להתפרץ למתפרצת / הכל מקצועי

מסיבות העיתונאים של יורגן קלופ הן הופעות בפני עצמן, אבל בערב אחד, לפני שלוש שנים, המאמן הגרמני הצליח להתעלות אפילו על עצמו. דורטמונד שלו, שזכתה באליפות גרמניה והגיעה לגמר ליגת האלופות, הייתה כובשת הרבה שערים באמצעות התקפות מתפרצות וחטיפות כדור בשטח של היריבה, וקלופ נשאל על משחק הלחץ המצוין שמוביל לזה. "תתפלאו לשמוע", הוא ענה, "אבל בהרבה משחקים אנחנו לוחצים קודם כל כדי להגן, לא להתקיף".

• שני הכשלים שגרמו למוריניו לאבד את צ'לסי
  

משחק לחץ כהגנה? לרבים זה נשמע מוזר. הרי אנחנו רגילים, כל עולם הכדורגל רגיל, שמשחק לחץ על היריב מסמל התקפיות. שהפייבוריטית אמורה לבצע לחץ במטרה אחת ברורה: לזכות בכדור כדי להמשיך בהתקפות מול יריב נחות. אבל קלופ הוא מאמן שמודע לשינויים שעובר המשחק. כמו מאמנים אחרים (למרות שקלופ עצמו מקבל את רוב הקרדיט), הוא הבחין בכמות ההולכת וגדלה של שערים בהתקפות מתפרצות, ומצא שדווקא היכולת ללחוץ יעילה ביותר מול הסכנה הזאת. וכך נולד לו מושג חדש: "גֵגֵנפרֵסינג".

יורגן קלופ. תכירו: "גגנפרסינג"(צילום: gettyimages)

GEGENPRESSING הוא מונח גרמני, אבל נכנס לשפת הכדורגל במדינות שונות. האנגלים מתרגמים אותו ל־COUNTER PRESSING, "לחץ נגדי". בעשור הראשון של שנות האלפיים זינק מספר השערים במתפרצות בליגות הבכירות בכ־400 אחוז בהשוואה לשנות התשעים. העלייה הזו, ששיאה בגרמניה, הביאה להבנה שהגיע הזמן לעשות משהו כדי להתמודד עם התופעה. למצוא עוד דרך לעצור אותה. להתפרץ נגד המתפרצת.

את רעיון הלחץ הנגדי אפשר להסביר במשפט אחד: ללחוץ בדרך מסוימת על היריב, לזמן קצר, מיד אחרי איבוד כדור. אותו עיקרון ראינו מברצלונה של פפ גווארדיולה, שביצעה זאת גם מסיבות אחרות. אם הלחץ הזה מתבצע באפקטיביות, הקבוצה מרוויחה שני דברים: השחקן עם הכדור מתקשה לשחרר מסירה מהירה שתוציא את הקבוצה למתפרצת, וההגנה זוכה בזמן קריטי להתארגנות.

פפ גווארדיולה. יישם עקרון דומה בברצלונה(צילום: EPA)

בעקבות ההצלחה של קלופ (וגם של גווארדיולה בברצלונה ושל יופ היינקס בבאיירן מינכן. אמרנו, קלופ אינו היחיד), מאמנים רבים אימצו את הרעיון. והנה, גם בזכות אותו גגנפרסינג אפשר לראות שבשנתיים־שלוש האחרונות יש ירידה קלה במספר השערים מהתקפות מתפרצות.

מעגל כוח

לאחרונה קלופ הגיע לליברפול. ברוב המקרים, מאמן חדש שלא משיג אפילו ניצחון אחד בשלושת המשחקים הראשונים בתפקיד היה חוטף בראש. זה לא הסיפור בליברפול. "אפשר לראות שקלופ מצליח להשפיע על הקבוצה כבר אחרי שבוע", אמר ג'יימי קראגר, אקס ליברפול ואחד הפרשנים המובילים בעולם. "לחץ בהתקפות מעבר היה דבר גדול בהצלחה של דורטמונד, ונראה שזה הולך להיות דבר גדול עבור ליברפול. הרעיון הוא שארבעה או חמישה שחקנים יקיפו את הכדור".

דורטמונד. השיטה של קלופ עזרה לה להצליח(צילום: EPA)

כן, זו המטרה של קלופ. הלחץ הנגדי שלו מתבסס על כך שמיד אחרי איבוד כדור, בערך חצי קבוצה מקיפה את השחקן היריב שמחזיק בו, יוצרת מין מעגל סביבו (ראו איור) ומונעת משחקנים אחרים לעזור בשחרור הלחץ. בדרך הזו יכולים שחקני ההגנה להתארגן מאחור. מאמנים אחרים עשו זאת כל אחד בדרכו: גווארדיולה דוגל בלחץ על נתיבי המסירה, היינקס האמין בשמירה על השחקנים הקרובים כדי למנוע מהם את הכדור. שניהם זכו כך בליגת האלופות.

לא משנה באיזו דרך בוחרים, מספר עקרונות נשארים דומים:

מהירות. הלחץ חייב להתחיל מיד עם איבוד הכדור, ממש באופן אוטומטי.

מרחק. השחקנים צריכים להיות מספיק קרובים אחד לשני, אבל לא קרובים מדי – כדי שיצליחו לכסות שטח גדול.

זמן. הקבוצה חייבת לדעת מתי להפסיק את הלחץ. אם היריב מתאפס, הוא יכול לשבור את המהלך במסירה ארוכה. גווארדיולה דיבר תמיד על "לחץ שש השניות", קלופ הזכיר פעם חמש שניות. בכל מקרה, זה סדר הגודל, ואז משחררים.

השקעה. כדי שהשיטה תחזיק מעמד משחק שלם, הקבוצה חייבת לרוץ יותר מהמתחרה ולבצע יותר ספרינטים.

לא פשוט לבצע את כל זה. הדבר דורש תירגול רציני וחוכמת משחק. כולם מחכים לראות אם קלופ יצליח להטמיע את השיטה בליברפול. לא במקרה, כתבות רבות על הקבוצה מכילות לאחרונה את המילה "גגנפרסינג". זה לא יהיה פשוט, כי בניגוד לזמנו של קלופ בדורטמונד, כיום יותר קבוצות ערוכות לעניין ומתכוננות אליו.

ליברפול מול טוטנהאם. לחץ מהיר(צילום: gettyimages)

ועדיין, לפחות מבחינת ההשקעה, רואים שינוי מיידי. בבכורה של קלופ מול טוטנהאם, שחקני ליברפול רצו עשרה קילומטרים יותר מבמשחק האחרון של קודמו ברנדן רוג'רס. בכל ההיסטוריה בפרמייר־ליג לא היה כזה שינוי בין משחק אחרון של מאמן מפוטר לבין הראשון של מחליפו.

הצרות של אבוקסיס

אחד המקומות שבהם הכי חשוב ללמוד מה אפשר לעשות מול מתפרצות הוא הליגה הישראלית השנה, כי מספר השערים בה מהסוג הזה פשוט עצום. מתוך 144 שערים בליגת העל העונה, 32 היו במתפרצת – לא פחות מ־22 אחוז. אם מנכים את השערים ממצבים נייחים ובוחנים רק הבקעות במשחק השוטף, המספר עולה ל־30 אחוז. זה המון. לשם השוואה, בליגות הבכירות באירופה המספר הזה עומד על 18 אחוז בלבד.

כמות המתפרצות מסבירה, לפחות חלקית, גם את התופעה המדהימה של ניצחונות החוץ בליגה. למרות שיתרון הביתיות המפורסם הולך ונעלם מהעולם, ברוב המקומות קבוצת החוץ עדיין מחזיקה בטקטיקה המסורתית של התגוננות ויציאה למתפרצות. וכך, הליגה הישראלית הפכה להיות השנייה בעולם, אחרי אנדורה ובצמוד למלטה, במספר ניצחונות החוץ. ב־48 אחוז מהמשחקים, לא פחות, האורחת לוקחת את כל הקופה.

ככה זה, בישראל מתקשים במשחק מסודר בהתקפה ומתקשים מול התקפות מהירות בהגנה, תוצאה של המשחק האיטי שבדרך כלל משוחק פה. דוגמה מצוינת קיבלנו שלשום בבלומפילד, כשבית"ר בראשות ניקיטה רוקאביציה (שלושה שערים במתפרצת העונה, יותר מכל אחד אחר) הגיעה למשחק חוץ מול מכבי ת"א וניצחה רק בזכות הטקטיקה הזו וחוסר היכולת של האלופה למנוע ממנה לצאת מהר קדימה.

ניקיטה רוקאביציה. חגג במתפרצות מול מכבי ת"א(צילום: אורן אהרוני)

מכבי ת"א, אגב, היא לא הקבוצה שסובלת הכי הרבה מאימת המתפרצת. בני־יהודה ספגה העונה 13 שערים, מתוכם שבעה במתפרצת – יותר מחצי. יוסי אבוקסיס בהחלט חייב למצוא דרך לעצור את זה. כדאי לו, ובעצם לכל הליגה, להתחיל לצפות במשחקים של ליברפול וללמוד מקלופ.