אנחל בונני: 'לא ספרו אותי מעבר לפרצוף יפה'
הוא לא קיבל תפקידים בגלל המראה, פחד מכישלון ולבסוף התבגר. גם בחיים האישיים וגם על המסך. "היה קשה לשבור את המחסום של המראה החיצוני", אומר אנחל בונני בראיון על התפקיד בדרמת הריגול החדשה "כפולים"
במשך שנתיים ישב אנחל בונני בבית. הוא כעס על עצמו, כעס על העולם, רצה "לשבור את הבית". הבחור שחלם להיות מרלון ברנדו, מאס בתדמית החתיך שדבקה בו, ורצה שיראו מעבר לקוביות בבטן. והוא ידע שהאשם היחידי במצב הזה - הוא אנחל בונני.
"הרגשתי שלא לקחו אותי ברצינות, הסתכלו עליי רק כעל החתיך", הוא אומר בראיון ל-ynet, "אבל זה משהו שאני הלבשתי על עצמי. הייתי מקרין את זה החוצה, וזה בעצם מה שחושבים עליך. הבנתי שאני צריך לעבור שינוי בעצמי כדי שאחרים יחשבו עליי אחרת".
בימים אלה הוא משנה כיוון ומככב בדרמת הריגול החדשה "כפולים", שתעלה הערב (ה') בזכיינית ערוץ 2 קשת. "כשקיבלתי את התפקיד זו היתה שמחה מאוד גדולה מבחינתי. נתנו לי אחריות, אומרים לי 'אנחנו מאמינים בך', זה כיף גדול שמעריכים אותך", מספר בונני על הליהוק.
בסדרה הוא מגלם את שון טילסון, מוזיקאי בעל אזרחות הולנדית וישראלית שחוזר מטיול בהודו, ומגלה שנקלע יחד עם ארבעה ישראלים נוספים לפרשיית ריגול וחטיפה של שר ההגנה האיראני. "הוא בן אדם רגיל שמואשם בחטיפה הזאת", מספר בונני על הדמות של טילסון, "אני קצת כמוהו - גם לי יש אזרחות נוספת ועלינו לארץ די באותו זמן. באופי אגב, טילסון אחר לגמרי ממני".
איך מתכוננים לתפקיד כזה?
"לא לקחתי דוגמה מהחיסול של מבחוח - שמזכיר את הסיפור הזה. ראיתי כל מיני חומרים על הנושא כמו 'הנסיך הירוק' ו'שומרי הסף'. גם דיברתי עם כמה חברים שיש להם קשר למוסד ולשב"כ ונכנסתי ליוטיוב. כל דבר שיכול להכניס אותך לעולם הזה שאין לך מושג עליו".
הסדרה נמכרה על פי קשת ליותר מ-100 מדינות בעולם, ושחקניה יחד עם בונני וארגון השחקנים שח"ם פנו בבקשה לקבל תשלום על כך. "התכנים הישראלים מבוקשים בעולם. שח"ם פנו להפקה כדי לשמור על התדמית של השחקן ולראות מה אפשר לעשות שכל הצדדים ירגישו מרוצים. בעיקר שהשחקנים לא ירגישו שהם בתחתית הפירמידה. שיהיה תגמול הוגן. ואני מקווה שזה יגיע להסכם שכולם יהיו מרוצים ממנו", הוא אומר.
"לא יכול ללכת נגד הצורה החיצונית"
בונני, שכבר עבר את גיל 40 (אל תשאלו כמה בדיוק כי הוא לא יענה), הביא עמו מאורוגוואי מולדתו את המראה האקזוטי שפתח עבורו לא מעט דלתות - בעיקר לעולם הדוגמנות. "זאת היתה תקופה אחרת - דברים זרמו לכיוון של דוגמנות, וזה הצליח לי די טוב", הוא אומר על תחילת דרכו, "אבל זה לא משהו שאני רציתי לעצמי. ידעתי שמשהו מאוד גדול חסר לי בחיים. מגיל קטן רציתי להיות שני דברים - שחקן כדורגל או שחקן קולנוע, כי מאוד אהבתי את מרלון ברנדו".
אלא שאותו מראה שהביא לו פרסום, הוא גם זה שעמד בדרכו לחלום: "בתחילת דרכי כשחקן היה לי מאוד קשה לשבור את המחסום הזה של המראה החיצוני לטובת תפקידים רציניים".
אילו תפקידים לא קיבלת בגלל המראה?
"המון. בארץ היתה תקופה שלא ספרו אותי מעבר לפרצוף היפה. כשהייתי נכנס לאודישנים ופגישות, הייתי חושב 'אהה בטח הוא חושב שאני רק דוגמן'. הייתי מקרין לבן אדם השני את המחשבות שלי, וזה נבע מתוך תסכול".
תסביר.
הייתי מתחבא מאחורי המחשבות שלי. לא הייתי נותן את המקסימום, כדי שאוכל אחר כך לתרץ למה לא קיבלתי את התפקידים. היה לי פחד מכישלון".
אל תתנו לבונני להטעות אתכם - בכל זאת יש מאחוריו לא מעט תפקידים. נכון, אמנם לא תפקידי אופי עמוקים כפי שרצה, אבל הוא השתתף בין היתר ב"אלופה", "האקס המיתולוגי", "חשופים" ו"שוברי גלים", ובקולנוע שיחק ב"סלסה תל אביב", "רוק בקסבה" ו"שושנה חלוץ מרכזי".
"לפני שנתיים עברתי שינוי מחשבתי - אני מי שאני ואני צריך לעבוד קשה מאוד בשביל הדברים שאני רוצה", הוא מספר. "היום אני יכול להגיד שאני לא רק הפרצוף היפה. אני לא יכול ללכת נגד הצורה החיצונית שלי, אבל אני מנסה לעשות את העבודה הכי קשה שאני יכול בשביל התפקידים".
בונני נישא לפני כשנה לבת זוגו בשנים האחרונות, המסעדנית דושי לייטרסדורף. הוא קושר את ההתמסדות שלו להתבגרות: "כשאתה מתבגר - אתה לא מרגיש את זה מייד, אלא רק בדיעבד. לכל דבר יש את הזמן שלו. יש תקופות בחיים שהייתי רווק, וכנראה שבזמן ההוא הראש שלי פעל בצורה אחרת. היום הדברים האלה ממש לא מעניינים אותי".
אתה באמת מתכוון לזה?
"לפני חודשיים בערך קמתי בבוקר ואמרתי לעצמי - מה היה קורה עכשיו אם חס וחלילה היה מצב כזה שהיינו נפרדים והייתי חוזר לדירת רווקים... וואו, אני אהיה רווק ואעשה ככה ואעשה ככה. ואז תוך חמש דקות המחשבה הזאת פשוט לא באה לי טוב. איזה שיעמום מגעיל, איזו עצבות היתה לי לקום בבוקר לבד ולא לחבק את אשתי ולספר לה דברים. ותוך חמש דקות המחשבה הזאת נעלמה. אז כן, התבגרתי".
