הצילו את כלבלאב: 100 כלבים בסכנה
השנה האחרונה הייתה קשה במיוחד, כמות האימוצים ירדה באופן דרמטי, תרומות כמעט ולא התקבלו והנטישות עלו על כל דמיון. עכשיו יש לנו בדיוק חודש לגייס כסף לפני שהעמותה וכלביית כלבלאב בקיבוץ יסעור נסגרת. עזרו לנו
כבר היה תאריך. התחלנו לתכנן איך נודיע למתנדבים, לאן נעביר את הכלבים, איך נמנע המתה שלהם. עד היום הראשון לשנת הלימודית תשע"ו הכסף אזל והעמותה שלי הייתה אמורה לסגור את שעריה.
קוראים לי תום אברהמי, אני בת 18, ביוני האחרון סיימתי תיכון וכרגע אני מחכה לגיוס. מאז ומתמיד היו חיות בבית שלי, בין אם כלבים שלנו או גורי חתולים שמצאנו. זו הסיבה שלפני שלוש שנים, מיד אחרי שהכלבים שלי, ראצ'ט ואפא, נדרסו, מיהרנו למלא את החלל שנפער ולאמץ כלב חדש.
אמא הזכירה את ה'כלביה ביסעור'. היה בי פחד להיחשף לכלבים בשגרה המזעזעת בכלובים, לרצות לקחת את כולם, לקבל את הכוח 'להציל' מהסורגים הקרים אחד מהם ולשאיר את השאר מאחור. בכנות, לא ברור לי איך בסופו של דבר נכנסתי למתקן באותו היום.
ביום ובשעה שנקבעו הגענו לעמותת כלבלאב. לאחר כמה 'אופציות' שהוצגו בפנינו, כמעט כמו בסרט אמריקbי צפוי עם עלילה גרועה - צעדנו לכיוון הכלוב האחרון לאיטנו, שם עמדה כלבה לבדה בשקט.
אמא ואני הסתכלנו אחת על השניhה, ובחזרה לכלבה שבניגוד לכלביה הגועשת נאלמה וצפתה בנו בעיניים גדולות. "אותה" אמרנו יחד.
הנסיכה התחילה להתאקלם, וקיבלה את השם קוצ'ה ואיפשהו בתקופה הזו אמא ואני החלטנו יחד לקחת את כל הדיבורים היפים שלנו על התנדבות בכלביה צעד אחד קדימה ולהפוך אותם לפעולות של ממש.
ממאמצת למתנדבת
התורנות הראשונה שלי הייתה גרועה יותר מכל מה שדמיינתי, אך למרות החוויה הראשונית מצאתי את עצמי משתבצת, יחד עם אמא, למשמרות פעם בחודש, מתקבלת בכלבייה בקפיצות, ויוצאת בסוף המשמרת מחוייכת ומבושמת מתחושת הסיפוק האדיר. התחלתי לעזור בתפעול דף הפייסבוק של העמותה, האתר, הקשר מול מערך בתי האומנות ובכל פינה שיכולתי לסייע בה. אמא מצידה התחילה לרכז את המתנדבים.
תוך תקופה קצרה הכרתי את כל הכלבים בשמם, הריח והזיעה בסוף התורנות הפכו להרגל נעים ונשאבתי ללב העמותה.
בקלות יכולנו לזהות שהעומס עצום והיה ברור שאנחנו זקוקים לאנשים חזקים ואיכותיים נוספים. כך צץ הרעיון לצרף את סבתא לנבחרת. היא נשאבה עמוק ובקלות, לקחה על עצמה את ריכוז נושא האימוצים נכנסה לוועד המנהל של העמותה והצטרפה למאמץ המשפחתי.
המצב קשה
השגרה הקשה של המתות הכלבים בהסגר הסמוך וכמות הכלבים הנטושים באזור הצפון הותירו את כלבלאב במצב כלכלי לא יציב.
השנה האחרונה הייתה קשה במיוחד, כמות האימוצים ירדה באופן דרמטי, תרומות כמעט ולא התקבלו והנטישות עלו על כל דמיון. מגמת ההתדרדרות הותירה אותנו לפני כמה חודשים עם תאריך תפוגה. הבנתי שיש לי בדיוק חודש לגייס כסף לפני שהעמותה נסגרת וכמעט 100 כלבים נשלחים אל מותם.
מה עושים כשההבנה הזו נוחתת? התשובה היא פשוטה - נלחמים.
היה לי ברור שכלבלאב לא קורסת, לא במשמרת שלי.
באופן אישי אני יכולה להעיד על לילות ארוכים של רעיונות והתעוררות לתסכול. במשך תקופה, חייתי רק את הנסיון של כולנו להרים את המצב מהתחתית.
ההתעסקות האינטנסיבית של סבתא, של אמא ושלי הכניסה לכל המשפחה רוח מדהימה ונולדה מציאות שבה כולם מעורבים - סבא מסייע עם הכספים, אבא דוחף קדימה בנושא הפרסום בעיתונות, הדוד יוזם ומעיף באוויר פרויקטים ואירועי ענק לטובת הכלבים וכל השאר נרתמים היכן שיכולים.
בנקודה הזו פקחתי את העיניים וגיליתי ששתי המשפחות שלי, ההיא שבאה איתי מהבית וכלבלאב, נקשרו והתאחדו לאחת.
בעוד תקופה קצרה אני עתידה להתגייס לצה"ל ואני באמת לא יודעת מה יהיה עם כלבלאב.
אני כן יודעת שיש מספיק אנשים ענקיים שיש להם את הכוח להחזיק את העמותה הזו יציבה, אך כל הפעילות לא תשנה ללא הכרת הציבור בקיום העמותה וללא תמיכה בנו.
אני מוכרחה להתגייס לצה"ל בידיעה שיש משהו יציב ששומר על מאה הכלבים שלי, שלנו, ואתם יכולים להיות חלק מזה.
https://www.facebook.com/Original.Klavlove
בתרומות- http://www.klavlove.co.il /תרומות
בהתנדבות- התקשרו לקרן 055-881-9701
באומנות - התקשרו לויקי 050-255-2800
והכי חשוב- אמצו חבר, התקשרו לניבה 050-790-0781
לפנייה לכתב/ת 
