חצי מרתון? תרוצי כבר אחד שלם!

לטור הקודם - לא לפחד מהפחד: הדרך הארוכה שלי לחצי מרתון

ואני, ממש כמו אנשים שמנים שרזו המון ועדיין בראש מרגישים שהם במשקל כבד, לא מאמינה עדיין שאני מצליחה לרוץ מעל לחמישה ק"מ אז על מרתון הם מדברים איתי? איך אני יכולה לחשוב על דבר כל כך לא הגיוני (42.2 ק"מ, למקרה שתהיתם), כשעוד לא סימנתי וי על הדבר הגדול והמרגש מבחינתי – חצי מרתון?

(צילום: ג'ורג' גינסברג )

המחשבות לא מרפות

האמת היא שבהתחלה, כשרק כמה מהם נרשמו, לא הרגשתי שום צורך לחשוב על זה בכלל, נראה לי שאני עוד כל כך לא שם. אבל אז ערב אחד, רגע לפני שכולנו יצאנו לריצה, רון המדריך הקריא מספר ושאל אם מישהו מנחש במה מדובר. לאף אחד לא היה מושג ואז הוא סיפר שבעלה של הפרטנרית שלי לריצה רשם אותה למרתון. שמחתי מאד בשבילה אבל לרגע נעתקה נשמתי כי הבנתי שלמהלך הזה יש משמעויות גם עבורי.

ימים שלמים המחשבות רצו לי בראש, אפילו נכנסתי לאתר של המרתון כדי לקרוא קצת וגם שאלתי שני אנשים שהשתתפו בו את השאלה המיותרת - איך היה להם - למרות שהיה לי ברור לגמרי מה תהיה תשובתם. החברים התחילו ללחוץ בעדינות. כל פעם שאלו מה קורה ואם עוד לא נרשמתי, כאילו ברור להם שזה רק עניין של זמן. הרי חייבים יעדים ומטרות כי לצאת לרוץ סתם זה לא פשוט בכלל, וכשיש מטרה אז הכל הרבה יותר מאורגן בראש.

(צילום: ג'ורג' גינסברג )

פתאום נזכרתי שגם אחרי שסיימתי לרוץ בפעם הראשונה עשרה ק"מ ישר הגיעה השאלה "מה הלאה?" ממש כמו שכולם מוטרדים למה אתם לא מתחתנים, ואחרי שמתחתנים מה עם ילד, ומה עם ילד נוסף כי חבל שתצאו מכל החיתולים והלילות ללא השינה, תגמרו כבר הכול, כאילו מישהו עומד לנו עם סטופר על החיים ודוחף כל הזמן קדימה.

אז מצד אחד ברור לי שיהיה לא פשוט לראות אותם מתחילים להתאמן למרחקים העצומים האלו בלעדי, ועוד יותר לא פשוט יהיה לי לשמוע איזו חוויה וכמה הם נהנו, אבל נראה לי שזו מטרה שלא הולכים אליה כי החברים נרשמו אלא מתוך תשוקה אמיתית, ממש כמו זו שיש לי לחצי מרתון, כזו שגורמת להמון מחשבות.

לרגע אחד לא לתכנן כלום

"אבל מה יהיה יום אחרי?" שואלים אותי בדאגה, וכולם מספרים על מין ריקנות אחרי שמצליחים להגשים מטרה שעובדים עליה הרבה זמן. אתם יודעים מה? אם תהיה ריקנות, אמצא את הפתרון אבל הוא יהיה חייב להגיע ממני. אני צריכה להרגיש אותו בבטן חזק ולא לתכנן כל הזמן את העתיד אלא ליהנות מהרגע.

ומי יודע? אולי ארצה לעשות עוד 2-3 חצאי מרתון כדי לשפר תוצאה, אולי פתאום ארגיש שמתאים לי דווקא לעשות מרתון וארשם מתוך החלטה אישית שנכונה לי באותו רגע, ומי יודע, אולי גם ארצה לנוח קצת, להתעורר בשבתות בשעות שאנשים נורמלים מתעוררים, לא לחשוב כל הזמן על הגב והברך ולדאוג שכל החלקים במשוואה יהיו בסדר. הדבר היחיד שאני יודעת הוא שכרגע אני לא יודעת כלום. לא יודעת מה יהיו התחושות שלי והרצונות שלי.

רוצה ליהנות מהציפייה, מההתרגשות, מהחששות (לא חסרות, תודה ששאלתם) ומההישג, זה כל מה שאני רוצה כרגע, בלי לחשוב על היום שאחרי.

ביגוד ונעליים: נייקי