כשתחנות כוח ידברו זו עם זו ויחסכו באנרגיה
דמיינו לעצמכם שאתם קמים בבוקר, הקומקום מרתיח את עצמו, המקלחת מתחממת לטמפרטורה האהובה עליכם והרכב מניע את עצמו לפני שפתחתם את הדלת? זה לא תרחיש בדיוני, כי "האינטרנט של הדברים", היכולת של חפצים לתקשר ביניהם, יגיע לכאן בעתיד הקרוב. איך זה ישפיע על הכלכלה?
בשעה שבע בבוקר שולחת הפיג'מה של מרי סמית' תחושה מעוררת - ומרי מתעוררת. אין זכר לצלצול המעצבן של השעון מהעבר. במקלחת מותקן חיישן שמווסת את חום המים בדיוק לפי הטמפרטורה בחדר וכמובן כמו שהיא אוהבת. וכן, המקלחת מזהה את כל המתרחצים בבית ומתאימה את עצמה. כשהיא מגיעה למטבח, מוכן כבר האספרסו.
לטורים נוספים של אושי שהם-קראוס :
- כשזעם בטוויטר מפיל את המניות בארה"ב
- כתבתם בפייסבוק? סייעתם למאבק בשפעת
- על שוק שבו כל אחד יכול להדפיס כסף
המחשב של מרי, מרגיש מתי היא (והיא בלבד) מתקרבת אליו. הוא מפעיל את עצמו ומעלה את הקבצים שנותרו פתוחים מאתמול. ואז בבית החולים היא פוגשת את החולה הראשון שלה. המדדים הפיזיולוגיים של החולה משודרים אליה היישר מהבגדים שהוא לובש, ומרי מחשבת בעזרת מאגר "מצב מגפת השפעת" באיזור המגורים של החולה, את הסיכוי להדבקותו.
ג'ון, בן הזוג של מרי, יושב מול המחשב שלו. הוא מסוגל לנטר בזמן אמת, את מקומו של כל מוצר במחסן שלו: האם נקנה, מי קנה אותו, כמה שילם. והיכן הוא מונח כרגע. הנתונים חשובים לו כדי להציע את שירות התיקונים המוצלח ביותר למוצר. והוא נעזר, כמובן, בנתוני טמפרטורה ולחות הקיימים בחדר בו נמצא המוצר בביתו של הלקוח.
את הקטע הזה אני לוקח מספרו של סמואל גרינגארד (Samuel Greengard): The Intenet of Things (האינטרנט של הדברים) שיצא לאור השנה (2015) בהוצאת המכון הטכנולוגי במסצ'וסטס (MIT).
התאור הזה, לפי כותב הספר, לא מתאר עתיד רחוק ובדיוני, אלא את העתיד להתרחש בעשר השנים הקרובות. המטרה שלנו בטור הזה הוא להבין מהו האינטרנט של הדברים ואיך הוא ישנה את חיי הכלכלה שלנו. כל זה, על קצה המזלג.
אינטרנט של דברים
האינטרנט של הדברים היא רשת עתידית שניצניה כבר כאן. מדובר ברשת שתחבר מיליארדי חפצים לאינטרנט "הרגיל" ותאפשר להם לתקשר ביניהם ולהפעיל אחד את השני. יקושרו אנשים, מחשבים (זה כבר קיים כמובן), מיליארדי חיישנים, פסי יצור, מערכות שינוע, מכוניות ועוד ועוד.
כל אלה יהיו קשורים באמצעות הרשת הזו למאגרי מידע ענקיים ויוכלו להשתמש במידע הזה. בואו נצטרף לעתידן ג'רמי ריפקין במסע שלו לקראת חברה משותפת, הוגנת וחברית יותר. ריפקין הוא אחד החוזים של האינטרנט של החשמל.
בואו נביט, הוא אומר, ברשת החשמל העולמית. היא מיושנת כל כך ושייכת לעידן אחר של יצרן מרכזי אחד - תחנת כוח של חברת חשמל כלשהי משדרת מוצר לנקודות קצה פסיביות. מרכז היצור חייב לייצר כמות מקסימלית כדי לעמוד בעומסים הצפויים, ונוצר בזבוז.
בעיה נוספת היא בעיית זיהום הסביבה כתוצאה מייצור החשמל, מניצול יתר של הדלק הפוסילי שממנו מייצרים את החשמל וכתוצאה מאלה, ממחיר גבוה מאוד של חשמל. ריפקין מדמיין רשת אחרת. רשת שבה מעבר האנרגיה דו כיווני. מדובר באינטרנט שבו לא רק מחשבים מחוברים זה לזה, אלא "דברים".
רשת ענקית של חשמל
מיליארדי בתים פרטיים שעל גגותיהם קולטנים מחוברים זה לזה באמצעות האינטרנט. הם מחוברים לתחנות כוח סטנדרטיות, אבל גם לחוות יצור אנרגיה באמצעות אנרגיית הרוח וכוחות הידראוליים.
מיליארדי וסתי כוח ולוחות דיגיטליים מחוברים זה לזה ומאפשרים ליצרנים לאגור אנרגיה מיותרת שהם מייצרים בנקודה מסויימת לטובת מקומות בעולם שבהם יש חוסר רגעי באנרגיה. אנחנו, המשתמשים לא מרגישים כלום, אבל מאחורי הקלעים, הרשת רוחשת.
אם אין כרגע רוח בחוות יצור החשמל, מיד עולה לשידור, ולו רגעי, תחנת כוח רגילה, או תחנה הידראולית. שקעה השמש, נכנסים לשימוש מקורות אחרים. ומה על מכשירי הבית החשמליים? ובכן, מיליארדי מכשירי חשמל ביתיים (מדיחים, מכונות כביסה ומייבשים) מחוברים לרשת האינטרנט (ובכך מחוברים זה לזה) ובכך יודעים לדרוש בדיוק ברגע הנכון אנרגיה במחיר הזול ביותר והירוק ביותר.
אם אין כרגע כמות מספקת של מדיחי כלים שמחכים לזרם, יאגרו את פוטנציאל הרוח ברגעים אלה בדיוק מליוני מכוניות. כל יחידה היא גם יצרן, גם סוחר וגם אוגר. הויסות מוזיל בצורה משמעותית, למעשה מוריד את מחיר האנרגיה בצורה שלא תאמן.
מה זה אומר?
כל כך הרבה שינויים נובעים ממערכת כלכלית-חברתית-טכנולוגית כזו שקשה להתחיל. נבחר כאן נקודה קטנה שיכולה להשפיע פסיכולוגית על כולנו. בואו נדבר על האדם השקוף. בימינו אם אני רוצה חולם על מקום עבודה ותפקיד רגיש, כדאי שאחשוב פעמיים על התמונות שאני מעלה לפייסבוק, על הלייקים שאני עושה ועל תגובות בוטות שאני מגיב בפייסבוק. הכל נשמר. את הכל אפשר לבדוק.
אבל נניח שאני חובב ספורט ואני משתמש בכלי המדידה של חברת פיטביט. אלה מאפשרים לי להעלות לאינטרנט נתונים על מספר הצעדים שאני מבצע ביום, על זמן השינה שלי ועל הקלוריות שאני שורף ביום. עכשיו נוסיף לזה אפליקציות עתידיות (מדומיינות אבל לא מופרכות בכלל) שינטרו בעזרת מיקרו סנסורים, את כמות ההמוגלובין שלי, את סוג הדם, את החומציות בקיבה ועוד ועוד.
עכשיו נדמיין שכל הנתונים האלה נמצאים באינטרנט. והנה, הפכתי לאדם שקוף. בעלי יכולת חיפוש (ואולי פריצה למאגרי נתונים) יוכלו לדעת עלי כמעט הכל. מה אני חושב (פייסבוק וטוויטר), באיזה אתרים גלשתי, איזה שאלות חיפוש הקלדתי בגוגל (מה מעניין אותי), מה מתרחש בגוף שלי בפנים, כמה אני מרוויח בחודש (נתוני המס), איפה אני נמצא בכל רגע (רישומי שיחות סלולריות), ואיך, איפה ובאיזה עסקים אני מוציא את הכסף שלי (נתוני חברת האשראי).
זה מאיים. מצד שני, מאגרי המידע הענקיים שנוצרים באמצעות האינטרנט של הדברים יוכלו לאפשר למדענים לכרות נתוני על ברמות שלא נודעו בתולדות האנושות. בואו נחקור, יגידו מדענים, את ההשפעה של מזג האוויר, ורמת זיהום האוויר, על נטילת תרופות לכאב ראש ועל לחצים בחזה.
והנה, אין שום צורך לערוך ניסוי. הוא מתקיים ללא הרף, הוא פשוט החיים שלנו. הרי כי כל דבר נרשם. מה שחוקרים כאלה צריכים לעשות הוא לחפש תבניות שחוזרות על עצמם בתוך נתוני תפקוד הלב של אזרחי ישראל, נתוני מזג האוויר וקניות האופטלגין בבתי המרקחת. והנה לנו. על האופן שבו המדע (ומדע הכלכלה) יכול להשתנות כתוצאה מהאינטרנט של הדברים וממאגרי המידע, בטורים הבאים.
לפנייה לכתב/ת 
