אין עניין של מי בא מאיפה
דו קיום - כי בזמן האחרון נערים רבים מדברים ברשת על המצב הנוכחי בישראל ולא בהכרח לטובה
הסיפור שלי הוא סיפור של נערה רגילה, בדיוק כמוכם, שמצאה את עצמה חלק מפרויקט מאוד מיוחד, שהפך גם אותי, למיוחדת קצת יותר. למרות שאני גרה בחולון, אני לומדת ביפו בכיתה מעורבת של יהודים וערבים. ולמרות המצב הנוכחי המאוד קשה ומפחיד, אני עדיין מרגישה שם כמו בבית השני שלי. אני אוהבת את חבריי לכיתה בכל ליבי ואני מכירה אותם מאז שהייתי ילדה קטנה. אנחנו נפגשים כל יום, יושבים ומדברים על הכל, נהנים מכל רגע ובעיקר מכבדים אחד את השני ואת העדות שלנו.
דורין
לפני שנתיים התחלתי להשתתף בפרויקט שגרירים צעירים שמפעיל מרכז פרס לשלום ביפו. הפרויקט מכיל מאות בני נוער מרחבי הארץ, אומנם לי היה את המזל להשתייך לקבוצה היפואית- שהינה הקבוצה הראשונה שהפגישה בין יהודים וערבים באותה קבוצה. בהתחלה, הפרויקט היה נשמע כללי ואפילו לא הגיוני ותהיתי לעצמי: האם באמת יצליחו ללמד אותי מה להגיד למי שמתנגד לדעות שלי? אבל מהר מאוד הבנתי שיש דרך להסביר, גם בתקופות קשות, כי ניתן גם לדבר וליצור שיח ולא לסטות לאלימות והסתה.
במסגרת הפרויקט, בו משתתפים מאות בני נוער מרחבי הארץ, למדנו איך לייצג בצורה הטובה ביותר את עצמנו, את הקהילה והמדינה שלנו. בתקופה שבה ההסברה על פעילויותיה של ישראל הופכת כל כך חשובה, למדנו כיצד להעביר את המסרים הנכונים והמתאימים. לדעתי, קיום הפגישות במסגרת קבוצה מעורבת של בני נוער יהודים וערבים, בעיקר במהלך תקופת לחוצה כמו זו, הינה קריטית להמשך החיים שלנו פה יחד. בתוכנית, אנו הופכים שגרירים לא רק כלפי העולם, אלא גם ובעיקר, כלפי סביבתנו הקרובה. נאלצתי לא פעם, במסגרת הקבוצות, לחשוב פעמיים על מה שיש לי להגיד לפני שאומרת בכדי לא לפגוע בחבריי הערבים. הכרתי תרבות חדשה ומאוד מעניינת, למדתי להסתכל על הרבה מצבים משתי נקודות מבט – שלי וגם של חברי לפרויקט, למדתי שאחר הוא לא כל כך שונה ממני ומצאתי דברים משותפים עם אנשים שבחיים לא חשבתי שאני אכיר.
הייחודיות של פרויקט שגרירים צעירים של מרכז פרס לשלום בעיניי הוא שלמדנו את הקשיים אבל גם למדנו איך הכי כדאי להתמודד עמם. שוחחנו על גזענות, חוסר הרלוונטיות של שימוש באלימות, נושאים דיפלומטיים והסברה. לצד זאת, למדנו כיצד לקיים וויכוח תרבותי גם על נושאים שנויים במחלוקת וכיצד ניתן להסביר סיטואציות ומצבים שקורים בחיי היומיום שלנו, אחד לשני וגם לאנשים מחוץ לארץ.
אף פעם לא חשבתי שלהסביר ולספר לאנשים מסביב על החוויה האישית שלי, תגרום לי להרגיש כל כך טוב. הדרך שלי לערוך הסברה בתקופה האחרונה, בזמן מתוח זה, היא דרך רשת הטוויטר. אני משתמשת ברשת החברתית כבר כמה שנים טובות, דרכה הכרתי נוער בגיל שלי מעשרות מדיניות שונות ברחבי העולם.
בזמן האחרון נערים רבים מדברים ברשת על המצב הנוכחי בישראל ולא בהכרח לטובה. הם מתייחסים למה שהם רואים בחדשות המקומיות שלהם- מה שמשקפים להם. אני מכירה נערה שהייתה אנטי-ישראלית רק בגלל שהיא קראה שמתקיימת מלחמה בישראל כרגע ושצה"ל תוקף כל ערבי שעובר ברחוב. בעזרת הדברים שלמדתי בפרויקט, הצלחתי להסביר לאותה נערה את המצב הקיים פה. ללא ריבים, ללא וויכוחים, הצלחתי לגרום לה להיסתכל על הדברים מנקודת מבט נוספת.
אצלנו בקבוצה אין עניין של מי בא מאיפה, אנחנו בסופו של דבר, אותו הדבר. צוחקים ואוהבים את אותם הדברים, חיים באותה מדינה, לומדים את אותם הנושאים ויוצאים יחד לאותו עולם. התוכנית של מרכז פרס לשלום, גרמה לי להבין המון על עצמי ואני מקווה שנערים נוספים יוכלו להשתתף בתוכניות דומות ולהבין שזה קל יותר משנדמה לנו.
מרכז פרס לשלום, אשר נכנס לשנתו ה-20 של פעילות ענפה, הוקם כעמותה ללא מטרות רווח, עצמאית וא-פוליטית, בעודו פועל על מנת להעצים את האוכלוסיות באזור ולעודדם לקחת חלק פעיל בבניית השלום ויישומו. המרכז מבוסס על חזונו של הנשיא התשיעי למדינת ישראל, זוכה פרס הנובל לשלום מר שמעון פרס. לפרטים נוספים על הפרויקטים השונים של המרכז ניתן לפנות אלינו בטלפון: 03-568-0680, באתר www.peres-center.org או בדף הפייסבוק של המרכז.
לפנייה לכתב/ת 
דורין מיליאבסקי
מומלצים
