"משבר הדיור הפך למקור לרווחים למדינה"
תקציב הדיור הממשלתי הצטמק מ-9.9 מיליארד שקל ל-3.1 מיליארד שקל בלבד ב-15 השנים האחרונות, כך קובע דו"ח מרכז אדוה המתריע כי הצעת התקציב החדשה לא תשפר את המצב - ולמעשה רק תרחיק מהישראלים עוד יותר את החלום לדירה משלהם
הצעת התקציב החדשה אינה מחזקת את השירותים החברתיים, ולמעשה מגבירה את אי השוויון בחברה הישראלית - כך קובע מסמך חדש של מרכז אדוה, "הערות מרכז אדוה להצעת התקציב לשנים 2016-2015".
כתבות נוספות בערוץ הכלכלה :
"סופה של 10 דקות, הפסד של עשרות אלפים"
ירידה משמעותית חלה גם בתקציב ההלוואות הממשלתיות (משכנתאות) - מכ-4 מיליארד שקל בתחילת שנות ה-2000 לכ-340 מיליון שקל ב-2014. על פי הצעת התקציב החדשה הוא צפוי לרדת עוד, ל-170 מיליון שקל - ללא צפי לגובה התקציב בשנת 2016.
תקציב הלוואות ממשלתיות לרכישות דירה, 2000-2014 ותחזית לשנים 2015-2016:
הדיור הפך למקור הכנסה ממשלתי
כאשר הממשלה מוציאה עצמה מזירת הדיור, היא מכניסה למעשה את המשקיעים הפרטיים - ישראלים המשתייכים בדרך כלל לעשירון העליון, שחסכונותיהם מאפשרים להם להתחרות עם הזוגות הצעירים על כל היצע דיור חדש, כך קובעים מחברי הדו"ח, ד"ר שלמה סבירסקי, אתי קונור-אטיאס, נגה דגן-בוזגלו וירון הופמן-דישון. על פי הדו"ח, בשנים האחרונות רכשו משקיעים מסוג זה בין רבע לשליש מכלל הדירות החדשות.
מבחינתה של המדינה, קובעים המחברים, הדיור הפך למקור הכנסה, לעומת מחויבות ממשלתית לציבור. בין שנת 2000 לשנת 2014, בשעה שתקציב הבינוי והשיכון הצטמק, עלו הכנסות האוצר ממיסי נדל"ן - מס רכוש, מס רכישה, מס שבח ומס מכירה - מ-5.08 מיליארד שקל ל-7.78 מיליארד שקל.
תקציב משרד הבינוי והשיכון והכנסות המדינה ממיסי נדל"ן, 2000-2014:
"הצעת התקציב לשנים 2016-2015 אינה כוללת תכנית ממשלתית שתציב אלטרנטיבה ציבורית בזירת הדיור. היא אפילו אינה קוראת להקדיש את כספי הכנסות המדינה ממיסוי נדל"ן למימון של אופציית דיור ציבורית", נכתב בדו"ח.
ההשקעה הפרטית בחינוך - מהגבוהות ב-OECD
גורם נוסף המגביר את אי השוויון על פי מחברי הדו"ח הוא תקציב החינוך, אשר שלא כמו תקציב הבינוי והשיכון - דווקא גדל בשנים האחרונות, כאשר המרכיב העיקרי בגידול הוא שכר המורות, שצמח בעקבות הסכמי "אופק חדש" ו"עוז לתמורה".
ההוצאה הציבורית על חינוך והשכלה גבוהה עמדה ב-2012 על 6% תמ"ג, שיעור נמוך מזה של ארצות מובילות בתחום החינוך ב-OECD ובהן דנמרק (8.7%), איסלנד (7.8%), שבדיה (7%) ופינלנד (6.8%). זאת למרות שבישראל, משקל הצעירים בכלל האוכלוסייה גבוה מאשר בארצות אלה - ועל כן ראוי שמשקל ההשקעה בתקציב החינוך וההשכלה הגבוהה יהיה גבוה יותר.
ההוצאה הציבורית על חינוך כשיעור מהתמ"ג במדינות נבחרות ב-OECD, 1985 ו-2012:
הגידול התקציבי, כותבים במרכז אדוה, הספיק כדי לצמצם (אך לא למחוק) את הפער בשכר המורות בין ישראל לארצות ה-OECD. הוא גם לא הספיק כדי לבלום את התפשטות המימון הפרטי בתוך מערכת החינוך וההשכלה הגבוהה - ב-2014, חלקה של ההוצאה הפרטית בהוצאה הכוללת על חינוך והשכלה גבוהה עמד בישראל על 21.4% - שיעור מהגבוהים ב-OECD, שם הממוצע עמד על 16.1%. סביר להניח כי שכבת "המשקיעים" בדיור היא גם זו האחראית להוצאה הפרטית הגבוהה בתחום החינוך.
"הצעת התקציב לשנים 2016-2015 כוללת מספר שיפורים בחינוך הציבורי: הרחבת חינוך חינם לגילאי 4-3, הוספת סייעת שנייה בגני הילדים וצמצום מספר התלמידים בכיתה. שינויים אלה נעשים באופן אוניברסלי בכל המערכת; בחלקם הם אף מבטלים העדפה קיימת לתלמידים מיישובים פחות מבוססים. בצד זאת הצעת התקציב כוללת שינוי בסדר העדיפויות, מקריטריונים חברתיים וכלכליים לקריטריונים מגזריים: תקציב הטיפוח, שמזה עשרות שנים מיועד לבתי ספר ביישובים מעוטי יכולת, יגדל בשנתיים הקרובות ב-216 מיליון ש"ח; לעומת זאת, התקציב מציע להעניק תוספת של כמעט מיליארד ש"ח לחינוך החרדי והממלכתי-דתי ולחיזוק לימודי יהדות." נכתב בדו"ח.
לסיכום מצביעים במרכז אדוה על שני מקורות אפשריים להגדלת תקציבי השירותים החברתיים: קיצוץ בתקציב הביטחון, דבר שיתאפשר ככל הנראה רק בעקבות הסדר מדיני עם הפלסטינים, והעלאת המסים הישירים, צעד המומלץ בין השאר גם על ידי בנק ישראל.
עוד בערוץ הכלכלה: בעלי העסקים בירושלים דורשים פיצוי מהממשלה:
לפנייה לכתב/ת 
