המהפכה ההולנדית / פרק מהספר "ברצלונה"
כל מה שרציתם לדעת על העידן שהתחיל בברצלונה בקיץ 1971, ונמשך עד היום. על השערורייה הבינלאומית שהובילה להחתמת זרים בליגה הספרדית, והקשר בין הלידה של ג'ורדי קרויף לקלאסיקו. הפרק לקוח מתוך הספר החדש "ברצלונה - הקבוצה הטובה בעולם" של נדב יעקבי
בקיץ 1971 החל העידן ההולנדי של ברצלונה , שבעצם נמשך עד עצם היום הזה. במקום המאמן האנגלי ויק באקינגהם, שאימן שנתיים ועזב בשל בעיות בריאות, מונה רינוס מיכלס, האיש שבנה את איאקס המודרנית והמציא את ה"טוטאל פוטבול". אגב, באקינגהם אימן את איאקס בשנות ה־60 והיה זה שהעלה את יוהן קרויף הצעיר להרכב. מיכלס, שהחליף אותו באיאקס ב־1965 , קיבל ממנו את ההשראה לסגנון הכדורגל המודרני שכבש את העולם.
מיכלס הגיע לקאמפ נואו כמה חודשים אחרי שהוליך את איאקס לזכייה הראשונה שלה בגביע האלופות, והתקוות היו שיצליח לשחזר את ההצלחות גם בברצלונה. זה לא קרה. המאמן ההולנדי הקשוח התקשה לסגל את השיטות שלו לשחקנים המקומיים. ב־1972 החליטה ההתאחדות הספרדית לאפשר החתמה של שחקנים זרים, אבל רק כאלה שיוכיחו שיש להם שורשים ספרדיים. ברצלונה ניסתה להחתים את הפרגוואי איראלה אבל נתקלה בהתנגדות, שכן הוא כבר שיחק בנבחרת ארצו.
הנהלת ברצלונה החליטה לעשות מעשה. היא שכרה כמה עורכי דין, שהוכיחו כי 46 מבין 60 הזרים החדשים שהוחתמו בקבוצות השונות עשו זאת באמצעות מסמכים מזויפים. הפרשה נהפכה לשערורייה בינלאומית, וכדי להשקיט את הסערה הוחלט כי החל מ־1973 יתאפשר לקבוצות להחתים שחקנים זרים. ברצלונה מיהרה להגיב וצירפה את הפרואני הוגו סוטיל ואת ההולנדי יוהן קרויף. מיכלס היה כמובן זה שדחף את הנהלת ברצלונה לרכוש את קרויף, אף שהיה מדובר בסכום עתק באותם ימים: 922 אלף ליש"ט. זו היתה אז ההעברה היקרה בהיסטוריה של הכדורגל.
קרויף, הכדורגלן הטוב בעולם, חתם על החוזה באוגוסט 1973, אחרי שזכה בגביע האלופות השלישי שלו עם איאקס. אבל בשל בעיות בירוקרטיות לא היה יכול להתחיל לשחק בקבוצתו החדשה עד למחזור השמיני, בסוף אוקטובר.
כשקרויף עלה לבסוף על הדשא, ברצלונה החלה לשחק כדורגל פנטסטי. קרויף נהפך מהרגע הראשון למנהיג של שחקנים כמו חואן מנואל אסנסי, קרלוס רשאק והוגו סוטיל. השיא היה בפברואר 1974, כשבארסה הביסה את ריאל מדריד 0:5 בברנבאו, ניצחון שנחשב לאחד מרגעי השיא של ברצלונה בכל הזמנים. אגב, רינוס מיכלס הורה לקרויף ולאשתו ההרה דני לבצע ניתוח קיסרי שבועיים לפני הקלאסיקו, כדי שלידת הבן ג'ורדי לא תפגע בהכנות למשחק החשוב...
ג'ורדי קרויף, שלימים ישחק בברצלונה כשאביו יהיה המאמן, נהיה מהרגע שבו נולד לדמות חשובה. ההחלטה של יוהן לקרוא לבנו על שם הקדוש של קטלוניה הפכה אותו לאהוב במיוחד בימים האחרונים של הדיקטטורה. בארסה זכתה באליפות בעונת 1973/74 וקטעה בצורת של 14 שנה. זו היתה שנה גדולה בהיסטוריה של המועדון, שחגג 75 שנה להיווסדו: גם האליפות, גם הניצחון 0:5 על ריאל וגם השמעת הבכורה של ההמנון החדש "קאנט דל בארסה",
שמאז מושמע לפני כל משחק ביתי.
התחושה הכללית היתה שברצלונה של קרויף ומיכלס תמשיך לשלוט בליגה, אבל זה לא קרה. למרות הצטרפותם של הקשר ההולנדי יוהן נייסקנס והבלם מיגלי, בארסה סיימה ב־1975 רק במקום השלישי והפסידה בחצי גמר ליגת האלופות ללידס יונייטד. מיכלס פוטר בסיום העונה ובמקומו מונה הגרמני האנס וייסוויילר.
1975 היתה השנה שבה ספרד חזרה להיות דמוקרטיה. הגנרל פרנקו הלך לעולמו ב־20 בנובמבר וכחודש לאחר מכן, כשבארסה אירחה את ריאל מדריד, זו היתה הזדמנות מצוינת לבטא את רחשי הלב של האוהדים. בפעם הראשונה אחרי שנים רבות הונפו דגלי קטלוניה בגאון ובלי חשש ביציעים, במשחק ששודר בטלוויזיה בכל רחבי ספרד. והשמחה היתה גדולה במיוחד כאשר רשאק הבקיע בדקה ה־90 את שער הניצחון.
למרות הניצחון בקלאסיקו, בארסה לא נראתה טוב באותה עונה. קרויף התעמת עם המאמן הגרמני, שהתפטר כאשר הבין שאין לו סיכוי מול הכוכב הגדול.
ב־1978 נערכו בפעם הראשונה בחירות לנשיאות ברצלונה שבהן יכלו להשתתף כל ה"סוסיוס", חברי המועדון. ג'וזפ לואיס נונייס נבחר לתפקיד, והוא כיהן בו 22 שנים רצופות.
נונייס היה אחד הנשיאים המשפיעים ביותר בהיסטוריה של בארסה. הוא שלט במועדון ביד רמה והנהיג משמעת ברזל, גם בנושא הפיננסי וגם בהתנהלות מול הכוכבים הגדולים ביותר. הוא התעמת כמעט עם כולם - קרויף, מראדונה, רומאריו ורונאלדו - ולא היה מוכן להתכופף ולשלם להם סכומים שלדעתו היו מוגזמים.
שנה לאחר כניסתו לתפקיד ראה נונייס את בארסה זוכה בפעם הראשונה בגביע אירופה למחזיקות, אחרי ניצחון דרמטי 3:4 בהארכה על פורטונה דיסלדורף. לא פחות מ־30 אלף אוהדי בארסה נהרו למשחק הגמר בבזל, מחזה נדיר ולא מקובל באותם ימים. המועדון סייע לאוהדים להפוך את האצטדיון בבזל למגרש ביתי עבור הקבוצה וסבסד את ארבע הרכבות המיוחדות, 330 האוטובוסים וטיסות השכר הרבות שיצאו לשווייץ.
1979 היתה גם השנה שבה הוקמה האקדמיה המפורסמת של ברצלונה, "לה מאסיה". בית אחוזה עתיק שניצב בסמוך לאצטדיון קאמפ נואו הוסב להיות האכסניה שבה התגוררו שחקני הנוער המוכשרים. אף שכבר לא היה בקבוצה, היה זה יוהן קרויף שיעץ לנשיא נונייס להקים את האקדמיה. ההתחלה היתה צנועה, אבל במהלך השנים נהפכה "לה מאסיה" לאקדמיית הכדורגל המוצלחת והטובה ביותר בעולם, שצמחו ממנה כמה מהכדורגלנים שסחפו את בארסה להישגיה הגדולים ביותר.
בקיץ 1980 רכשה ברצלונה שלושה שחקנים חדשים: הבלם הבאסקי אלסנקו, הקשר הגרמני בן ה־20 ברנד שוסטר והחלוץ המפורסם קיני, שאף שהיה כבר בן 30 נחשב למבקיע הטוב ביותר בספרד. שלוש פעמים הוא היה מלך שערי הליגה. ב־1 במרס 1981, אחרי ניצחון ביתי 0:6 על הרקולס אליקנטה, שבו הבקיע צמד, קיני נחטף על ידי שני חמושים בגלל בצע כסף. ברצלונה הוליכה אז בראש הטבלה, אבל הפרשה ערערה את מצבם הנפשי של יתר השחקנים. ב־25 הימים שבהם היה קיני חטוף בארסה הפסידה שלושה משחקים וסיימה עוד אחד בתיקו. כשקיני שוחרר ללא פגע, האליפות נשמטה מידיה של בארסה והיא סיימה רק במקום החמישי.
שנה לאחר מכן, בעונת 1981/82, קיני כבש 27 שערים וזכה בתואר ה"פיצ'יצ'י", אבל הפעם היה זה שוסטר שסבל מביש מזל. הוא נפצע כתוצאה מתיקול חריף במיוחד של אנדוני גויקוצ'אה, שלא במקרה זכה לכינוי "הקצב מבילבאו". שוסטר היה פצוע כחצי שנה ובלעדיו הקבוצה התקשתה מאוד. הפיצוי היה זכייה נוספת בגביע המחזיקות. בגמר של 1982 ניצחה בארסה, בלי שוסטר הפצוע, את סטנדרד ליאז' הבלגית 1:2 משערים של הדני אלן סימונסן וקיני.
ה"דרים טים"
ואז, ב־4 במאי 1988, יוהן קרויף חזר לברצלונה, הפעם כמאמן. "אני מכיר את המועדון ואני לא רוצה שההיסטוריה תחזור על עצמה," הוא הצהיר. "אם אנחנו רוצים לשנות דברים, גם ההיסטוריה צריכה להשתנות."
קרויף הגיע לבארסה כשהמועדון נמצא בתקופה קשה, בשנים שבהן ריאל שלטה באופן מוחלט בספרד. ה"בלאנקוס" זכו בין השנים 1986 ל־1990 בחמש אליפויות רצופות, בכיכובם של שחקני הבית אמיליו בוטראגניו, מיצ'ל ומנואל סאנצ'יס. קרויף החליט לעשות מהפכה רבתי. מ־26 שחקני הסגל הוא השאיר רק 12 ובנוסף לכך קבע שמעתה ואילך כל הקבוצות במועדון, מהבוגרים ועד הילדים, ישחקו באותו סגנון הולנדי שהביא מאיאקס, הקבוצה הקודמת שבה אימן. המטרה היתה להקנות לבארסה סגנון אחיד ומוכר, שילך איתה לאורך כל הדרך. ומבחינתו הסגנון היה חשוב יותר מאשר התוצאות.
העונה הראשונה תחת הדרכתו של קרויף לא היתה פשוטה, שכן לשחקנים וגם לאוהדים היה קשה להסתגל לשינוי הקיצוני בגישה, בסגנון ובטקטיקה, כשקרויף התעקש לשחק במערך של 3-4-3. גארי לינקר, בעונתו האחרונה בקבוצה, נדרש לשחק באגף ימין והתקשה. לצדו שיחקו בהתקפה שני שחקנים חדשים, שניהם באסקים - חוליו סלינאס במרכז וצ'יקי בגיריסטיין מימין. גם בקישור הופיעו שמות חדשים: אוסביו סקריסטן וגיירמו אמור בן ה־21, השחקן הראשון שגדל באקדמיית "לה מאסיה" ועלה לקבוצה הבוגרת. ברצלונה סיימה את העונה הראשונה תחת "אל פלאקו" ("הרזה") עם תואר אחד, גביע אירופה למחזיקות, שנתן תקווה לעתיד.
בתחילת עונת 1989/90 הצטרפו שני שחקנים משמעותיים. הראשון היה הבלם ההולנדי רונלד קומאן, ששנה קודם לכן זכה באליפות אירופה במדי נבחרתו ובגביע האלופות עם איינדהובן. השני היה הקשר הדני הפנטסטי מיכאל לאודרופ, שאחרי חמש שנים באיטליה, במדי לאציו ויובנטוס, רצה להחליף אווירה ולשחק בקבוצה של אלילו הגדול, יוהן קרויף.
פתיחת העונה היתה נוראית, וכבר בספטמבר התקשורת ורבים מהאוהדים דרשו לפטר את קרויף. המתיחות נמשכה לאורך חודשים ארוכים ורגע האמת היה גמר גביע המלך מול ריאל מדריד ב־5 באפריל. ברצלונה ניצחה 0:2 וקרויף ניצל מפיטורים.
במהלך העונה השלישית של קרויף החל לשחק בקבוצה הקשר בן ה־19 פפ גוורדיולה. הוא גדל ב"לה מאסיה" מאז שהיה בן 13, והמאמן ההולנדי הבחין שמדובר בשחקן מיוחד במינו, שלמרות גילו הצעיר גילה סימני מנהיגות. בנוסף לכך הוא היה קטלאני כמעט יחיד בקבוצה שכללה בעיקר באסקים וזרים. הרכש הנוצץ ביותר ב־1990 היה החלוץ הבולגרי חריסטו סטויצ'קוב, שסיים את העונה הקודמת כמלך השערים של אירופה, אחרי שכבש 38 שערי ליגה במדי צסק"א סופיה. הפעם בארסה פתחה את העונה בסערה, ניצחה בששת המשחקים הראשונים ולא עזבה את המקום הראשון עד לקו הסיום.
אחרי שנתיים ראשונות רצופות בקשיים, קרויף הצליח להטמיע בקבוצה את הסגנון שהתעקש עליו, ובעזרת השחקנים החדשים בארסה זכתה ב־1990/91 באליפות מפוארת. סטויצ'קוב, שכבש 14 שערים, הוסיף ממד חדש לברצלונה, כפי שקרויף הסביר: "לפני שהוא הגיע היתה לנו קבוצה של בחורים נחמדים מאוד, אבל אתה לא יכול שיהיו לך בקבוצה רק בחורים נחמדים. אתה צריך מישהו כמו סטויצ'קוב, שהוא אגרסיבי במובן החיובי, ושיכול להעביר את האגרסיביות הזאת ליתר השחקנים."
זו היתה אליפות ראשונה מתוך ארבע רצופות, ולא לקח הרבה זמן עד שהתקשורת הדביקה לקבוצה את הכינוי המחייב "דרים טים". הכינוי הושאל מנבחרת הכדורסל של ארצות הברית, שכללה את מייקל ג'ורדן, מג'יק ג'ונסון ולארי בירד וזכתה במדליית הזהב באולימפיאדת ברצלונה 1992. והוא התאים כמו כפפה ליד לקבוצה המלהיבה והמצליחה ביותר בהיסטוריה של המועדון.
האליפות הראשונה מתוך ארבע היתה הישג ענקי, אבל זו היתה עונה עם לא מעט מהמורות.
תחילה היה זה סטויצ'קוב, הבולגרי חם המזג, שהושעה לחודשיים אחרי שדרך על רגלו של השופט. לאחר מכן קרויף לקה בהתקף לב, הובהל לבית החולים ועבר ניתוח מעקפים. לאחר הניתוח המאמן הפסיק לעשן ועבר למצוץ סוכריות על מקל... בארסה הבטיחה את האליפות ארבעה מחזורים לפני הסיום, ואולי משום שהורידה הילוך הפסידה בגמר גביע המחזיקות 2:1 למנצ'סטר יונייטד.
באותה תקופה החלה לפרוח באצטדיוני הכדורגל בספרד תרבות האולטראס, קבוצות מאורגנות של אוהדים, בדרך כלל עם אידיאולוגיה ימנית קיצונית. הן הוסיפו הרבה צבע ואווירה ליציעים, אבל מחוץ למגרש התנהגו באלימות קשה. ב־22 באוגוסט 1991 נרצח פרדריק רוקייה, אוהד צרפתי של אספניול, על ידי חבר ב"בוישוס נויס", ארגון האולטראס הניאו־נאצי של ברצלונה. הרוצח נידון ל־26 שנות מאסר, אבל ה"בוישוס נויס" המשיכו לפעול באין מפריע ואף קיבלו כרטיסי כניסה בחינם מהנהלת המועדון. רק כ־20 שנה לאחר מכן היה זה הנשיא ג'ואן לאפורטה שהכריז מלחמת חורמה על ה"בוישוס נויס" והצליח למגר אותם כמעט לחלוטין.
לפני תחילת עונת 1991/92 היו לברצלונה ולמאמנה יוהן קרויף שתי מטרות: לזכות באליפות שנייה ברציפות, מה שהקבוצה לא הצליחה לעשות מאז 1960 ולזכות סוף-סוף בגביע אירופה לאלופות. השינוי היחיד לעומת העונה הקודמת היה שגוורדיולה נהפך לשחקן הרכב קבוע והשתלט על מרכז המגרש. הסגנון נשאר זהה, גם כשהקבוצה הפסידה בארבעה משבעת המחזורים הראשונים.
מחזור הסיום היה מטורף. ריאל מדריד הקדימה את ברצלונה בנקודה וניצחון חוץ על טנריפה היה נותן לה את האליפות. בארסה עשתה את שלה והובילה בבטחה 0:2 מול בילבאו, בשעה שריאל הוליכה 1:2 ונראתה בטוחה בעצמה. ואז, משום מקום, שער עצמי של בלם ריאל ריקרדו רוצ'ה ושער נוסף בדקה ה־88 קבעו ניצחון דרמטי 2:3 לטנריפה. ממש בדקות האחרונות של העונה, ברצלונה זכתה באליפות. האליפות הושגה 18 יום לאחר שהקבוצה הצליחה לשים את ידיה על גביע אירופה לאלופות, התואר החשוב ביותר בכדורגל האירופי, התואר היחיד שחמק מידיה בעבר ושהיה משאת נפשם הגדולה ביותר של מאות אלפי אוהדיה.
ב־20 במאי 1992 התייצבה ברצלונה לגמר הגדול באצטדיון וומבלי בלונדון מול סמפדוריה האיטלקית, שאותה ניצחה שלוש שנים קודם לכן בגמר גביע המחזיקות. המשחק היה צמוד ומתוח ובמשך 111 דקות לא הובקע בו שער. ואז שלח רונלד קומאן בעיטה חופשית אופיינית, חדה ועוצמתית לרשת של השוער פאליוקה. 25 אלף האוהדים הקטלאנים שנסעו לוומבלי לא ידעו את נפשם מרוב שמחה. זה היה ההישג הגדול ביותר של ברצלונה ב־93 שנות קיומה. סוף-סוף היא הוכתרה לקבוצה הטובה ביבשת.
כשהקבוצה חזרה למחרת הביתה יצאו מיליון איש לרחובות כדי להריע לשחקנים. פפ גוורדיולה השתמש באמירתו המפורסמת של נשיא קטלוניה ג'וזפ טראדייאס, כשזה חזר מהגלות אחרי מותו של פרנקו וקרא לעבר ההמונים: "אזרחי קטלוניה, יש לכם את זה כאן!" בעונת 1992/93 בארסה הודחה בשלב מוקדם
מגביע האלופות על ידי צסק"א מוסקבה והפסידה בגמר הגביע הביניבשתי, שנערך בטוקיו 2:1 לסאו פאולו. לפחות היא זכתה באליפות, ושוב הודות לטנריפה. הקבוצה הצנועה מהאיים הקנריים שוב ניצחה את ריאל מדריד במחזור הסיום, כאשר ניצחון היה מקנה ל"בלאנקוס" את האליפות. בארסה גברה על ריאל סוסיאדד וחגגה אליפות שלישית ברציפות.
עונת 1993/94 היתה השישית של קרויף כמאמן - יותר מכל מאמן אחר בעבר בקבוצה. הכישלון באירופה דחף אותו לחזק את ההתקפה, ולשם כך הוא רכש מאיינדהובן את החלוץ הברזילאי רומאריו. רומאריו הבטיח שיבקיע 30 שערים וכדי להוכיח שהוא רציני כבש שלושער במשחק הבכורה שלו, מול סוסיאדד. השיא היה בקלאסיקו מול ריאל מדריד. הברזילאי הדהים עם שלושער מבריק נוסף, ובארסה הביסה את היריבה הנצחית 0:5 בדיוק 20 שנה אחרי הניצחון 0:5 בברנבאו, שבו קרויף שיחק.
ברצלונה הגיעה למחזור הסיום כשהיא במקום השני. המוליכה המפתיעה דפורטיבו לה קורוניה היתה צריכה לנצח בבית את ולנסיה כדי לזכות באליפות ראשונה והיסטורית. בארסה ניצחה בקלות 2:5 את סביליה והמתינה לחדשות טובות מאצטדיון ריאזור. בדקה ה־89 קיבלה לה קורוניה פנדל. הכוכב הברזילאי בבטו פחד לבעוט ובמקומו ניגש הבלם הסרבי מירוסלב דיוקיץ'. גודל המעמד הכריע אותו והוא החמיץ - ובארסה זכתה באליפות רביעית ברציפות. זו היתה הפעם השלישית שהקבוצה זוכה בתואר במחזור הסיום בזכות השמטת נקודות דרמטית של היריבות שלה. אבל זה לא הפריע כלל לשמחה האדירה ביציעי קאמפ נואו. ורומאריו? הוא עמד בדיבורו וסיים את העונה עם 30 שערי ליגה.
שלושה ימים לאחר מכן היתה אמורה בארסה להשלים את העונה הגדולה עם זכייה נוספת בגביע האלופות. קרויף ושחקניו נסעו לגמר מול מילאן באתונה כשהם שיכורי ניצחון ושפעו הצהרות ראוותניות.
העונש על חטא היוהרה היה כואב במיוחד. מילאן של המאמן הצעיר פאביו קאפלו הביסה את קומאן, סטויצ'קוב, רומאריו ובעיקר קרויף 0:4. ההפסד הכואב למילאן סימן את סוף דרכה של ה"דרים טים". השוער הוותיק אנדוני זוביזרטה קיבל את ההודעה על סיום דרכו בקבוצה כבר במהלך הטיסה בחזרה מאתונה. בהמשך עזבו גם חוליו סלינאס, ג'ון גויקוצ'אה ומיכאל לאודרופ - שבעקבות חילוקי הדעות עם קרויף עזב והדהים כשחתם בריאל מדריד.
קרויף החל לאבד שליטה על הכוכבים שלו. רומאריו, גיבור הזכייה של ברזיל במונדיאל 1994, עזב את בארסה באמצע העונה וחזר למולדתו. בסיום עונת 1994/95 סטויצ'קוב עבר לפארמה וקומאן חתם בפיינורד. שיא השפל של העונה היה התבוסה 5:0 לריאל מדריד, שנקמה בבארסה על ההפסד הזהה שנה קודם לכן. הפעם לאודרופ כיכב במדים הלבנים.
קרויף נותר המאמן, למרות הכישלונות ולמרות יחסיו הרעועים עם הנשיא נונייס, בעיקר בשל האוהדים שהמשיכו להעריץ אותו. אבל היה ברור שהסוף קרוב. ב־18 במאי, שני מחזורים לפני סיום עונת 1995/96, הודיע לו סגן הנשיא ג'ואן גספארט כי הוא מפוטר. הדרך היתה מבישה, מבלי לאפשר לקרויף להיפרד מהאוהדים.
במשחק האחרון, נגד סלטה ויגו, אוהדי בארסה פרצו בתשואות כאשר ג'ורדי קרויף הוחלף וזרק את חולצתו ליציע. התשואות היו מיועדות למעשה לאביו.
מרבית האוהדים כעסו על היחס המחפיר שלו זכה קרויף מההנהלה, והם הביעו זאת בשלטים ובכרזות. אוהדי בארסה חשבו שלא כך היה צריך להיפרד מהמאמן הגדול ביותר בתולדות הקבוצה, מהאיש ששינה את ההיסטוריה שלה והחזיר להם את הגאווה.
במהלך שמונה השנים שבהן אימן יוהן קרויף את בארסה הוא הוליך אותה לזכייה ב־11 תארים, הישג שרק תלמידו פפ גוורדיולה ישפר שני עשורים לאחר מכן.
קרויף הכריז כי לא יאמן יותר בחייו, ועמד במילתו. אבל הוא נותר מעורב באופן מלא בחיי המועדון והקבוצה. במיוחד בלט הדבר בתקופת נשיאותו של ג'ואן לאפורטה, ידידו הטוב, שגם מינה אותו לנשיא הכבוד של המועדון.
ההשפעה של קרויף על ברצלונה ועל הכדורגל הספרדי כולו היא עצומה ולמעשה נמשכת עד עצם היום הזה. פפ גוורדיולה אמר: "מאז שנהפכתי למאמן ניסיתי להנחיל את מה שלמדתי אצל קרויף. הוא האיש שהשפיע יותר מכל אחד אחר על הכדורגל, תחילה כשחקן ולאחר מכן כמאמן."
סגנון ה"טיקי טאקה" של גוורדיולה הוא המשך ישיר לכדורגל של קרויף, והזכיות של נבחרת ספרד בגביע העולם ב־2010 ובאליפות אירופה ב־2008 וב־2012 מיוחסות אף הן לפילוסופיה של "אל פלאקו".
לפנייה לכתב/ת 
