המלכה חיה: 40 לרפסודיה האגדית של קווין
ההקלטות היו ארוכות ומייגעות, המילים החביאו טראומות אפלות, חברת התקליטים רצתה לקצץ ואלטון ג'ון בכלל חשב שזו בדיחה. 40 שנה אחרי, חזרנו ל"רפסודיה בוהמית" של קווין, כדי לנסות ולפצח את סוד כוחה של אחת מקלאסיקות הרוק הגדולות בכל הזמנים
אם נאמין לאגדה (או לגיטריסט בריאן מיי), "Bohemian Rhapsody" היה קיים כולו בראשו של פרדי מרקורי עוד בטרם הוקלט. בהתחשב בעובדה שאורכו כשש דקות ושהוא נטול פזמון לחלוטין - כמעט מפתיע שהיה מאז צאתו ועד היום ללהיט הגדול והפופולרי ביותר של קווין.
"רפסודיה בוהמית" יצא ב-31 באוקטובר לפני 40 שנה, ונחשב בעת צאתו לסינגל היקר ביותר שהוקלט עד אז. יותר מכך - לצד אורכו, כל קשר בינו לבין מצעדי פזמונים היה נראה מקרי בהחלט, בעיקר כי עסק בנושאים כמו טראומות ילדות, רצח ומוות, ונע בין שלל סגנונות, מקצבים, קולות וכלים. אתם יודעים, ממש כפי שעשו ג'טרו טול, ג'נסיס או קינג קרימזון ושאר הרכבי הפרוג-רוק של הסבנטיז, עם הבדל אחד משמעותי: קווין הבינו דבר או שניים בפופ.
למעלה מחמש שנות תכנון קדמו ליצירה ההיא, שתהליך ההקלטות שלה החל ב-24 באוגוסט 1975, נמשך שלושה שבועות והתפרש על פני חמישה אולפנים שונים. רק קטעי השירה של פרדי, רוג'ר טיילור ומיי נמתחו על פני עשר שעות, כשמרקורי מנצח על הכל ומעצב ממש כפי שדמיין אותה בראשו - תפקיד אחר תפקיד, בית אחר בית. מחבר בין רוק ואופרה, תופר ביד אמן סולואים של גיטרות גלאמיים לקטעי בלדות פסנתר קלאסיות.
בעוד שאין ספק כי אנשים רבים יודעים לשיר את "רפסודיה" בעל פה, קשה יותר למצוא כאלו שמבינים ממש במה הוא עוסק. מאז יצא הקפידה הלהקה להטיל ערפל על נושא השיר, כשמרקורי מסרב להסביר ובריאן מיי מספק טענה כללית אודות טראומות אישיות של כותב השיר. "פרדי היה אדם מאוד מורכב", אמר הגיטריסט בראיון, וחידש למעשה מעט מאוד. "הוא היה מצחיק על פני השטח, אבל הסתיר חולשות ובעיות ביטחון עצמי שסחב עמו מילדות". חבר ההרכב רוג'ר טיילור, לעומת זאת, אמר בראיון ל-BBC כי מילות השיר "די מסבירות את עצמן, עם מעט שטויות באמצע".
הדעה הרווחת בכל הנוגע לליריקה שמאחורי הקלאסיקה היא שמדובר בסיפורו של אדם שרצח אדם אחר בשוגג, מכר את נשמתו לשטן ופונה לאלוהים בעודו עומד בפני גזר דין מוות. אחרים ניתחו את מילות השיר כמתארות רוצח בעל נטיות אובדניות, הנרדף אחר שדים או מתאר אירועים בטרם יוצא להורג. על אף שמרקורי צוטט בעבר כשתאר את מילות השיר כ"חריזה שטותית רנדומלית", רבים מוצאים קשר בין מילות השיר לבין הרומן "הזר" של אלבר קאמי מ-1942, שבמרכזו אדם המבצע פשע אימפולסיבי וחווה הארה לאחר שנגזר דינו למות.
ויש מי שבכל זאת מתעקש שמדובר בביטוי למתרחש בנפשו של מרקורי - אך לא זו המסוכסכת עם עברו, אלא זו המשלימה עם חייו ועם מה שקרה לו הווה ב-1974. בשלב שמרקורי כותב את "בוהמיין רפסודי" הוא כבר חי עם בת זוגו מארי אוסטין במשך שבע שנים ופוצח ברומן ראשון עם גבר, בד בד עם קריסת מערכת היחסים הארוכה. לפי תיאוריה זו, השיר הוא למעשה השלמה של פרדי עם נטיותיו המיניות ההומוסקסואליות, כשהתחינה "Mamma Mia let me go" למעשה מופנית כלפי מארי.
חריזה רנדומלית, סיפור על רוצח או ביטוי לטראומות ילדות?
כך או כך, מילות השיר היוו כמובן פחות בעיה עבור בכירי חברת EMI מאשר אורכו. אנשים שונים בחליפות טענו כי אין סיבה להוציא אותו כסינגל והצהירו כי "רפסודיה בוהמית" לעולם לא יהיה להיט. כמוהם חשבו גם מספר מוזיקאים שהאזינו לשיר וקבעו נחרצות - שיר פופ מוצלח זה לא יהיה. אחד מהם היה אלטון ג'ון, שנוהל גם הוא על ידי מנהלה של קווין, ג'ון ראיד. כשהושמע לו השיר הוא הכריז: "אתם מטורפים? בחיים לא תצליחו להשמיע את זה ברדיו!". לא שזה הזיז למרקורי.
"היה רגע שבו האחרים רצו לקצץ אותו מעט, אבל סירבתי", סיפר בראיון. "החלטתי שאם אנחנו משחררים אותו - זה יהיה רק בשלמותו. ידענו שזה סיכון, אבל היה לנו כל כך הרבה ביטחון בשיר, לפחות לי. הרגשתי, מתחת להכל, שהוא הולך להצליח ולהרוויח את כבודו. אנשים אמרו לנו 'אתם צוחקים, (תחנות הרדיו) לעולם לא ינגנו אותו. הם ישמיעו רק את הבתים הראשונים ואז יפיידו אותו. הנציגים מ-EMI היו בהלם. 'סינגל בן שש דקות? אתם בוודאי מתלוצצים!".
"עולמו של וויין" החזיר לתודעה. הסצנה המפורסמת מהסרט
כפי שההיסטוריה גילתה, תחנות הרדיו דווקא התלהבו משיר הפופ הפרוגרסיבי (או שיר הפרוגרסיב הפופי, אם יותר נוח לכם לראות בו ככזה). שבועות ספורים לאחר צאתו הגיע הסינגל למקום הראשון במצעד הפזמונים הבריטי של חג המולד, שם שהה במשך תשעה שבועות. גם הטענה שהופנתה כלפי מרקורי כי "באנגליה אולי הצלחתם להתחמק מזה, אבל בארצות הברית זה לא יעבוד", התבררה כלא מדויקת: כשהשיר יצא לשוק האמריקאי בתחילת 1976, הוא הגיע למקום התשיעי במצעד ה-100 של בילבורד. כשיצא מחדש ב-1992, "בוהמיין" כבש את המקום השני - לא מעט בשל השימוש שנעשה בו בסרט הלהיט "עולמו של וויין", בסצנת הנסיעה ברכב המפורסמת.
בקטע האמור נראים וויין, גארת' וחבריהם נוסעים ברכבם ושרים את השיר בליפסינק. בדיוק מכך ניסו להימנע חברי קווין כאשר הוציאו את הקליפ לשיר שהפך מאז אייקוני, אך למעשה נוצר כדי לחסוך את המבוכה שב"לעשות עם השפתיים" לרקע פלייבק בתכנית "טופ אוף דה פופס" - במיוחד לאור העובדה שמדובר בשיר די מורכב.
פורץ דרך. הקליפ הרשמי לשיר
למעשה, הקליפ, שהתבסס על עטיפת האלבום "Queen 2" ועלה 3,500 פאונד לשלוש שעות צילום, היה לכזו הצלחה, עד כי נחשב לאחד הגורמים שהביאו את חברות התקליטים להפיק קליפים לריליסים נוספים של אמניהן. כך יכלו השירים להתנגן בתכניות טלוויזיה שונות, ללא צורך להביא את הלהקה פיזית לאולפנים. רבים גם רואים את הקליפ שליווה את "רפסודיה בוהמית" כאחד החשובים שהושקו בעידן ה-MTV.
והיה כמובן גם את כל עניין הביצוע בלייב. על אף ניסיונותיהם של חברי קווין לבצע את השיר בהופעה חיה, החלקים האופראיים של השיר התבררו כמורכבים מדי, ועל כן נאלצו מרקורי ושות' לחלק את השיר לשלושה חלקים שונים, אשר נוגנו במהלך הופעות - לא בהכרך בזה אחר זה. קטע הפתיחה ובלדות הסגירה נוגנו במסגרת מחרוזת שירים, כששירים כמו "Killer Queen" תפסו את מקומם של החלקים האופראיים. גם אם בוצע לעתים במלואו, הלהקה השתמשה בפלייבקים והשמיטה קטעים מסוימים ממבנה השיר.
גם החבובות תרמו גרסה משלהם
מאז יצא זכה "רפסודיה בוהמית" לשלל גרסאות כיסוי, פארודיות ומחוות - מווירד אל ינקוביץ' ועד רובי וויליאמס ואפילו מצד החבובות. אלטון ג'ון, שהתנגד כזכור נחרצות להוצאת השיר כסינגל, ביצע אותו ב-1992 יחד עם סולן להקת גאנז אנד רוזס, אקסל רוז, באצטדיון וומבלי, במסגרת קונצרט המחווה הענק לזכרו של מרקורי שמת ממחלת האיידס שנה לפני כן.
לבריאות של פרדי הוא אמנם לא עזר, אבל סקר בריטי שהתקיים ב-2014 וביקש לבדוק את סגולותיהן המרפאות של יצירות מוזיקליות מצא כי בקרב אלף נשאלים, "רפסודיה בוהמית" נבחר כשיר המעודד ביותר את רוחם בעת מחלה או דיכאון. אותם בריטים, שבחרו ב"רפסודיה בוהמית" כשיר המילניום הקודם, יציינו 40 שנה ליציאת השיר בגימיק בדמות מותג בירה חדש בשם, ובכן, "רפסודיה בוהמית".
גם רובי וויליאמס מצטרף לחגיגה
"הריגוש הגדול ביותר עבורנו היה יצירת המוזיקה מלכתחילה", נזכר מיי בתהליך ההקלטות הארוך של השיר שנים רבות לאחר מכן. "אני זוכר את פרדי מגיע לאולפן עם כמויות של פתקי נייר מהעבודה של אביו, ודופק על הפסנתר. הוא הכה בפסנתר כמו שרוב האנשים מנגנים בתופים. השיר שהוא ניגן לנו היה מלא ב'חורים', בהם, הסביר, יקרה משהו אופראי. הוא בנה את כל ההרמוניות בראשו. זה היה מדהים".
