לשעה דפוקה דרושה תוכנית זולה ומצליחה
"חלומות בהקיציס", "פרפר לילה", "יחסים מסוכנים", "נייס גיא" - רצועת הלילה של הטלוויזיה הישראלית סיפקה רגעי קאלט פרועים והצמיחה מגישים מבריקים, אבל אף פעם לא הפכה לסיפור הצלחה אמיתי. האם אסף הראל וגורי אלפי יצליחו לשבור את תקרת הזכוכית של הלייט-נייט המקומי?
בלי תקציב, בלי שעה קבועה. רק שני קומיקאים די אנונימים ומטרה אחת מול העיניים – לתת פייט לרצועת הלילה של המתחרים. הבית היה ערוץ 2 של סוף שנות ה-90, או ליתר דיוק – שידורי קשת. התוכנית – "חלומות בהקיציס". "שודרנו אחרי הסרט – הוא יכול היה להיגמר ב-23:15, ויכול היה להיגמר בחצות", נזכר אייל קיציס, שהוביל את התוכנית לצד מי שיהפוך לשותפו הכמעט קבוע, טל פרידמן. "בעצמנו לא ידענו מתי מתחילים - שזה מתכון בטוח לקבור תוכנית".
המתחרה שמולו הם התמודדו היה טל ברמן ו"פרפר לילה" שלו, שכיכבה ברצועה המאוחרת בימי השידור של רשת. שתי התוכניות זכו עם השנים לקהל נאמן שליווה אותן, אפילו הולידו קטעים שזכו למעמד קאלט. אבל הצלחה גדולה זו לא היתה, בטח לא בזמן אמת. גם לא עם התוכניות הרבות שהגיעו בהמשך, כמו "נייס גיא" השערורייתית, "יחסים מסוכנים" של דנה מודן, "מקרה לילה" הפרועה של שי אביבי ועוד. אולי לא כולן נדחקו לתהומות השכחה של ההיסטוריה הטלוויזיונית הקצרה שלנו, אבל הרייטינג אף פעם לא הרקיע שחקים, ואפשר לומר שאף אחת לא ממש שרדה לאורך זמן.
יש שיגידו שאולי האשמה היתה בחלוקת הימים של ערוץ 2, מה שמנע המשכיות. מצד שני, קשה להגיד שאסף הראל וליאור שליין הצליחו הרבה יותר בערוץ 10. החלום של קברניטי הטלוויזיה המסחרית בישראל לבסס כאן רצועת לילה עם תוכניות אירוח פרועות בדומה לארצות הברית, נותר בגדר פנטזיה, או חידה שאף אחד לא באמת הצליח לפצח עד סופה.
הסיבוב המי יודע כמה של הניסוי הזה אוטוטו מגיע למסך.בקשת גייסו את גורי אלפי, שיגיש לייט-נייט סאטירית שלוש פעמים בשבוע בשעה 23:00. במקביל, אסף הראל מתקמבק לרצועה שכבר הוביל בעבר עם תוכנית שתשודר מדי ערב בחצות בערוץ 10. גורמים בשני הערוצים מבטיחים שהתוכניות שונות לגמרי – אבל למה בעצם זה קורה דווקא עכשיו, שוב? ומה השתנה הלילה הזה שיאפשר לרצועה הזו לפרוח, לשם שינוי?
"כמו לשים שידור חוזר"
סיבה מרכזית אחת לקאמבק של תוכניות הלייט-נייט היא, כצפוי, כלכלית: אלה תוכניות זולות מאוד להפקה, באופן יחסי, בשונה מתוכניות הבידור והריאליטי היקרות ששולטות בפריים-טיים. שם זורקים מאות אלפי שקלים על פרק אחד. להפיק תוכנית לילה כמו זו של אסף הראל, לעומת זאת, זה "כמעט כמו לשים שידור חוזר", אומר גורם שעבד בעבר בתוכנית דומה: "אין כסף, אז עושים תוכניות כאלה". אדם המקורב להפקה של הראל מאשר כי עלות התוכנית תעמוד על כ-200 אלף שקלים – בחודש. תוכנית יומית, להזכירכם.
"התקציב הנמוך הוא הבעיה המרכזית של הלייט-נייט" אומר קיציס. "הכתיבה משחקת כאן תפקיד משמעותי, והיעדר הכסף הורג את זה. אין איך לשלם אז מביאים חבר'ה צעירים יותר, בלי ניסיון. אבל יכולים להיות לזה גם צדדים חיוביים – אנשים מבחוץ יכולים להביא את הדברים המגניבים".
אם נדמה לכם שמדובר רק בזיכרונות מימי הצנע של "חלומות בהקיציס", הפוסט שפרסם הראל בפייסבוק יבהיר לכם שלא הרבה השתנה. "אני מחפש כותבים", כתב שם. "לא צריך ניסיון, לא צריך קשרים. אם תמיד חלמתם להיות כותבים קומיים, זאת ההזדמנות שלכם".
אבל הבעיות לא נגמרות במישור הכלכלי – יש עוד אתגר לא פשוט שניצב בפני תוכנית כאלה, והוא גודלה של ביצת הבידור המקומית. או ליתר דיוק – היעדר הגודל שלה. בכל זאת, חלק ניכר מהתוכניות הללו מורכב מראיונות – וקשה מאוד ללהק אורחים מפורסמים מוצלחים על בסיס יומי. "אתה מתחיל עם מאמץ הפקתי, עובר משם לטובות אישיות – וגומר עם פליטי ריאליטי", אומר גורם שעבד בעבר באחת התוכניות.
מנגד, מגיש לייט-נייט לשעבר טוען שהראיונות לא באמת מעניינים את הצופים – שמאסו בהם. לדבריו, גם בארצות הברית כבר הבינו את זה ואפילו את הראיונות הם משתדלים להפוך – לפחות בחלקם – למערכונים: "לאנשים כבר אין סבלנות לשמוע אמנים שמקדמים איזה משהו חדש. אצל ג'ימי פאלון וג'ימי קימל הבדיחות הולכות ותופסות יותר ויותר מקום. יש המון משחקים עם האורחים. השיחה, מצחיקה וחיננית ככל שתהיה, פחות מדברת לצופים".
מחפשים את הבאזז, לא את הרייטינג
אז מה הסיכויים לשבור את תקרת הזכוכית של אחוזי הצפייה? לא גדולים, כנראה – בטח לא בערוץ 10. שם מודים גורמים שהמטרה היא בעיקר לייצר באזז, לא להפציץ בטבלאות. "גם שלושה אחוזי צפייה יהיו נתון טוב לאסף הראל", אומר גורם בתחום. קיציס מצדו מעריך את עצם הנכונות להמר על תוכנית כזו: "נכון, כולם מחפשים באזז, אבל מתי בפעם האחרונה מישהו השקיע בהפקת מקור ששודרה בחצות? זה ניסיון מעניין, אסף שיחק אותה".
בניגוד לנתוני הצפייה, החיפוש אחר הבאזז הצליח לא פעם עם תוכנית הלילה. ולא רק במקרה של "חלומות בהקיציס". אחת התוכניות הראשונות ששובצו ברצועה של ערוץ 2 היתה "נייס גיא" – כשיוני להב וגיא מרוז הסתגרו בחדרון קטן עם שלוש מצלמות, והוציאו משם שפע פרובוקציות. "הבאזז שלנו היה גבוה פי כמה וכמה מהרייטינג", אומר להב, "השתגענו מזה. איך יכול להיות שהלכנו ברחוב וקיבלנו יחס של מלכים בגלל התוכנית – והרייטינג היה אפסי?".
וגם אם כולם לא ממש טרחו לצפות, כולם דיברו על זה. לפחות על השערוריות. כמו למשל כשמיכל ינאי – אז עדיין מלכת הילדים – כיכבה בראיון שצונזר אחרי שכלל שלל רמיזות מיניות. "הצלחנו לעורר סערה", נזכר להב, "לא היה שחור או לבן: או שאהבו את זה, או שלא סבלו את זה. אפשר היה להרגיש את זה תוך זמן קצר מאוד מהרגע שעלינו לאוויר".
אז למה לדעתך התוכנית ירדה?
"כשהערוץ הניסיוני ירד ועלה לאוויר הערוץ המסחרי, חששו מאיתנו. היינו אנרכיסטים, והם כנראה חששו בצדק".
באזז היתה מילת המפתח גם בסיבוב הקודם של הראל ברצועת הלילה של ערוץ 10. חברת הכנסת לשעבר רוחמה אברהם תבעה ממנו פיצוי של עשרות אלפי שקלים - ובסוף גם קיבלה אותו, בגין לשון הרע. סביר להניח שאף אחד בערוץ לא מפנטז בערגה על תביעות משפטיות, אבל כן מקווים שם לתוכנית חצופה: "ברור שהתוכנית שובצה לשעה כזאת כדי שאפשר יהיה להתפרע, וזאת המטרה - למשוך קהל קצת אחר, ושידברו על זה".
עבור גורי אלפי מדובר בהימור גבוה בהרבה מזה של הראל – בכל זאת מדובר באחד הקומיקאים המובילים בישראל, כזה שכבר מלך בפריים טיים. אבל זו תהיה הפעם הראשונה שהוא יוביל לבדו תוכנית בערוץ מרכזי.
"יש הבדל גדול בין להיות שחקן טוב, או קומיקאי טוב, לבין מגיש ומנחה – אלה שתי איכויות שונות לגמרי", אומר מגיש טלוויזיה. "אתה יכול להיות שחקן מעולה ומגיש גרוע, ולא חסרות דוגמאות לשחקנים טובים שמתגלים כחסרי כריזמה כשהם עומדים כפי שהם באמת מול המצלמה. מצד שני, הוא חיית במה. הוא חי אותה כבר 20 שנה. הוא יודע להיות גורי, וזה נותן לו יתרון גדול מאוד. אני מאמין שהוא יצליח".
"גם גורי וגם אסף הם בחירות טובת - כי הם שני אנשים שיודעים טוב מאוד מה הם רוצים, ויש להם הסגנון שלהם, מסכם קיציס. "ממש בא לך לראות מה ייצא מזה. כל אחד מהם יילך לאקטואליה, אבל בדרכו שלו". ואם זה לא יצליח? לא נורא. לפחות זה היה זול.
