי שלדבריו ביקר בישראל 12 פעמים וצילם פה שלושה סרטים, מצהיר: "בכל מקרה אני נגד חלוקת ירושלים".
בתגובה לגל הטרור האחרון ששוטף את ירושלים הוא אומר: "מתקפות הסכינאים האחרונות הן בוודאות תוצאה של הסתה בתוכניות טלוויזיה מוסלמיות זוועתיות, שקוראות לחורבן ישראל ושאפילו מדגימות איך להרוג יהודים. חבל שהעולם אינו מודע לתוכניות הללו שמלאות בשנאה ומסיתות לאלימות. אולי הממשלה שלכם יכולה לפעול לחסימת הערוצים שלהם, ולהוציא את התוכניות אל מחוץ לחוק. ישראל גם צריכה לעשות עבודת הסברה טובה יותר כדי לחשוף את הטקטיקות של הקיצונים".
לקורקורן יש נימה קצת יותר מפויסת, אולי חולמנית, והוא מודה כי האירועים האחרונים מעציבים אותו. "אני חושד שכל הסכם שלום במזרח התיכון יהיה חסר משמעות אם כל הצדדים יפרו אותו ויבחרו לשנוא ולהילחם ולהישען על העבר, אחרי שנים רבות של חוסר אמון ועוינות. אני מאמין שירושלים צריכה להיות טריטוריה ניטרלית, כמו שמורה בה יהיה חלק לכל האנשים מכל הדתות - בלי שליטה על הקרקע אלא באמצעות שיוך למורשת העולמית של האו"ם".
אז האמריקנים מתבוננים בנו מהצד וממטירים עלינו אש וגופרית ומציאים את קבלת ישו כתרופה המקדימה למכה. ומה איתנו הישראלים? הרי הרשויות משקיעות מיליונים רבים להפקות קולנוע בירושלים. האחים יואב ודורון פז לא קיבלו סיוע תקציבי לצילומי סרטם החדש "ג'רוזלם", שמביא חזון אפוקליפטי כחול-לבן אל העיר העתיקה, שממנה בוקעים לפתע זומבים מכונפים באמצע יום כיפור. יעל גרובגלס, יון טומרקין ודניאל ג'יידלין חוזים באסון המתממש כתיירים יהודים דווקא - מבעד למשקפי הגוגל גלאס שלהם.
"נניח שיום אחד המתים יחזרו לחיים ויעלו על פני האדמה, איפה דבר כזה יכול
לקרות אם לא בירושלים?", תוהה יואב פז, "שנים חלמנו לצלם סרט מתח-אימה בסמטאות העיר העתיקה בירושלים, ללא ספק הלוקיישן המושלם לסרט על תחיית המתים. יש משהו באנרגיות של העיר שמטריף אנשים. יש כאלה שנכנסים לאקסטזה של שמחה ורוקדים ברחובות ויש כאלה שנכנסים להתקפי זעם ושולפים סכינים. צליינים מגיעים לעיר, צועדים במסלול היסורים של ישו ונכנסים להתקפים פסיכוטיים. אין מה לעשות, סינדרום ירושלים כנראה יכול לקרות רק בירושלים".
בניגוד בניגוד למקבילים האוונגליסטים שמהללים את ירושלים של מעלה, האחים פז מעמיקים בזו של מטה. "כשצועדים בסמטאות העיר העתיקה אפשר להרגיש את המסורת הארוכה של שחיטת האחר, ויתכן שאלפי האנשים שקבורים מתחת לסמטאות העיר משפיעים על הווייב הכללי. מתחת לרחובות תל אביב יש חול ומתחת לסמטאות ירושלים יש קברים של אנשים שהומתו בדרכים נוראיות. ב'ג'רוזלם' שאלנו את עצמנו, מה היה קורה אם כל השנאה וכל הרוע שיש לפעמים בעיר הזאת, היו מחלחלים למטה אל האדמה ומעוררים את המתים. ובוא נגיד שהם התעוררו קצת עצבניים".
