מתהפך כמו סטייק / טור
כשפיני הוחזר למכבי הוא שיבח את גודס ש"קיבל החלטה אמיצה". היום הוא מלגלג על המאמן ש"נכנע לתכתיבים". וגם: המעשיות של גרנט
הצבוע
גרשון מלכלך ומוכר את ה"חבר"
אז האם פיני גרשון ירק לבאר ששתה ממנה? התשובה שלילית. הוא לא ירק, אלא הקיא לתוכה. אבל מעבר ללכלוכים על ניקולה וויצ'יץ', לליקוקים לבעלי הממון במכבי ת"א, לדיבור השכונתי ולעברית העילגת, הוא גם שבר את שיא החוצפה: האיש שהרעיף לפני שנה שבחים על גיא גודס, על כך ש"החליט לבד" למנותו כעוזר, ירד עליו השבוע בגלל אותה החלטה בדיוק!
זה היה לקראת סוף הראיון ב־103fm, אחרי הטלת רפש בכמויות על הקרואטי, שגרם לטענתו לפליטתו מהמערכת. בין השאר טען שוויצ'יץ' עושה עסקים על חשבון הקבוצה ומדליף לתקשורת. "העימות הראשון שלי איתו היה אחרי שבוע", גילה פיני. עכשיו בואו נניח שהכל נכון. מדוע הקשקשן הבלתי נלאה שתק כשכל זה קרה? את השאלה הכל כך מתבקשת, איש מהסחבקים באולפן לא העז לשאול.
בהמשך טען גרשון שזרקו אותו בגלל שהוא "לא יס־מן". מעניין, במהלך עונה שלמה מנהל הקבוצה שלו עושה דברים שלא ייעשו, אך האיש שאינו "יס־מן" לא רץ לספר לתקשורת. עכשיו, כשזרקו אותו, הג'ורה נפתחה לרווחה.
אחר כך פיני הקפיד להחניף לראשי המועדון ("שמעון כואב את המצב"), ניסה לדחוף לקבוצה את ידידו דן שמיר (שנפל קשות עם הפועל אילת וכעוזר מאמן בצסק"א), כינה את הפועל ירושלים "המהבולים האלה", ואמר בלי בושה: "אם הייתי היום ליד גיא, הייתי מציע לו כמה דברים". גם כאן, מראייניו החביבים לא הזכירו לו שבעונה החולפת מכבי כשלה ביורוליג והתרסקה בליגה, למרות עצותיו של הגאון על הקווים.
"חבר" הוא כינה את גודס במהלך הראיון, אך כשעלתה שאלת התערבות ההנהלה בהחלטות המאמן, נחשף גרשון במלוא צביעותו. "אם גיא היה רוצה אותי, הכל היה בסדר", אמר. "הוא בהתחלה לא רצה אותי. בואו נגיד שהכתיבו לו, ושהיום עשו לו עוד שלוש־ארבע הכתבות. ברגע שמכתיבים לך ואתה לא נעמד על הרגליים האחוריות ובועט איתן כמו סוס, אתה מקבל מה שהוא מקבל. למה אתם מתפלאים?".
וזה בדיוק הזמן להיזכר בדבריו הנרגשים של פיני במסיבת העיתונאים החגיגית באוגוסט אשתקד, כשהוצג כעוזר־מאמן. "ההחלטה הייתה כולה של גיא", אמר אז השרלטן. "זו משרת אמון וגיא החליט על זה לבד. אף אחד לא הפעיל עליו לחץ. את החוזק הראשון שלו כמאמן, גיא עשה בהחלטה האמיצה הזו. הוא לקח החלטה של גבר כשבחר אותי כעוזר".
הבנתם? כשסידרו לו עבודה, גודס היה גבר אמיץ שהחליט לגמרי לבדו מי יהיה עוזרו. כשזרקו אותו, ה"חבר" גיא אינו אלא סמרטוט שנכנע מלכתחילה לתכתיבים מגבוה. ככה זה אצל פיני, כשמדובר בכסף גדול, מתברר עד כמה האיש קטן.
ההיסטוריון
גרנט מאדיר את תולדותיו
בשבוע שעבר הגיע אברם גרנט להרצות לסטודנטים במרכז הבינתחומי בהרצליה, דיווח להם עד כמה הוא גדול ומוצלח, ומבין שלל הדוגמאות שהביא כדאי להתעכב על שתיים.
"במסיבת העיתונאים הראשונה שלי בצ'לסי", סיפר, "אמרתי שהמטרה שלי לשחק כדורגל טוב ולהיות בגמר גביע אירופה לאלופות. צילצלו אליי חברים של הבעלים ואמרו לי 'איך אתה מציב מטרה כזאת כשאנחנו לא טובים?', אז אמרתי שאם לא אציב מטרות כאלה, עדיף שלא אעבוד פה".
מוזר! מדוע אברם לא דיבר על אליפות אנגליה? ואיזה מאמן מציב לעצמו מטרה להגיע רק לגמר, ולא לזכות בו? ובכן, בדיקה בכמה מאמצעי התקשורת המובילים באנגליה, וגם בישראל, לא העלתה זכר למשפט הנ"ל. יותר מכך, בכל המקומות הובאו ציטוטים של המאמן הישראלי במסיבת העיתונאים הראשונה בצ'לסי, שם אמר: "המטרה לשחק כדורגל חיובי ולזכות בתארים". גמר הצ'מפיונס לא הוזכר במילה.
שטויות, העיקר שצילצלו אליו חברים של הבעלים, ושכולם שאלו אותה שאלה. לסטודנטים רק נגלה, שהמרצה לא זכה עם קבוצת המיליארדים בשום תואר. אפילו לא בגביע הליגה.
והנה סיפורו השני: "פעם ראש הממשלה יצחק רבין צילצל אליי ושאל 'יש עליך הרבה לחץ, איך זה מרגיש?', אמרתי לו 'יש לנו שישה מיליון תושבים במדינה? זה כמו שיש מעליך שישה מיליון מאמנים'"...
עוד יותר מוזר! עד 1995 גרנט אימן בהפועל פ"ת, במכבי ת"א ובהפועל חיפה. אז למה שראש ממשלה יתקשר לדרוש בשלומו של מאמן קבוצה בליגה? מה עוד שלאף אחת מהן אין שישה מיליון אוהדים.
בדיקה מהירה מגלה שמדובר בשפצור של סיפור ממוחזר. כבר לפני ארבע שנים פורסם באחד האתרים כי "לפני המון שנים פגש גרנט את רבין באירוע גדול, ובמהלך חילופי הדברים הקצרים ביניהם אמר ראש הממשלה למאמן: 'נו, איך זה להיות מאמן כדורגל?' וגרנט השיב: "אתה יודע איך זה בארץ שלנו, לכל מאמן יש עוד חמישה מיליון מאמנים"...
כפי שוודאי הבחנתם, בתוך ארבע שנים נוספו לסיפור מיליון תושבים, וגם עובדה חדשה: הפגישה האקראית מ־2011 הפכה ב־2015 לטלפון שהרים רבין לגרנט. מי יודע, אולי בהרצאה שיישא המאמן בפני סטודנטים ב־2019, יסופר שהשיחה בין השניים נערכה במהלך סעודה רשמית במעון ראש הממשלה.
המתווכת
אובזילר לא זימנה את חזניוק
שבועיים אחרי מינויה של ציפי אובזילר לקפטנית נבחרת הנשים בטניס, פורסמה החלטתה הראשונה: שלי קורליצקי בת ה־16, שנמצאת עדיין בדירוג הנערות, צורפה לסגל לקראת משחקי גביע הפדרציה בפברואר. דניז חזניוק, 311 בדירוג הבוגרות העולמי, נשארה בחוץ.
כן, זו אותה חזניוק שהעזה למתוח בעבר ביקורת על התנהגותה המתנשאת של שחר פאר, ומאז מוחרמת בנבחרת. הקפטן הקודם עמוס מנסדורף השתפן, והעדיף טניסאיות שמדורגות כמה מאות מקומות מתחתיה. העיקר לא לעצבן את שחר.
אובזילר, חשוב להזכיר, הייתה מועמדת לתפקיד הקפטנית כבר לפני שלוש שנים, וחשה על בשרה מה זה להסתכסך עם פאר. "אני יודעת שזאת הייתה החלטה של שחקנית אחת בלבד שלא רצתה אותי בנבחרת". אמרה אז, ונחשו למי התכוונה.
מאחר שציפי שימשה בשנים האחרונות כחברת מועצה בעיריית גבעתיים וכיועצת לשרת הספורט לימור לבנת, התקשרתי אתמול לברר האם הביאה את כישוריה הפוליטיים לנבחרת, ומדוע מיהרה לזמן נערה חסרת ניסיון לפני המדורגת שלישית בארץ. מה עוד שפאר הפסידה השבוע למדורגת 1,045 בעולם.
הקפטנית התפתלה קמעה, אמרה שהכל אצלה מקצועי נטו, אך בסופו של דבר הודתה: "עם דניז יש משקעים שאני לא יכולה לפרט. זה גם קשור ללו"ז שלה שלא הספקתי לשבת איתה. המניע שלי לא פוליטי, אני עובדת בכמה חזיתות לטובת הנבחרת".
נראה שאת פוחדת להתעמת עם שחר.
"אין שום סיכוי, אז אתה לא מכיר אותי".
זה נכון. ומכיוון שפתרון של שתי נבחרות לשתי צ'ילבות אינו ריאלי, ומעמדה של פאר בעולם הולך ונשחק, נצטרך לחכות להמשך השיחות. מי יודע, אולי יום אחד חזניוק תזכה סוף־סוף להגדרה עצמית.
*הטור המלא מופיע היום ב"ידיעות אחרונות"
לפנייה לכתב/ת 
