עובדי הכור שחלו בסרטן: "למרות הפיצוי, אנחנו עדיין כועסים על ההתנערות של ההנהלה"
ועדת ריבלין קבעה פיצויים מוגדלים לעובדים, אבל זה לא מקל על החולים ועל בני המשפחה של אלה שכבר הלכו לעולמם. דוד רם טוען להונאה: "אמרו לנו שהקרינה מונעת סרטן". אלמנתו של יצחק טובול: "שנים איש לא דיבר איתנו". אלמנתו של ניסן שלנג: "בדיעבד גילינו שגם התג שלו היה מזוהם"
הבוקר (ד') פרסמה ועדת ריבלין את מסקנותיה לגבי מתן תנאים מיטיבים ופיצוי מוגדל עבור עובדי הכור הגרעיני בדימונה שלקו במחלות ממאירות ככל הנראה על רקע חשיפה לקרינה מיינת וחומרים מסוכנים. החולים ובני משפחותיהם מרוצים מההכרה, אך מזכירים שאין דבר שיפצה אותם על בריאותם שאבדה, ובוודאי לא על חבריהם שכבר הלכו לעולמם.
דוד רם (73) מבאר שבע עבד במשך יותר מ-40 שנה בקריה למחקר גרעיני בדימונה, והוא חלה בסרטן לפני יותר מ-15 שנה. "במהלך העבודה שלי נחשפתי לחומרים מסוכנים בעבודה בכור", הוא מספר. "אני לא יכול לומר מה בדיוק היה התפקיד שלי, אבל לא הייתי פקיד״.
בשנת 2000 התגלה אצלו גידול סרטני ממאיר והוא נאלץ לעבור ניתוח. אחרי תחילת הטיפולים יצא לגימלאות. "מאז עברתי עוד שלושה ניתוחים והרופאים ממליצים שאעבור ניתוח נוסף", הוא ממשיך. "ההרגשה לא כל כך נעימה. יש לי לא מעט חברים ואנשים שעבדו איתי שחולים במחלה וגם כאלה שכבר אינם בין החיים".
לאורך השנים פנה רם להנהלת הכור אבל הם דחו את טענותיו: "אמרו לנו שלפי הסטטיסטיקה שלהם בכור יש פחות חולים. הם טענו שהקרינה במידה מועטה אפילו מונעת את הסרטן".
- עקבת אחרי הדיונים?
"לא. מפעם לפעם אנשים מעדכנים אותי. אני שמח לשמוע שהוועדה היום מצאה לנכון לקשור בין המחלה לשהות שלנו כעובדים בכור".
לפני שש שנים הלך לעולמו יצחק טובול, שהיה איש אחזקה בקריה למחקר גרעיני. "איציק היה בן אדם חזק, בחור גדול, הוא שקל 130 קילו ומעולם לא הלך לרופא", מספרת אלמנתו סיגל. "לא ייתכן שהוא חלה בסרטן סתם ככה. זה בגלל החשיפה לחומרים מסוכנים בכור".
טובול החל לעבוד בכור לפני 21 שנים, כשהיה בן 27. יום אחד כשהתעורר בבוקר אמרה לו אחותו שיש לו גוש בצוואר. "לא האמנו שזה משהו רציני. הלכנו לרופא שבישר לנו שמדובר בסרטן הקרצינומה", ממשיכה סיגל. "תוך כמה חודשים הוא איבד משקל רב ונראה רע. עברנו טיפולים של כימותרפיה והקרנות. עד שחשבנו שהמחלה חלפה התגלה שהסרטן שלח גרורות לכבד, לעמוד השדרה ולעוד מקומות בגוף. אחרי סדרת טיפולים נוספת הכריעה המחלה את איציק והוא נפטר.
"אף אחד מהקריה למחקר גרעיני לא דיבר איתנו לאורך השנים. לא מעניין אף אחד איך אנחנו מתמודדים ומה קורה איתנו. מאוד מכעיס אותנו שהם לא לוקחים אחריות על מה שקרה. איציק לא זכה לראות את הילדים גדלים, את הבת שלנו ביום חתונתה ואת הנכדה, וזה ממש עצוב. אני מוכנה לוותר על כל הכסף והפיצויים אם רק היה אפשר להחזיר את איציק לחיים".
גם רות שלנג שכלה את בעלה ניסן שעבד בקריה למחקר גרעיני. "הוא עבד שם כטכנאי בשנים 1969-1971 ואז המשיך מ-1973 ל-1979. אנחנו יודעים שבזמן שהוא עבד שם הוא נחשף בוודאות לחומרים רדיואקטיביים כי התג עובד שלו נמצא מזוהם ואת זה גילנו בדיעבד.
באותן שנים לא הייתה תקינה לבטיחות כמו שיש היום וגם לא הייתה מודעות לזה".
לפני 20 שנה התגלה אצל שלנג סרטן לימפומה אלים מסוג T והוא מת במרס 1996. "אין לנו ספק שניסן נפטר בגלל העבודה שלו בכור", ממשיכה רות. אנחנו יודעים שיש כמעט 120 איש שעבדו בכור וחלו בסרטן".
לדבריה, לאורך השנים הם זכו לכתף קרה והתעלמות מוחלטת מצד הנהלת הכור: "אני הגשתי תביעה נגד הקריה למחקר גרעיני לפני כמעט 19 שנים ועד היום היא לא הסתיימה. אני מקווה שאחרי מסקנות הוועדה נקבל את הפיצוי וההכרה שמגיעים לנו. אנחנו כועסים על המחדל הגדול שהיה בכור אבל לא פחות על ההתנערות של ההנהלה. המדינה צריכה להכיר באנשים שעבדו על מנת לשמור על ביטחונה ולא להתנער מהם".
לפנייה לכתב/ת 
