קר שם בפנים: הסנטרים שנכשלו בצהוב
ז'יז'יץ' לא תרם כלום, פלאניניץ' הגיע כהבטחה שנגמרה כבדיחה לא מצחיקה, מאריץ' נראה חסר אונים מהרגע הראשון ועל שרמדיני עדיף לא לדבר. מכבי ת"א לא מרוצה מפבראני ואונואקו? רגע לפני המשחק מול מלאגה (ה', 21:05, ישיר ב-ynet ספורט), נסיעה קצרה במנהרת הזמן מגלה שמצבה בשנים האחרונות לא היה טוב יותר
כל מאמן מתחיל יגיד לכם שבנייה של קבוצת כדורסל רצינית מתחילה בשחקנים מובחרים בעמדות 1 ו-5. בשנים האחרונות התחושה הרווחת היא שמכבי ת"א מסרבת להפנים את כלל האצבע הזה. ושגם אם מישהו בטראסט המוחות שהתגבש בהנהלה מודע אליו, הקבוצה מתקשה ליישמו בשטח.
עוד לפני שהעונה הנוכחית התחילה, שיחת היום עסקה שוב בעקב האכילס הכמעט קבוע של הצהובים. הקו הקדמי שוב מסתמן כבטן הרכה. בהתאם, התלות במעללי הקו האחורי הפכה למוגזמת. הפורוורדים טובים ואמינים, אבל אין מטרה איכותית מספיק בצבע, כזאת שתנטרל את הגבוהים האימתניים של הקבוצות החזקות, תעזור לפרמאר ורוצ'סטי לעשות נקודות ותסייע בנשיאת האלונקה. כי כמה אפשר להסתמך על שלשות? רק לקבוצות ספורות בעולם כולו יש את הלוקסוס לבנות את אסטרטגיית המשחק על צליפות מבחוץ (גולדן סטייט, למשל). מכבי היא לא אחת מהן.
ולחשוב שלפני שנתיים היא דווקא הצליחה יחסית באספקט הזה. אלכס טיוס, בימים בהם לא חלה בווירוס חריף בשריר החשק, היה על תקן המטריה האווירית בהגנה והקפיץ האנרגטי והמדליק בהתקפה. סופו היה מר נקודה לדקה. הם השלימו אחד את השני וחיפו זה על זה. הציוות ביניהם עבד ובסוף גם היה חתום על עונת טרבל גדולה ואליפות אירופה, עד שלשניהם נמאס, הם החלו בשביתות איטלקיות חסרות הצדקה או קשר למציאות ולמכבי נמאס מהם.
אלא שנכון לעכשיו נראה שהתחליפים שהובאו במקומם לא מספקים. ויטור פבראני הוא תעלומה מהרגע שנחת כאן, כשמאחוריו בעיית ברך מטרידה ובהווה היכולת שלו עדיין בעייתית. ארינזה אונואקו מזכיר שחקן די-ליג טיפוסי שנראה נהדר בקלטות, אבל למציאות מביא איתו זריקות עונשין מחפירות, התמצאות בעייתית, חוסר תיאבון והרבה סימני שאלה. רק טרבור אמבאקווה עושה רושם של שחקן פנים אמיתי עם פוטנציאל. כל מה שמסביבו בעמדות 4-5 טעון בירור במקרה הטוב, מטריד במקרה הרע ואחרי הבאתו של אייק אופייבו, גם מסתמן כזמני מאוד ועם תאריך תפוגה.
כדי לנסות לתת למכבי קצת השראה בכל הנוגע בטיפול בהם, רגע לפני שעונה נוספת הולכת לאיבוד, עשינו נסיעה קצרה במנהרת הזמן וחזרנו לכמה מהסנטרים שהונחתו כאן בשנים האחרונות. גם עליהם הרעיפו סופרלטיבים מוגזמים עם נחיתתם בארץ. גם המקרים שלהם נגמרו בחוסר התאמה טוטאלי. גם מהם לא נותר זכר באזור החיוג של יד-אליהו.
עונת 2014/2015: אלכס מאריץ'
רקע להצטרפות: הימים הם ימי טרום עונת המבחן שאחרי הזכייה באליפות אירופה. סופוקליס שחורציאניטיס עובר ניתוח בעין, שגוזר עליו היעדרות של חודש. אלכס מאריץ' (2.11 מ'), אז בן 31, מובא בתפקיד שהוא שילוב מושלם בין סותם חורים לתחליף פג תוקף ומוחתם על חוזה קצר ונגוע בחשדנות עד חודש דצמבר (מזכיר לכם משהו?). לידו ניתן היה למצוא את טיוס, ממורמר מתמיד מכך שלא קיבל את ההעלאה לה חיכה בתלוש המשכורת. הקבוצה נשענת מדי על ג'רמי פארגו. מרקז היינס נראה אבוד, כבר אז.
מה אמרו עליו כשהוחתם: "אנחנו שמחים על הצטרפותו של מאריץ'. אלכס יביא איתו למכבי המון ניסיון, קשיחות וכוח פיזי מתחת לסלים. הוא יעזור לנו במאבקים בתוך הצבע יחד עם טיוס וסופו כשיחלים" (גיא גודס).
מבחן המציאות: משחקים בודדים הספיקו לאוהדי מכבי ת"א כדי להבין עד כמה חלש הקשר בין דבריו של גודס למציאות. מי שפירק את דאור פישר לחתיכות בסדרת ההצלבה של 2009-2010 והיה מאדריכלי ההצלחה המטאורית של פרטיזן בלגרד בתקופה ההיא, לא הזכיר במאומה את מאריץ' ההוא. אפילו לא את הצל שלו. במקום "קשיחות וכוח פיזי מתחת לסלים" הוא היה כבד ומגושם ונראה כמו גרסה חיוורת של סופו בימיו הלא מוצלחים.
ממוצעי יורוליג: 2.3 נק', 2.5 ריב' ו-0.5 אס' ב-8 הופעות.
למה נכשל: משתי סיבות עיקריות. הראשונה קשורה למאריץ' עצמו, שהגיע לכאן כשהוא הרבה מעבר לשיאו ונראה לא חד בעליל. השנייה קשורה לקבוצה, שלא הייתה מספיק חכמה ואמיצה להשתמש בו מספיק. הגארדים לא עזרו לו לקבל את הכדור במקומות נוחים, מצאו אותו באזורים מרוחקים מהטבעת והפכו אותו לנטול עוקץ וסתמי.
מסקנה: לא מספיק להביא סנטרים רק כי ניצחו אותך פעם, כשהיו טובים באמת.
עונת 2013/2014: אנדריאה ז'יז'יץ'
רקע להצטרפות: מכבי ת"א נראית לא רע בכלל, אבל נותרת חשופה בצבע. שון ג'יימס הפצוע בגבו עוזב למילאנו, והצורך לגיבוי לסופו וטיוס התעורר מיידית. ניקולה וויצ'יץ חיפש במחשכים ובסוף מצא את ז'יז'יץ' (2.06 מ') המזדקן בן ה-34. ברזומה שלו אפשר היה למצוא קדנציות קצרות – כמעט הבלחות - במועדונים כמו פנאתינייקוס, גלאטסראיי, סראגוסה, צדביטה זאגרב, וילרבאן, ציבונה זאגרב וגם אולימפיאקוס, שבה בלט בעונת 2006/2007 עם 12.2 נקודות בממוצע ב-22 משחקים. ב-2006 התפוצץ על הראש של מכבי ת"א ופיני גרשון עם 23 נקודות, 17 מ-17 מהקו ו-41 נקודות מדד ב-91:105 של היוונים ביד אליהו. הוא היה אמור להוסיף עומק, להיזרק למערכה ל-10-15 דקות כדי לתת לסנטרים הפותחים אוויר ובעיקר לתרום מניסיונו לסגל שלא הורכב מהרבה שחקנים מנוסים.
מה אמרו עליו כשהוחתם: "אני שמח מאוד שהמאמן בחר בז'יז'יץ'. גדלנו ביחד, שיחקנו בספליט ובנבחרת ואני מכיר אותו מצוין. אין לי ספק שהוא יעזור לנו מאוד. אנדריאה שחקן קבוצתי ולא מחפש להיות הכוכב. הוא יכול לשחק עם טיוס וכמובן לתת גיבוי לסופו וטיוס. הוא ישתלב מהר ובצורה חלקה במערכת, הוא שחקן מנוסה ונבון ובחור נהדר בחדר ההלבשה" (ניקולה וויצ'יץ').
מבחן המציאות: מחליף לשון ג'יימס? אפילו לא קרוב. השהות של ז'יז'יץ' במכבי ת"א לא תיזכר כטראומתית משני טעמים: 1. העונה ההיא נגמרה בהצלחה מסחררת ובטרבל מדהים. 2. ממילא הציפיות ממנו לא היו גבוהות מדי. אלא שאם מבודדים את היכולת האישית שלו משאר חלקי הפאזל, מחווירים מיד. בלאט התקשה לסמוך על הסנטר הגמלוני והמוזר שהונחת עליו והקציב לו פרקי זמן מדודים על הפרקט, שנועדו בעיקר כדי לייצב לסופו וטיוס את הדופק. קשה לומר שהוא ניצל אותם בצורה מושכלת, פתח למישהו בהיכל את התיאבון או השרה שקט על הצוות המקצועי. הוא אמנם היה נעים הליכות, אבל לא השאיר חותם ברמה המקצועית ואלמלא הקשר הקרואטי לניקולה וויצ'יץ' כנראה שגם לא היה מגיע לכאן.
ממוצעי יורוליג: 0.8 נק', 1.3 ריב' ו-0.4 אס' ב-10 הופעות.
למה נכשל: כי הצטרף לרכבת שנסעה מספיק טוב בלעדיו תוך כדי תנועה, ובעיקר מכיוון שלא היה לו ממש מה להציע.
מסקנה: ותק וניסיון – גם ביורוליג – הם לא ערובה להצלחה בסיר הלחץ של מכבי ת"א.
עונת 2012/2013: דארקו פלאניניץ'
רקע להצטרפות: הצהובים אמנם בפורמה ועם שבעה משחקים ללא הפסד בכל המסגרות, אבל לכולם ברור שהתלכיד הנוכחי שביר ועלול להתפרק ברגעי האמת. המטרה: לחזק את הנוכחות מתחת לסל באופן משמעותי ודחוף. הפתרון: מגדל (2.11 מ') קרואטי צעיר (22), שהרשים במדי שירוקי עם ממוצעים דו-ספרתיים. גיורגי שרמדיני המאכזב בדרך להיפלט החוצה, ופלאניניץ' מסומן ככזה שיכול להיכנס לנעליו של הפלופ הגיאורגי בקלות. בתפקיד השדכן, שוב: ניקולה וויצ'יץ'.
מה אמרו עליו כשהוחתם: "פלאניניץ' ייתן לנו פיזיות בתוך הצבע, הוא רץ נהדר יחסית לשחקן בגודל שלו, הוא יודע לפעול בתוך הצבע ולייצר התקפות במשחק פנים. הוא שחקן צעיר ושחקן שלדעתי יכול להיות אחד הגבוהים של מכבי בעתיד" (דייויד בלאט).
מבחן המציאות: הסיפתח שלו דווקא היה מרשים. מול בני הרצליה הרכש החדש להט עם 17 נקודות ב-17 דקות. גם ביורוליג הוא הראה שאפשר לבנות עליו עם 11 אישיות בהפסד דרמטי ומכאיב לקאחה לבוראל ו-7 ב-10 דקות בהפסד דרמטי ומכאיב פי כמה לאולימפיאקוס. זה נגמר בעונה אירופית מאכזבת מהבחינה הפרסונלית, שהסתיימה בלא כלום גם בהיבט הקבוצתי. פלאניניץ' לא עשה את מכבי טובה יותר בשום אספקט, נראה רך ואנמי והלך לאיבוד בין יער הגבוהים החסונים של הקבוצות האיכותיות. הדיבורים על כישרון התפוגגו יחד עם השאיפות של מכבי באותה עונה.
ממוצעי יורוליג: 4.4 נק' ו-1.8 ריב' ב-16 הופעות.
למה נכשל: כי הגיע צעיר מדי ולא מוכן, וגם כי לא הייתה התאמה בין מה שרצו לקבל ממנו לבין מה שהיה יכול לספק בפועל.
המסקנה: לא להתפתות להחתים שחקנים צעירים ולא בשלים על חוזים ארוכי טווח רק כי ניקולה וויצ'יץ' אמר.
עונת 2012/2013: גיורגי שרמדיני
רקע להצטרפות: סופו עוזב אחרי עונה קשה ורווית פציעות ומשאיר אחריו חלל ריק וגדול. שרמדיני (2.16 מ'!) מאותר כסנטר העתיד וההווה של מכבי ת"א. דיווחים על הגעתו צצים עוד עמוק בתוך עונת 2011/2012. אחרי הופעות חלומיות בטופ 16 במדי קאנטו (14 נק' ו-7.5 ריב' בממוצע), במכבי היו משוכנעים שבגיל 23 הוא האיש הנכון, במקום הנכון בזמן הנכון. מציאה. הברקה.
מה אמרו עליו כשהוחתם: "גיורגי הוא אחד הביג-מנים הצעירים המוכשרים ביותר כיום באירופה, והוא מתאים בצורה נפלאה למערכת שלנו. האמת שאני עוקב אחריו כבר כמה שנים טובות ותמיד חשבתי שהוא יהיה תוספת נהדרת לכל קבוצה ברמות הגבוהות, לא רק בזכות הנתונים הטבעיים המרשימים שלו, אלא הרבה בזכות הגישה שלו למשחק, האקטיביות המרשימה והעבודה הקשה שהוא משקיע. לשרמדיני יש את הגודל הרצוי לסנטר, אבל הוא עובד ונע על המגרש ורץ כמו גארד. יש לו פוטנציאל אדיר והוא בדיוק מסוג השחקנים שאנחנו רוצים אצלנו במכבי" (דייויד בלאט).
מבחן המציאות: קשה לצפייה. בפחות משלושה חודשים שרמדיני מחק כל זכר למחמאות המוקדמות של בלאט עם תצוגות נפל. הוא שידר תסכול לרוב, התקשה להיכנס לקצב ונתן לנו להבין שלמרות כל הרצון הטוב, הוא עוד לא ממש שייך לרמות האלה. כי יש להיות שחקן מוביל בקאנטו – ויש להיות חלק ממועדון עם יומרות גבוהות יותר. שרמדיני חווה על בשרו את המעבר החד בין שני העולמות האלה ושוחרר בעיצומו של החורף, כשהוא עובר לאולימפיאקוס ומקרטע יחד איתה כל הדרך לזכייה באליפות אירופה. גם אם לא היו לו ממש מניות בה.
ממוצעי יורוליג: 4.8 נק', 2.3 ריב' ו-0.1 אס' ב-9 הופעות.
למה נכשל: כי הוא פשוט לא ענה על מה שמכבי חיפשה.
המסקנה: לא לתלות תקוות בסנטרים מגושמים שלא הוכיחו את עצמם ברמות הגבוהות. זאת לא המסקנה היחידה, כמובן, מההתרסקות של מכבי עם שרמדיני.
לפנייה לכתב/ת 
