"מותר לך לנסוע בשביל עצמך"
ליום הולדתה הארבעים היא החליטה לנסוע למסע שטח עם נשים שהיא לא מכירה. עכשיו, אחרי המיונים, ההכנות, המפגש עם הצוות שלה וכל הרהורי החרטה - נויה גונן מדווחת מהשטח. חלק ראשון
בשיתוף מאגמה צ'אלנג'
"ליום הולדתי ה-40 אני רוצה לצאת למסע שטח בחו"ל, עם נשים שאני לא מכירה", זרקתי אמירה בחלל הבית כשמלאו לי 39.
בעלי לא מאד הופתע. בשנתיים האחרונות הוא כבר שמע ממני הצהרות כגון "אני עושה קעקוע" (ומאז מעטרת את גופי אינדיאנית פרועה) וגם "אני עוזבת את העבודה" שאחריה פתחתי עסק עצמאי. "טוב", הוא אמר, "חפשי משהו שנראה לך".
רוצה להצטרף למסע הבא של מאגמה צ'אלנג'? הירשמי כאן.
החיפושים ארכו חמש דקות. מהר מאד מצאתי את "מאגמה צ'אלנג'" באינטרנט ועוד באותו יום נרשמתי למיונים. "אל תספר לאף אחד עד שאתקבל", ביקשתי מבעלי ולמחרת סיפרתי לכל העולם שנרשמתי. ככה זה כשאני מתלהבת ממשהו.
אחר - צהריים נעים אחד בחודש מאי הגעתי למיונים במצפה מודיעין. שלט ענק ומזמין קיבל את פניי במילים "המסע שלך מתחיל כאן". מי שמגיעה למיונים לא יודעת עד כמה המשפט הזה נכון. גם אני לא ידעתי.
הקדמתי קצת, כהרגלי, והמתנתי בצד להנחיות. בחורה עם חולצת מאגמה באה ונעמדה לידי. "גם אני עמדתי לבד כמוך לפני שנה, אז באתי לעמוד אתך", אמרה וחייכה. כבר התחלה טובה. מסתבר שאין "לבד" במאגמה.
בתום ארבע שעות של מיונים התחשק לי לנסוע הביתה, לארוז ולצאת לדרך. הכל הרגיש כל כך נכון. הצוות, החיוכים, הפינוקים היחס המחבק והעוטף. הייתי מוצפת אדרנלין והיה לי ברור שהיציאה שלי למסע לא תוכל להמתין עד ליום הולדתי העגול. נרשמתי למסע.
בלית ברירה חזרתי לשגרת יומי והמתנתי ארבעה חודשים וחצי עד שהגיע המסע שלי לחבל הבלקן. כל מייל ממאגמה קירב קצת את הנסיעה וגרם לי לפרפרים בבטן. ולפני מפגש ההכנה שהתקיים שבועיים לפני המסע כבר לא יכולתי להירדם מרוב התרגשות וציפייה. מי תהיינה הבנות? האם אתחבר איתן בקלות? אולי לא אמצא את עצמי? כמובן שגם למפגש ההכנה הקדמתי (אבל רק ב- 40 דקות). אט אט הגיעו נשים בזו אחר זו. כל אחת שונה מרעותה. כל אחת היא עולם ומלואו שיתגלה לי רק במהלך המסע. פונקנו בארוחת בוקר מושקעת (בהחלט סימן לבאות!) וקיבלנו מידע חיוני לנסיעה.
במפגש ההכנה גם הכרתי את בנות הצוות שלי - אלו שעתידות לבלות יחד איתי בג'יפ משך כל ימי המסע, ובכלל, להפוך למשפחה החדשה שלי. לשמחתי, נראה היה לי שזכיתי בשלוש אחיות גדולות - מתנה נהדרת עבור מי שלא הייתה לה אחות גדולה מעולם. יומיים לפני הנסיעה, החששות החלו לצוף. איך אסתדר עם קבוצת נשים במשך תשעה ימים רצופים? ומה לגבי הפרטיות שלי? והשקט שאני כל כך אוהבת? ואיך אשאיר את הילדים? הם עדיין קטנים ורגילים שאמא תמיד בסביבה...
"מותר לך לנסוע בשביל עצמך", שיננתי לעצמי, "וחוץ מזה, זה בריא להתגעגע מדי פעם". ותוך כדי מחשבות ארזתי שק שינה וביגוד חם, המון מדים של מאגמה וגם מחברת אחת, שאוכל לברוח אליה כאשר אצטרך את השקט שלי. בדיעבד הסתבר שלא היה לי כל צורך במחברת והיא נותרה ריקה.
ביום הטיסה נפגשנו בשדה התעופה. אוסף של נשים שלא ממש מכירות אחת את השנייה, כולן במדי מאגמה, כולן כאחת נרגשות ומצפות להרפתקה לא נודעת, סומכות בעיניים עצומות - רק על פי תחושת הבטן - על צוות מאגמה שעתיד להתגלות בהמשך כמתנה משמיים. לאחר פחות משלוש שעות נחתנו בבלגרד. הערב ירד ואנחנו הגענו למלון מקסים מוקף עצים ירוקים. שם, אחרי ארוחת ערב בלקנית טעימה ישבנו יחד, לפעילות הכרות. לאט לאט החלו החומות ליפול. לאט לאט התחלנו להכיר. ולאט לאט הבנתי שזהו, המסע שלנו מתחיל.
רוצה להצטרף למסע הבא של מאגמה צ'אלנג'? הירשמי כאן
.
לפנייה לכתב/ת 
