מבחן בגרות: הסופרסטארים שיצטרכו להוכיח
העונה ה-20 של קובי בראיינט גרמה לנו להיזכר בעוד שני שחקנים ותיקים שאחרי שנה צולעת במונחיהם יידרשו להראות שעדיין יש להם את זה, גם עמוק בתוך העשור הרביעי לחייהם. רונדו יקווה למצוא בית חם בסקרמנטו, פארקר ירצה להתאושש מעונה רעה וקיץ טראומתי והבלאק ממבה? לו מחכה האתגר של חייו. פותחים עונה ב-NBA, כתבה שלישית בסדרה
גם השנה יהיה ניתן לחלק בקלות את עוגת ה-NBA לכמה שכבות. בראשונה יהיו שחקני הרוקי הרעבים - אלה שיעלו על המגרש כדי להוכיח למשפחה, לחברים וקודם כל לעצמם שהם שייכים לרמות האלה. על מנת לעמוד במשימה הזאת בהצלחה הם יצטרכו לעבור סדרות חינוך ממאמנים קפדניים, לחטוף זובורים מהפז"מניקים ולחוות קשיי התאקלמות. עניינים של צעירים.
מעליהם תמצאו את החבר'ה המבוססים, שהפכו את הליגה הזאת לביתם. הם משחקים בה כבר שנים ארוכות, עברו את החלק שבו הם נדרשים להראות מה הם שווים ושינו פאזה משחקנים חסרי ניסיון למנהיגים/ברומטרים/מובילים. הקצפת של העוגה מורכבת ממתי מעט. או במילה אחת: מהסופרסטארים. אין הרבה כמוהם. על פניו הם נמצאים בשלב שבו הם לא צריכים להוכיח שום דבר לאף אחד. ובכל זאת, בכל שנה מחדש כולם עוקבים אחריהם מקרוב, מחכים לקריסה שלהם וכשהיא קורית מצפים מהם להתרומם מחדש במהירות האפשרית, להיעמד חזרה על הרגליים האחוריות ולחזור לטרוף כל מה שנקרה בדרכם.
בפרוץ עונת ה-NBA החדשה הצלחנו לאתר שלושה שחקנים שנמצאים בדיוק בסטטוס הזה. הם כבר מזמן לא הילדים החדשים בשכונה. כולם הגיעו להישגים אישיים וקבוצתיים, הסירו מדרכם סימני שאלה מציקים, נגעו בפסגה, מיקמו את עצמם בליגה משל עצמם. כולם מכירים אותם קצת יותר טוב. ובכל זאת, דווקא אחרי שנים ארוכות כל-כך של עשייה והישגים, בשנה שעברה משהו קרה להם. לאחד המאמן לא התחבר, השני קצת נשחק, השלישי שוב נפצע. שלושתם בקליבר הכי גבוה שיש ולשלושתם מכנה משותף אחד וברור: הם שוב יצטרכו להוכיח. שוב יעמדו במבחן, מסוג מעט אחר.
טוני פארקר רוצה להתאושש מקיץ קשה
קבוצה: סן אנטוניו
תקציר הפרקים הקודמים: זאת הייתה שנה קשה עבור טוני פארקר, וגם קיץ קשה עבור טוני פארקר. אחרי האליפות המדהימה והמפתיעה של 2014, משהו במנגנון ההצלחה של אחד הרכזים האירופיים הגדולים ב-NBA נסדק. לא ברור מה גרם לנסיגה - האם זה השובע, שאחרי כל-כך הרבה עונות התחיל לתת את אותותיו, או העובדה שהעונה הדברים פשוט לא התחברו לו.
על כל פנים, השורה התחתונה מבחינתו הייתה מאכזבת גם מהבחינה האישית וגם מהבחינה הקבוצתית. הוא קלע 14.4 נקודות, לקח 1.9 ריבאונדים ומסר 4.9 אסיסטים בממוצע למשחק, המספרים
הכי חלשים שלו מאז עונת הרוקי ב-2001/2002 עם אותה סן אנטוניו. הספרס סיימו את דרכם כבר בסיבוב הראשון של הפלייאוף אחרי שהודחו על-ידי הקליפרס בתום סדרה מורטת עצבים. אבל עוד הרבה לפני כן סבלו מעונה סדירה פושרת מינוס, שהזיכרון ממנה נחלש בעקבות הפיניש עוצר הנשימה ושבעת המשחקים המדהימים מול כריס פול ושות'. הוא קיווה לשכוח מהצרות עם קמפיין מוצלח במדים הלאומיים של נבחרת צרפת, אולי אפילו להתנחם בו, אבל סיים את דרכו באליפות אירופה הביתית בחצי הגמר בגלל התצוגה ההירואית של פאו גאסול - ונכשל במשימה לזכות בפעם השנייה ברציפות ביורובאסקט.
הגדרת מטרות עדכנית: קודם כל - לשחזר את היכולת שעשתה אותו טוני פארקר. בתרגום למעשים זה אומר לעצור את הדעיכה שהוא חווה בשלוש השנים האחרונות, בעיקר כדי שיוכל להמשיך ולהיות המנוע של קבוצה זקנה ומנוסה. המפתחות אליה עדיין נמצאים בידיים שלו, וזה ידרוש ממנו להרים את עצמו כדי לעזור לשני חבריו בטריו, מאנו ג'ינובלי וטים דאנקן, לתלות נעליים בהרגשה טובה. ברגע שזה יקרה, הנחת העבודה היא שהספרס יחזרו שוב לאיים על גמר המערב.
הקשיים הצפויים: כמו פארקר, גם טים דאנקן ומאנו ג'ינובילי לא נעשים צעירים יותר. גילם המשותף של השלישייה עבר ממזמן את ה-100, ומול כוכבים צעירים ורעבים שגדלו עליהם ורוצים להיות כמוהם ברור כי גם השנה יהיה להם מאוד קשה לשחזר את ההצלחות משנים עברו. בהתחשב בעובדה שזאת תהיה כנראה השנה האחרונה שלהם כמקשה אחת, האכזבה של פארקר ממצב שבו עונה נוספת תסתיים בידיים ריקות יכולה רק להתעצם.
ראז'ון רונדו רוצה לשכוח מהעונה האחרונה
קבוצה: סקרמנטו
תקציר הפרקים הקודמים: בשנה האחרונה של רונדו אפשר למצוא הכל חוץ מכדורסל, ולחשוב שהוא התחיל גם אותה בקן שלו בבוסטון. אחרי 29 הופעות נטולות מעוף במדי הסלטיקס הוא הועבר בטרייד משוגע לדאלאס, והיה אמור להפוך אותה למועמדת לגיטימית ומרכזית ללכת עד הסוף. ככה זה כשמשדכים את מי שנבחר לאולסטאר ארבע פעמים לדירק נוביצקי. מהציוות המבטיח הזה אוהדי המאבריקס רצו לראות טבעת במקרה הטוב וגמר (כלשהו) במקרה הסביר, וקיבלו במקום עונה גרועה למדי שנגמרה ב-4:1 כמעט מביך מיוסטון בסיבוב הראשון של הפלייאוף. רונדו עצמו נתן את התפוקה הקבועה שלו בנקודות, אבל בכל הקשור למומחיות שלו - חלוקת אסיסטים - ירד בפעם הראשונה מאז עונת 2007/2008 מאזור ה-10 ל-6.5.
היכולת הגרועה הייתה נגזרת של מערכת היחסים המקרטעת שניהל עם מקבל ההחלטות העיקרי בדאלאס. מהרגע הראשון שדרך בטקסס לא ראה עין בעין עם ריק קרלייל. הסיבה: הרכז הדעתני לא ממש החזיק מהפונקציה המקצועית החדשה שלו. המתח ביניהם הורגש כל הזמן ובסוף גם הוביל לפיצוץ הבלתי נמנע. בירידה לפסק זמן במהלך משחק נגד טורנטו קרלייל רתח עליו אחרי שלא הוציא לפועל את אחד התרגילים בהתקפה. רונדו נענש בהשעיה, גמר את העונה רגע לפני שהיא נגמרת ממילא בגלל פציעה מסתורית בגב ובדירוג השנתי של ESPN צנח מהמקום ה-37 ל-223, עדות כואבת לתקופה האחרונה והאיומה שעברה עליו.
הגדרת מטרות עדכנית: בעיקר לשכוח - מהנחיתה הלא רכה באמריקן אירליינס סנטר, מהסכסוך הלא נגמר עם מאמנו הקודם ומהשאיפות הצנועות של בוסטון. אף אחד בסקרמנטו לא יסתפק העונה בפחות מפלייאוף, גם אם לקבוצה שבה הוא משחק קוראים סקרמנטו וההיסטוריה שלה במובן הזה לא מחמיאה. עם מרקו בלינלי, רודי גיי ודמרקוס קאזינס לצידו הרקורד של המועדון לא באמת משנה. רונדו רוצה להיות האיש שישפר אותו, וכדי שזה יקרה הוא צריך לקחת את הקינגס על הגב כל הדרך לפוסט סיזן, מקום שבו הם לא ביקרו מאז שנת 2006.
הקשיים הצפויים: חשבתם שיחסיו הרעועים עם קרלייל היו בחזקת מקרה חד פעמי ולא אופייני? תחשבו שוב. על המגרש רונדו נהנה לפרגן ונחשב למנהל משחק בחסד, אבל מחוצה לו ידוע כאדם עקשן שלא חושש לומר את אשר על ליבו, גם אם זה יעלה לו בשיחות לא נעימות או ריבים קולניים עם מי שאמור לחלק לו הוראות. לא מזמן הודה כי לו ולמאמנו החדש ג'ורג' קארל "היו כמה ויכוחים", וקיווה כי "הם ימשיכו לדבר – וזה ישתפר". העונה עוד לא התחילה, אבל אם נזכרים גם בחוסר הסימפתיה של קארל כלפי כוכב אחר, דמרקוס קאזינס, סביר להניח שהדבר היחיד שיכול למנוע מהקינגס לממש את הפוטנציאל הוא היכולת של כל האנשים על הספינה להסתדר יחד. בינתיים רונדו מסתכן בלעבור לאגף המוקצים של קארל, בו כבר נמצא הסנטר המגודל. האם זה יתנקם בו בעוד כמה חודשים? תרשו לנו להשאיר את השאלה הזאת פתוחה.
קובי בראיינט רוצה לסיים קריירה בכבוד
קבוצה: ל.א לייקרס
תקציר הפרקים הקודמים: מה שעבר על קובי בראיינט בשנים האחרונות מזכיר רכבת ישנה שבכל פעם שמצליחה לעלות על המסלול, סוטה ממנו מסיבות שונות - ובעיקר בגלל התיישנות החלקים. מאז 2012 ה"בלאק ממבה" רשם רק 120 הופעות על הפרקט, וגם זה בכוח ובמאמצים מרובים. בארבע העונות שחלפו העביר כרטיס ביותר מ-70 משחקים רק פעם אחת. תקרית רדפה תקרית, ציון דרך רדף שיא שלילי, קולות מהעבר (שאקיל אוניל, אהמ אהמ) הפציעו תכופות, הפציעות לא הפסיקו לתקוף אותו ובסוף גם השביתו אותו. גם העונה הוא ישחק במועדון שכל מה שיש לו להציע זה אותו, רק יותר פצוע, פחות רעב ובמצב צבירה לא ברור. כל שיתופי הפעולה עם הצעירים והוותיקים שעברו לידו לא הניבו שום דבר והותירו אותו לבד על הבמה, עצוב, בודד, עייף ותשוש. וזה בדיוק מה שמעניין כל-כך בקובי בראיינט גם כמעט שני עשורים אחרי שהחזיק כדור ב-NBA בפעם הראשונה.
הגדרת מטרות עדכנית: להיפרד בכבוד. עם או בלי פלייאוף – זה כבר לא כל-כך משנה. בעונתו ה-20 והאולי האחרונה קובי בראיינט בעיקר לא רוצה להיפצע, להוריד את המסך מעל מספר 24 מול סטנדינג אוביישן ובעיקר לא להמאיס את עצמו על הקהל בסטייפלס סנטר. הוא ישמח לעזור בייצור שלד חדש, חזק ומוצק מהצעירים סביבו ולקחת חלק בבנייה של ל.א לייקרס המתחדשת, שתהיה כאן, ירצה או לא, גם אחריו. אם על הדרך זה יסתיים עם עוד שורה לרזומה, מה טוב. אבל גם אם זה לא יקרה, אף אחד לא יעז לבוא אלינו בטענות. קובי בראיינט רק רוצה להיפרד, ולעשות את זה יפה.
הקשיים הצפויים בדרך: הציפיות מרקיעות השחקים. אוסף השחקנים הלא מדהים שהתאסף סביבו. העובדה שהוא ישחק עם ילדים שלא דמיינו לעצמם שישתפו איתו פעולה. וגם עצם זה שהוא ממש עוד מעט בן 40, ומאחוריו שתי פציעות לא קלות, והוא לא בכושר שיא.
והם לא לבד
את העונה שעברה דוויין ווייד סיים בחודש אפריל. זה לא קרה לו כבר שבע שנים.
בלי לברון ג'יימס וכריס בוש ברגעי האמת, שתי הרגליים ושתי הידיים של "פלאש" לבדן לא הספיקו. העונה, עם בוש לצידו, הוא יקווה להצדיק את האמון שקיבל מהנהלת ההיט כשנתנה לו 20 מיליון דולר לעונה אחת בחוזה מיוחד. כרמלו אנתוני ממש לא רוצה שתזכירו לו את החודשים המסויטים שעברו עליו. הוא סיים את 2014/2015 כבר בחודש פברואר כשניו יורק שלו במצב קטטוני ובמשבר עז, בעיצומה של קריסת מערכות ורגע לפני פשיטת רגל מוסרית ומקצועית. תקופת קדם העונה שעברה על הניקס מלמדת על שינוי קל במצב הרוח בתפוח הגדול, אבל היא לא מספיקה כדי ללמדנו על מה נקבל ממנה כשיתחיל הדבר האמיתי והאם הדימום הפנימי באיבריה באמת נעצר. ואנתוני? בגילו (31), הוא יודע שמדובר באחת ההזדמנויות האחרונות שיהיו לו לעשות משהו עם הקבוצה הכי מושמצת בארה"ב.
דירק נוביצקי כבר קיבל הקיץ לזרועותיו את דיאנדרה ג'ורדן והלך לפתוח שמפניות, אלא שאז הוא ראה אותו עושה פניית פרסה וחטף סטירה מצלצלת למציאות. 17.3 נק', 5.9 ריב' ו-1.9 אס' במהלך העונה האחרונה לא סייעו לדאלאס שלו לחזור עם שום דבר ממשי הביתה. גם עם נבחרת גרמניה זמן קצר לאחר מכן הוא לא נחל הצלחה מסחררת. העונה הוא יודע שהוא יצטרך להטביע את חותמו בצורה קצת יותר מורגשת על הנעשה אם הוא רוצה לחזור לקבל את הכבוד שמגיע לו כדירק נוביצקי.
לפנייה לכתב/ת 
