שתף קטע נבחר

 

למכבי ת"א יש יותר מדי כסף / טור

התקציב של הצהובים נמוך? אם הוא היה קטן בחצי, הם לא היו מביאים שחקנים בינוניים או נותנים לוויצ'יץ' ולדני פדרמן את הניהול המקצועי

כולם עסוקים בעתידו של גיא גודס, אבל בואו נדבר על בחירת השחקנים של מכבי ת"א. רשימת השודדים עם טרנינג, ששדדו את קופת המועדון בעשור האחרון, היא ארוכה, אבל המפוטרים הם המאמנים. ספורט זה לא מדע מדויק, וקבוצות לפעמים מצליחות ולפעמים נופלות עם שחקנים. מכבי ת"א הקימה מחלקת סקאוטינג מיוחדת, אבל בשנים האחרונות אחוז הנפילות גבוה במיוחד.

 

 

התוצאה: מכבי ת"א שילמה ומשלמת לשחקנים שהוחתמו ושוחררו מבלי לתרום כלום. הכסף שבוזבז על השחקנים האלה מסתכם במיליוני דולרים.

 

גודס. הוא לא הסיבה לכישלון (צילום: עוז מועלם) (צילום: עוז מועלם)
גודס. הוא לא הסיבה לכישלון(צילום: עוז מועלם)

 

בקבוצות ישראליות אפשר למצוא לא מעט שחקנים זרים, שהם הרבה יותר טובים מהשחקנים של מכבי ת"א, ומשתכרים חצי, שליש, רבע וגם פחות מהשחקנים בצהוב. זה די מובן, כי כפי שהתלוננו ראשי מכבי ת"א לא פעם ולא פעמיים, למועדון יצא שם של קבוצה שמשלמת ביוקר, ולכן כל שחקן שמוצע לקבוצה אחרת, מקפיץ את דרישותיו כאשר הוא מקבל הצעה ממכבי ת"א.

 

לאתר שחקן מתאים זו אמנות מסוג אחד, להחתים אותו זה כבר עניין אחר. מועדון ישאף להחתים שחקן מצוין, בעיקר צעיר, על חוזה ארוך טווח. מנגד, במקרה של שחקן בינוני, לא יציב או מבוגר, מועדון ישאף להחתים אותו על חוזה קצר טווח.

 

צפו בהפסד של מכבי ת"א בקלאסיקו של הכדורסל הישראלי

צפו בהפסד של מכבי ת"א בקלאסיקו של הכדורסל הישראלי

סגורסגור

שליחה לחבר

 הקלידו את הקוד המוצג
תמונה חדשה

שלח
הסרטון נשלח לחברך

סגורסגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

 

במכבי ת"א החתימו לא פעם שחקנים גרועים על חוזים לטווח ארוך שאי אפשר היה להשתחרר מהם ומנגד שחקנים מצוינים הוחתמו רק לחלק מהעונה ועזבו.

 

היו החלטות גרועות שנמנעו במזל ברגע האחרון, והתהפכו להצלחות אדירות. דייויד בלאט עמד במרחק הפסד ליגה מפיטורים, בסוף אותה עונה הביא גביע אירופה. טייריס רייס ואלכס טיוס היו כבר כמעט על המטוס בדרך הביתה. בראיין רנדל שוחרר כי הגזים בדרישות, ולוויטור פבראני מצאו כסף.

 

גיא גודס תקוע עכשיו עם הרכב איום, והבעיה הכי גדולה היא היעדר סמכות ושליטה בקבוצה. יש שחקנים, יש מנהלים, אבל המאמן הוא היחיד שיכול להוציא את הקבוצה מהבוץ. במקום לתת לו תמיכה ושקט, מנדנדים את הכיסא שלו, ומתפלאים איך הקבוצה נראית. הערעור על סמכותו של גודס לא התחיל אתמול, אלא בתחילת העונה שעברה, כשהנחיתו לו על הראש את פיני גרשון, עוד לפני שהעביר אימון אחד. המסר ברור: טעינו בבחירה שלך, אנחנו לא סומכים עליך.

 

גרשון מוכרז כעוזרו של גודס. כבר אז היה ברור שהצהובים לא סומכים על המאמן (צילום: ראובן שוורץ) (צילום: ראובן שוורץ)
גרשון מוכרז כעוזרו של גודס. כבר אז היה ברור שהצהובים לא סומכים על המאמן(צילום: ראובן שוורץ)

 

מי שלא סומך על המאמן, מביא את ויטור פבראני, בוחן אותו בישראל בלי ידיעת המאמן, ומחתים אותו. ואז קופצים החוכמולוגים ומציעים לגודס להתפטר, כי פגעו בסמכותו. מדובר בקשקשנים שהדאגה האחרונה שלהם היא כבודו של גודס ומעמד המאמן. הם רוצים לראות דם. מכירים מאמן שהיה מסרב להצעה לאמן את מכבי ת"א? תשאירו לגודס את הדאגה לכבודו ולמעמדו.

 

אלופי אירופה בארגון, אבל לא בניהול

לטעמי הכל מתחיל ונגמר בניהול. שום עסק לא ישרוד, כאשר אחד אחראי להכנסות ואחר אחראי להוצאות. למנכ"ל האדמיניסטרטיבי, אלי דריקס, האחראי על השיווק, מגיע ציון 10. הסכומים שהוא מצליח לגייס מספונסרים, תורמים ורוכשי מנויים, הם דמיוניים במדינה קטנה כמו ישראל. ספונסרים שמים על תחרות היתולית בפסק זמן, יותר כסף מאימוץ של קבוצה בליגת העל.

 

מעניין מה מרגיש דריקס, כשלוקחים את המיליונים שהוא מגרד מהגורן ומהיקב, ושורפים אותם על קונוס שיורד להגנה בהסעה של שמונה וחצי. מנכ"ל מקצועי זה הלב של הקבוצה, ואין לי מושג מי ממלא את התפקיד הזה במכבי ת"א. דני פדרמן בחוץ כבר ארבעה חודשים וניקולה וויצ'יץ', שהגיע כמחליף של גור שלף, אמור לדאוג לניהול השוטף. זה מצב שלא מתאים למועדון שאמור להיות מודל לניהול. כל מנכ"ל מועדון בישראל היה חולם על בעלים כמו דייויד פדרמן ואודי רקנאטי. אני רק שואל את עצמי, האם דני פדרמן היה מתמנה למנג'ר מכבי ת"א, גם אם היו קוראים לו ברוך ישראלי?

 

פדרמן ו-וויצ'יץ'. גם אם היו קוראים לו ברוך ישראלי הוא היה ממונה למנכ"ל? (צילום: ראובן שוורץ) (צילום: ראובן שוורץ)
פדרמן ו-וויצ'יץ'. גם אם היו קוראים לו ברוך ישראלי הוא היה ממונה למנכ"ל?(צילום: ראובן שוורץ)

 

אסור להתבלבל בין ניהול לארגון. בארגון מכבי ת"א הם אלופי אירופה, בלי תחרות. ערב יורוליג הוא הפקה ברמת NBA. ניהול זה כבר משהו אחר: בחירת שחקנים נכונה, צוות אימון מקצועי, מחלקת סקאוטינג שתאתר את הנייט האפמנים הבאים, ולא רק תמליץ על שחקנים לפי הסטטיסטיקה שלהם. וכמובן הניהול הכספי חשוב.

 

הסיבה לבחירת השחקנים הרשלנית

זהו עצם העניין, הכסף. הבלוף הכי גדול הוא שהתקציב של מכבי ת"א נמוך. נכון שאם תשווה 20 מיליון דולר ל־40 מיליון של צסק"א, למכבי ת"א יש פחות. אבל, השאלה היא לא רק כמה יש לך, אלא מה אתה עושה בכסף? עניין התקציב מופיע תמיד רק כשמכבי משחקת נגד גדולות ממנה. ביום חמישי מכבי הפסידה בבית למלאגה שהתקציב שלה נמוך בעשרות אחוזים.

 

כמה כסף מכבי זורקת כל עונה? מה בדיוק עושים ועשו כאן ארינזה אונואקו, דגן יבזורי, ויטור פבראני, קרלוס ארויו, ניק קיינר־מדלי, ג'ף פוט, ג'ו אלכסנדר, דרקו פלניצ'יץ', מרקז היינס ודומיהם? למה מדינת ישראל פוטרת ממס הכנסה את האנשים האלה, כשאין כסף לקצבאות לנכים?

 

ג'ף פוט. זוכרים אותו? (צילום: אלי אלגרט) (צילום: אלי אלגרט)
ג'ף פוט. זוכרים אותו?(צילום: אלי אלגרט)

 

שאלת השאלות היא איך זה שמועדון מהטופ של הטופ האירופי, מרשה לעצמו בחירת שחקנים רשלנית, הימור על שחקנים לא בריאים במאה אחוז, ניהול לא מקצועי, והחתמה של שחקנים שידוע שלא מתאימים לקבוצה? כי למכבי ת"א יש יותר מדי כסף.

 

אם אשדוד/באר טוביה נופלת בסקאוטינג עם שחקן של 250 אלף דולר, היא יורדת ליגה. אם נהריה תיפול בבחירה של זר ב־200 אלף דולר, היא פושטת רגל ומתפרקת.  

מכבי ת"א יכולה להרשות לעצמה להחתים את יבזורי בסכום דומה, ולייבש אותו רק בשביל שלא ישחק אצל היריבות, או לשלוח הביתה את פבראני שמרוויח 600 אלף דולר, אחרי שלושה משחקים בהם לא שיחק דקה.

 

אם למכבי היה חצי מהתקציב, הם היו חדים. מביאים ארבעה אסים ולא שמונה בינוניים. הם לא היו מעזים לתת את הניהול המקצועי לדני פדרמן ולניקולה וויצ'יץ'. אילו ידעו שיש להם רק כדור אחד בקנה, הם לא היו מחתימים את אונואקו. עכשיו החתימו את אייק אופייבו במשכורת אפסנאי – 55 אלף דולר! החתמה טובה וזולה. למה לא החתימו אותו לפני תחילת העונה? כי הוא זול מדי. קרלון בראון, שהיה הגארד הטוב בליגה, שיחק בהפועל ת"א ב־70 אלף דולר. האם הוא פחות טוב מאמציה רוצ'סטי? עם אלכס טיוס וטייריס רייס זה הצליח, למה לא הפעם?


 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: אלי אלגרט
גיא גודס, שמעון מזרחי ואבי אבן
צילום: אלי אלגרט
מומלצים