אין אהבה בעולם ולא תשכנעו אותי אחרת
דיממתי מהלב והנשמה ומכל חלקה טובה. דיממתי את הפנטזיות, הרצונות והשאיפות לחיים של זוגיות לנצח נצחים. גם דיממתי לנו תינוקת יפהפייה. אבל כשהיא נולדה מתו לנו הנישואים. ככה זה, תמיד יש איזון בחיים
אין אהבה בעולם. בחיי, לא תשכנעו אותי אחרת. אין אהבה. כלומר – יש. אהבה של הורים לילדיהם, ספציפית – האהבה שלי לילדה שלי. זו אהבה. פרט לזה – אין, פשוט לא תמצאו אהבה. פעם התאהבתי. הוא היה מקסים, צ'ארמר אמיתי, ידע להגיד את המילה הנכונה בזמן הנכון ("את יודעת שאני תמיד פה כדי לחייך אותך"), ידע לעטוף אותי בחיבוקי דוב מלאי בטחון. ידעתי שכשאני לידו אני מינימום מלכה, כיאה לאחת שהולכת יד ביד עם מלך. פעם פגשתי מלך. אבל מלכים יש רק באגדות. ואגדות, איך לומר, זו לא המציאות.
במציאות יש בני אדם מלאי אגו ואינטרסים, מלאי תסכול וכעס, אנשים בשר ודם. וכשהתגלה הבשר, ירד גם הדם. דיממתי מהלב והנשמה ומכל חלקה טובה. דיממתי את הפנטזיות, הרצונות והשאיפות לחיים של זוגיות לנצח נצחים. גם דיממתי לנו תינוקת יפהפייה. אבל כשהיא נולדה מתו לנו הנישואים. ככה זה, כמו תמיד יש איזון בחיים. כמה אבסורד. דווקא היצור המתוק הזה, שנוצר כל כולו בזכות אהבה, הדגיש עד כמה אנחנו גרועים ביחד. יצרנו משהו טוב, הבאנו נשמה לעולם, אבל בזה תם תפקידנו המשותף.
אגב, הם לא מתו בבת אחת – הנישואים. חלילה. היה שם רצון, היתה תקווה, אבל בעיקר היתה אשליה או פחד לגמור עם זה כמו שמורידים פלסתר. אני לא יודעת ממה הוא פחד, אבל עם הזמן אני פחדתי להישאר איתו. לפעמים להיות ביחד זה הכי לבד בעולם.
זה היה תהליך של גסיסה איטית, כואבת, מרשימה. הרבה מורדות. לפעמים עצרנו כדי לנשום קצת, ואז שוב נפילה. ועוד אחת. ועוד אחת. בהתחלה הנפילות היו מגיעות כמו מחזור אחת לחודש, ואז החודש התחיל להתקצר לשבועיים, ולכל שבוע, כל השבוע.
ההחלטה, כמו חרב פיפיות, לא ירדה ארצה. היא ריחפה מעליי. איך תיקחי עם הגבר הזה משכנתא? איך תכבלו עצמכם במחויבויות כלכליות אם אפילו לגבי ההחתלה של היורשת (או ההנקה שלה, ההרדמה שלה והבמבה שהיא אוכלת) לא היתה ביניכם הסכמה?
איך תביאי איתו עוד ילדים אם הוא מפטיר שאין מה לאהוב בך? איך תעמדי איתו ביחד באתגרים היותר קשים (חולי, פיטורין, אוברדרפט) אם ביומיום הוא מרגיש כמו האויב הכי גדול שלך? צועק שהוא צודק. בלי להרים את הקול הוא היה צועק. במבט חודרני לתוך עיניי, ואז ראיתי - המלך הוא ערום.
אהבה היא פיקציה
אל תתנו לי להטעות אתכם. הייתה שם אהבה. אמיתית, מלאת כוונה, היה שם הכל, אבל הכל גם נעלם כלעומת שבא, כי ככה זה. אהבה זו פיקציה. אז אמרו לי, נשמות טובות, שהשנה הראשונה לנישואים היא הכי קשה. אחר-כך, אמרו, שהשנה הראשונה להורות היא הכי קשה. ואז עברה עוד שנה והבנתי שהקושי הוא פה כדי להישאר, זה או אני או הסרטן שאני לא רוצה שיהיה לי. מהמלכה שהייתי, הפכתי לכל היותר לסמרטוט רצפה משומש.
אני לא יודעת מאיפה היו לי הכוחות, זה כנראה הרגיש כמו להיות או לחדול ולא רציתי לחדול. ההחלטה נפלה, וכמו רובוט התנהלתי במערכה, בתוך סיוט, לא מכירה אותי ולא מכירה אותו. עד היום אני לא מצליחה להבין איך אנשים שהיו כל כך קרובים וכל כך אוהבים, הופכים לשונאים הכי גדולים אחד של השני. אומרים שקו דק עובר בין אהבה לשנאה, אני דווקא חושבת שזה בדיוק אותו מטבע - מי שאוהב הוא גם שונא. מי שאוהב הוא בעל הפוטנציאל הכי גדול לפגוע. מי שפוגע הוא אויב. אוהב הוא אויב. מ.ש.ל. ובסוף, הכל זה מתמטיקה.
אין טעם להזמין אותי לחתונות. גם אני הייתי שם, גם אני אהבתי עד גבול ההערצה את הצ'ארמר ששם לי טבעת, גם אני הייתי בעננים, ריחפתי. כן, בעיקר ריחפתי. היום אני עם הרגליים נטועות בקרקע, נטועות חזק. שום רוח לא תוכל לי. מסתכלת עליהם, מאוהבים צעירים, ובליבי מצקצקת "חכו חכו חמודים". גם אנחנו עמדנו שם כמוכם, והבטחנו והיינו בטוחים, גם הוא היה מקסים ואני הייתי לבבית.
אל תספרו לי על הבחורים שלכן
לחברות הרווקות שעוד נותרו לי אני מנסה להסביר שאין טעם לספר לי שהכרת מישהו מקסים. גם מר צ' היה מקסים, ידע להקדיש לי את השירים הנכונים, להוריד לי מגבוה, לתת לי הרגשה טובה בעיקר. אבל מה שנראה הוא לא מה שבאמת.
אנחנו רוצים להרגיש, להעז, להיות, אנחנו חולמים בענק לאהוב עד אינסוף, חלומות שדיסני מכרו לנו בילדות, עיין ערך: "והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה". בחיי שהיה מספיק לי אושר בלבד. אבל לא היינו מאושרים יחד, אולי טעיתי לחשוב שיש אושר בכלל. יש רגעים יפים, טובים, מציפים, מאושרים. אבל אין אושר כמו שאין אהבה.
אני מסתכלת על הזוגות הנשואים שאני מכירה, חלקם נראה נפלא. אבל מה שנראה הוא לא מה שבאמת. מי שמוכן לחשוף מגלה שיש הרבה ספקות מתחת לפני השטח, יותר מדי ויכוחים, לילות ללא שינה, יש תסכול וכאב, וגם הולכת לאיבוד התשוקה. זו כבר לא אהבה, זה הרגל. ואם תשאלו אותי – הרגל מגונה. בעוד כמה שנים אולי יגידו די לנישואים בבני אדם, בינתיים כל זוג שלישי הוא קורבן של השיטה. הסטטיסטיקה לא משקרת, האהבה כן.
לפנייה לכתב/ת 
