תירוצים לא יתקבלו: המבחן של קליבלנד
הבסיס של הסגל נשמר, כשארווינג יחזור משולש הכוכבים יתאחד ואין שמות שצריכים להתאקלם או להסתגל לכדורסל חדש. אם גם הפעם דייויד בלאט לא יזכה באליפות, ייתכן שבמועדון יקבלו את זה בערך כמו שבברזיל קיבלו ההדחה של הנבחרת בחצי גמר המונדיאל הביתי. פותחים עונה ב-NBA, כתבה רביעית בסדרה
זה לא רק נדמה לנו כישראלים. העונה שעברה הייתה באמת ייחודית במוזרותה עבור קליבלנד . מאמן רוקי שנכנס מיידית לשטח השליטה של הכוכב הגדול בליגה, שרשרת פציעות מטורפת, מסע עקלקל לגמר הפלייאוף אחרי סדרה של שינויים הכרחיים בסגל במהלך העונה, הגעה למרחק שני משחקים מאליפות היסטורית (הרבה בזכות שחקן אוסטרלי אלמוני לחלוטין) ובסופו של דבר קריסה פיזית מול קבוצה מעולה.
פותחים עונה ב-NBA
מבחן בגרות: הסופרסטארים שיצטרכו להוכיח
האלופה שאיש לא מאמין בה: גולדן סטייט שוב תפתיע?
והקיץ שהגיע אחרי העונה הזו לא היה שונה. מאבק סבוך מהצפוי על שמירת שחקנים – שהסתיים רק השבוע אחרי החתימה של הסרבן טריסטן תומפסון – נמהל בדאגה למצבו של קיירי ארווינג, שאותה פציעה מסדרת הגמר תשאיר אותו בחוץ עד ינואר, במקרה הגרוע. כל כך הרבה קרה במועדון בשנה אחת ועוד כמה חודשים, שקשה לשחזר את הכל.
היסטריה כזו ורעש תקשורתי חוצה יבשות לא היו באים לאוויר העולם אלמלא היה מדובר בקבוצה עם שאיפות אמיתיות. בסופו של דבר, אי אפשר להימנע מעוצמת תהודה כזו כאשר מדברים על מועדון שמחפש בכל מחיר את האליפות הראשונה בתולדותיו, כשבשורותיו מופיע סופרסטאר מהסוג שמייצרים במהדורות מוגבלות. זו הסיבה שלא כדאי לצפות לעונה שלווה – לא משנה מה יקרה, קליבלנד תהיה במוקד.
דייויד בלאט למד להתמודד עם הלחץ הזה. וזה מצוין. אבל נראה שגם מכת פציעות נוספת לא תהווה תירוץ עבורו אם לא ייקח אליפות. השנה כבר אין לאן להתחמק. הבסיס של הסגל נשמר, כשארווינג יחזור משולש הכוכבים יתאחד ואין שמות שצריכים להתאקלם או להסתגל לכדורסל חדש. אם גם הפעם קליבלנד לא תיקח אליפות, ייתכן שבמועדון יקבלו את זה בערך כמו ההדחה של ברזיל בחצי גמר המונדיאל הביתי.
לשמחתו של בלאט, השינויים לא היו גדולים. מייק מילר, שון מריון, ברנדן הייווד וקנדריק פרקינס, ארבעה שחקנים שהתרומה המשותפת שלהם הייתה קטנה מהצפוי עד בלתי מורגשת, כבר לא נמצאים. קליבלנד החתימה שני ותיקים אחרים במקומם, אבל כאלה שנראה עדיין מסוגלים לסייע לקבוצה שרוצה אליפות – מו וויליאמס שיחזק מאוד את הקו האחורי, וריצ'רד ג'פרסון שיכול להיות ג'וקר למרות שעבר את השיא מזמן. יחד עם סשה קאון שמעבה את הקו הקדמי, מדובר בחיזוק נקודתי וראוי.
הסגל עמוק יותר
ולכן, הנקודה המעניינת באמת אינה הרכש או השמירה על השלד הקיים עם סדרת חוזים חדשים – אלא המעמד השונה של מספר שחקנים של בלאט. הסגל עמוק וטוב יותר, לא בצורה ניכרת אבל במידה מספקת לחשוב ברצינות על אליפות, רק שיהיה צורך בניהול מדויק של הקבוצה כדי להצליח, בשימוש נכון בכל הכלים שמגיעים מעמדות שלא הכירו בהכרח. זה חשוב גם כדי למנוע התפרקות גופנית בסיום העונה. ובלאט יודע איך להתאים שחקנים לצרכיו – רק תראו מה הוא הצליח להוציא מג'יי.אר סמית', שחקן שמטורף על המאמן שלו.מת'יו דלבדובה, אותו אוסטרלי מופלא, ניצל בצורה מושלמת את ההזדמנות שקיבל. בתור רכז פותח בלתי צפוי, הוא יצר לעצמו נישה ייחודית של פייטר אגרסיבי חסר פשרות, וגם התעלה עם כמה תצוגות קליעה שלא מייצגות אותו – כי מדובר בסקורר מוגבל למדי.
הבעיה מבחינתו כעת היא משולשת – קודם כל, הוא לא יכול לשחק טוב יותר מאשר שיחק בפלייאוף האחרון. הוא כבר לא צעיר לומד ומתפתח. זה הכדורסל שלו, לטוב ולרע. שנית: קשה להאמין שהוא יכול להוציא מעבר למקסימום במשך עונה שלמה. שלישית: כשמשלבים את שתי הנקודות הראשונות, ומצרפים לכך קו אחורי שיהיה מעובה עם שובו של ארווינג, יהיה קשה לדלבדובה להשתלב – ולא משנה עד כמה בלאט אוהב אותו.
יחד עם אימאן שאמפרט, הוא מסמל את הקו הקשוח שבלאט אהב לראות בפלייאוף. אין ספק שמשהו מזה יידבק בקבוצה להמשך הדרך. אבל בסופו של דבר, האוסטרלי היה אילוץ. הדרך הטובה ביותר לנצל אותו השנה תהיה כשומר מיועד לדקות ספורות על רכזים כוכבים, ורק מדי פעם לתת לו יותר קרדיט כדי שיסחף את הקבוצה עם האנרגיות שלו. דלבדובה הוא שחקן משלים, לא מוביל.
את השינוי במעמד של טריסטן תומפסון אפשר היה לראות לאורך כל הקיץ, כאשר סינדל את עצמו במגעים על הארכת החוזה בגלל דרישות מופרזות. הוא קיבל בסוף חתיכת סכום, 82 מיליון דולר, אבל חשוב מבחינת בלאט שאותה עקשנות – שנובעת מהרגשה שהפך לכוכב על – לא תתבטא גם בפרצופים על המגרש.
עמדת הפאוור-פורוורד בקליבלנד לא משופעת בשחקנים, וזה פועל לטובתו. הוא היחיד שממש ממלא את הדרישות כמו בספר, עם שאיבת הריבאונדים והחוסן. אבל בלאט לא חייב לרוץ איתו בעיניים עצומות בגלל זה. קווין לאב פותח את המגרש, ולברון ג'יימס ממלא את התפקיד נהדר בהרכב נמוך. כדי שבלאט יצליח, תומפסון חייב להיות פועל שחור ולא סופרסטאר. הוא יהיה חייב להסתפק בדקות שלו, כנראה לחזור להיות כוח מהספסל, ובעיקר לייצב את התרומה שלו. אם הוא באמת חושב שערכו עלה, שיכוון לממוצעים באזור הדאבל-דאבל ויגוון את ההתקפה שלו.
ואם כבר לאב – לקח לו יותר מדי זמן להשתלב בקליבלנד. השינוי ממינסוטה היה עצום, זה נכון, אבל הוא לא מצא את עצמו אצל בלאט לאורך כל העונה ורק הבליח מדי פעם. ההקצנה בסגנון הנדרש ממנו, שאפשר אפילו לתאר בתור קלעי חוץ לכל דבר ועניין, הורידה את המספרים שהיה רגיל להם וגם תיסכלה אותו, בגלל שהיה עובר התקפות שלמות בלי לגעת בכדור, ממתין בפינה, לא מעורב.
המעמד השונה של ורז'או
יש ייחוד בריבאונדר מעולה שקולע באחוזים מעולים משלוש. אבל צריך לדעת איך להשתמש בעוף המוזר הזה. בהתקפת השלשות שהתפתחה בקבוצה בחצי העונה האחרון הוא מסוגל להתפוצץ, אבל זה בזבוז להגביל אותו בצורה כזו, ונראה שהוא לא פורח כך. לאב כבר הבין שהוא לא השחקן המוביל כמו שהיה בוולבס. הצעד הבא לקראת הפיכה לאיש מפתח בקליבלנד היא מתן דגש על משחק הפנים ואסרטיביות מוגברת שתמנע ממנו להיעלם במהלך משחקים.השם הרביעי בהקשר של שינוי המעמד הוא אנדרסון ורז'או. הפציעה שלו בתחילת העונה שעברה השפיעה על הקאבס לרעה, אבל גם עליו – כי בוואקום שנוצר היה צורך להחתים את טימופיי מוזגוב שהתחבר מצוין. לא קל למנהיג ותיק להגיע למצב של מלחמה על מקומו, אבל ורז'או יהיה חייב לעשות זאת, כי הוא חזר מהפציעה למציאות שונה.
מבחינת בלאט זה תענוג להחזיק אופציות בעמדת הסנטר. אפילו במשחקים בהם הרכב נמוך ירוץ טוב יותר, צריך עוגן כזה. ורז'או מתאים יותר להיות הסנטר בחמישייה נטולת גודל, מה גם שיש לו שני יתרונות על מוזגוב – הוא אנרגטי ואגרסיבי יותר, וריבאונדר עדיף על הרוסי. הבלטת היכולות האלה תכניס אותו מהר לעניינים.
אם הקבוצה תהיה כשירה יחסית, בלאט יגלה שניהול סגל גדול זו משימה קשה לא פחות מאלתורים עם סגל חסר. הסוד יהיה יחסי אנוש טובים, וניצול ברמה מדעית של הכלים שלרשותו. כי בסופו של דבר, אליפות אי אפשר לקחת לבד, ולברון ג'יימס כבר נכשל בכך פעמיים עם הקאבס.
לפנייה לכתב/ת 
