זה לא הוא, זה כל הקבוצה / על המשבר של מכבי ת"א
לגיא גודס אחריות גדולה לפתיחת העונה הרעה של הצהובים והכדורסל המביך שהם מציגים, אבל אותה מידת אשמה נופלת גם על "הגורמים" שדואגים להוציא ארס ולהפנות האצבע כלפי המאמן. המשחקים מול הפועל ירושלים וססארי עשויים לקבוע את עתיד העונה הקרובה. שרון דוידוביץ' על קבוצה בלי גבוהים (כמעט) ובלי הגנה (בכלל)
המושג "גורמים" הוא כנראה המושמץ והארסי ביותר בתרבות הספורט, בכל העולם. אבל אם מישהו רצה להבין את חשיבות המושג ואת עוצמת המסרים שהוא יכול להעביר, היה צריך להיות בהיכל ב-93:82 של מכבי ת"א למלאגה.
23 שניות לסיום, בפיגור דו ספרתי, כאשר גיא גודס לקח פסק זמן במטרה לקזז הפרש למקרה של יריבות על מיקום במשחק החוץ בספרד (תסריט הגיוני שצריך לעבור אצל כל מאמן), הקהל שרק בוז. טוב, לפחות החצי שעוד נשארו בהיכל, או כאלה שהיו תקועים כי המדרגות היו פקוקות.
אלה היו 7 שניות ארוכות של בוז מתמשך, עד שהתפנו המדרגות ואפשר היה כבר לצאת לחנייה. בוז שכוון לאיש אחד - גיא גודס. רק הילדים למעלה, בשערים 7 ו-11, נשארו אחרי פסק הזמן ואחרי המשחק כדי לעודד ולמחוא כפיים. אבל הם הרי לא באמת כבר מייצגים אף אחד בהיכל הזה.
"הקולות" שכולם דיברו עליהם כי יצוצו בהפסד, צצו. קולות של קהל מתוסכל, בצדק, שצפה מקרוב בקבוצת כדורסל רעה. קהל שניזון ממסרים שנשלחים למעלה. מיד עם הישמע הבאזר "הקולות" התפרסמו בכלי התקשורת. "גורמים במכבי ת"א דורשים לפטר את גיא גודס", נכתב בכותרת. נו, ודאי. הרי את עצמם הם לא יכולים לפטר, נכון? הם "גורמים", והם חזקים יותר מכולם.
שתי בעיות: הגנה והתקפה
ההגנה של מכבי ת"א הזכירה את הניקס הקשוחה של הניינטיז. העתק-הדבק. חוץ מהקטע של הקשיחות. והאסרטיביות. וכמובן התיאום והעזרה בהגנה. וגם הסגירה בצבע, הסגירה בריבאונד והלחץ. אבל חוץ מזה - אחד לאחד. ארבעה רבעים שלמים מכבי ת"א סופגת מעל 20 נק', בבית! בשני משחקים היא עומדת על 193 נק'! ואפשר להוסיף עוד כמה סימני קריאה שתרצו. הנה, בבקשה!!!
הגנה רעה נחלקת לשניים - אשמת השחקנים ואשמת המאמן. אצל השחקנים זה נופל על יכולת אישית חלשה וזלזול. זה לנדסברג מאפשר לשחקן שלו לחתוך חופשי על קו הבסיס, זה רוצ'סטי ופרמאר ששומרים רע את הפיק-אנד-רול, או הגבוהים שמפקירים את הצבע.
אשמת המאמן נופלת על תיאום. הגנה אזורית אמורה להיות נשק, אבל אחרי 3 התקפות בלבד בהן הקבוצה חטפה סלים קלים בפנים, הנשק הזה נזרק לפח. התוצאה היא 20 זריקות בתוך הצבע, 16 מתוכן קלות, 13 גם נכנסו. התוצאה היא גם 26 אסיסטים של היריבה. המשמעות: עבודה של חודשיים שלמים על אזורית בהכנה, פשוט לא עבדה.
הצמד רוצ'סטי-פרמאר נותן את שלו בהתקפה עם 31 נק' מצטברות ו-12 אס', אבל כמעט הכל מגיע מהתקפות עומדות, חסרות תחכום או אופציות. פה שלשה של פניני, שם שלשה של לנדסברג - וזהו. בלי משחק פנים, בלי משחק חוץ.
כמו מלכודת
הקו הקדמי שנבנה במכבי ת"א הוא מהמביכים שהיו בה, אבל בעיקר - לא הגיוני. מאז ימיו הצעירים של דירק נוביצקי, מעטות הקבוצות בעולם שמרשות לעצמן לשחק ללא גבוה עם קליעה מבחוץ, לפחות חצי מרחק. למכבי ת"א אין אחד כזה (בנדר? בואו נדבר עוד שנתיים. סליחה ניקולה).
אין קליעה? לפחות שתהיה מסה. אבל המסה היחידה היא בקרח על הברכיים של פאברני שלא שיחק. אז שיהיה גבוה עם ידיים טובות? ארינזה אונואקו מתנהג עם הכדור כמו עם גחל רותח . אז שתהיה פיזיות? אמבקווה מנסה ומשתדל, אבל זה לא זה.
למאמן אשמה גדולה במתרחש. גם בסגל הבינוני הזה, הוא לא ממקסם את הפוטנציאל. אבל אם יוחלט על פרידה מגודס (ובשלב הזה, זה עדיין נמהר מדי ומוגזם מדי), זו צריכה להיות פרידה רבתי. ניקוי של ממש. להגיד יפה שלום לאנשים שבנו את הקבוצה הנוכחית, ובעצם בנו לו מלכודת. המנהל הכל-יכול (ניקולה וויצ'יץ'), האחראים הישירים על הרכש (דני פדרמן ושות') ואז, רק אז, גם את המאמן. כל פתרון אחר, יהיה בגדר תרמית.
השבוע הקרוב עומד להיות השבוע החשוב בקריירה של גיא גודס. הפסדים להפועל ירושלים וססארי בבית, ופרידה ממנו תהיה כבר בלתי נמנעת. אבל כמו כל דבר בספורט, חשוב לזכור - זה לא הוא, זה כל הקבוצה.
- בואו לדבר על זה בעמוד הפייסבוק של שרון דוידוביץ'
או בטוויטר.
לפנייה לכתב/ת 
