העוזר של בן גוריון וההתאבדות שהסעירה את ישראל
נחמיה ארגוב, שלישו הצבאי של ראש הממשלה הראשון, לשעבר בכיר בהגנה, נטל את חייו לאחר שדרס בשוגג רוכב אופניים ופצע אותו קשה - השבוע לפני 58 שנים. העיתונים הדפיסו מהדורה מיוחדת עבור בן גוריון, שהיה מאושפז בעצמו. שמעון פרס קרא לבנו על שמו
יום שישי, 1 בנובמבר 1957. אלוף-משנה נחמיה ארגוב, שלישו הצבאי של ראש הממשלה דאז דוד בן גוריון, פגע עם מכוניתו ברוכב אופניים ממעברת רמלה. ארגוב עצר את הרכב ופינה בעצמו את הפצוע לבית החולים. הוא נשאר עם הפצוע במשך שעות, אולם כשנראה לו כי מצבו של האיש חסר תקווה - ציווה כי רכושו יועבר למשפחת הפצוע ונסע לביתו. למחרת שם ארגוב קץ לחייו בעקבות אותה תאונה.
השבוע לפני - כל הכתבות
ארגוב נולד בדצמבר 1914 בריגה שבלטביה ובגיל 21 עלה לארץ לבדו. הוא הצטרף מיד לשורות ה"הגנה" והיה בין מייסדי עין גב. בשנת 1940 הוא עבר לחיפה, שם היה קצין ההסברה של ההגנה. בהמשך היה שלישו של יעקב דורי, שכיהן אז כראש המטה הכללי של הארגון ולאחר מכן היה השלישי של ישראל גלילי ויצחק שדה. עם קום המדינה התמנה לשליש של ראש הממשלה בן גוריון.
בעדותו במשטרה סיפר ארגוב כי דבורה עקצה אותו כשנסע מירושלים לתל אביב ולכן איבד את השליטה על הרכב ופגע ברוכב האופניים, דוד קדוש. ביום שני, 4 בנובמבר, משלא הופיע לעבודתו זה היום השני וגם לא השיב לצלצולי הטלפון, יצאו כמה בכירים ממשרד הביטחון, בהם מנכ"ל המשרד דאז שמעון פרס, לביתו של ארגוב. הם מצאו אותו ללא רוח חיים. לבית הגיעו בהמשך הרמטכ"ל רב-אלוף משה דיין וכמה קצינים ועובדי משרד הביטחון.
בביתו של ארגוב ברחוב בלוך בתל אביב נמצאו שני מכתבים. אחד שהיה מיועד לבן גוריון, שבתקופה זו היה בבית החולים אחרי ניסיון ההתנקשות בו, והשני לידידיו של ארגוב. במכתב לראש הממשלה כתב השליש: "אני מבקש את סליחתך על המעשה אשר עשיתי, אבל לא יכולתי לנהוג אחרת". אגב, כל עיתוני הבוקר נענו לבקשה מיוחדת והדפיסו מהדורה בת כמה גיליונות בלבד שבה לא הוזכרה התאבדותו. עיתונים אלה נועדו לראש הממשלה, שלא ידע על המקרה.
ב-5 בנובמבר בשעות הבוקר נכנסו לחדרו של בן גוריון בבית החולים הרמטכ"ל דיין, מנהל משרד הביטחון שמעון פרס, מנהל משרד ראש הממשלה טדי קולק ומזכירו של בן גוריון יצחק נבון, שהוזעק מארצות הברית. הבכירים בישרו לראש הממשלה על מותו הטראגי של ארגוב והגישו לו את המכתב שכתב לפני מותו. המכתב שהשתרע על פני חמישה עמודים כלל שיר תהילה לבן גוריון ולמפעליו. "לא היה אושר רב יותר עבורי מאשר לשרת אותך, לעבוד במחציתך ולעמוד לימינך", כתב ארגוב לראש הממשלה. אולם הוא הסביר ארוכות שלא הייתה דרך אחרת לפניו אלא לשים קץ לחייו. עם תום קריאת המכתב שאל בן גוריון לשלומו של קדוש. מאוחר יותר פורסם כי בן גוריון בכה לאחר שקיבל את הבשורה על מות שלישו הצבאי.
המונים ליוו את ארגוב בדרכו האחרונה בבית הקברות הצבאי בקריית שאול. ארגוב ביקש שלא יספידו אותו, אך הרמטכ"ל דיין אמר כמה מילים: "מעמד זה, שבו אנו עומדים, הוא מן הטרגיים ביותר שהחיים יכולים להגיש לנו. המוות אינו זר לנו, אך למוות כזה לא הורגלנו כי לא היה זה מוות שבא מכדור אויב, או מתאונה קטלנית. הוא הביא את המוות על עצמו... איני מבין פשר מוות זה, אבל יודע אני שנחמיה שהיה מסור לעבודתו יותר מכל אדם אחר, נשרף בלהט עבודתו". בין הפנים הנרגשות והנדהמות בהלוויה בלטו פניהם של שני אנשים – שמעון פרס ואברהם בן יוסף, ראש הלשכה במשרד הביטחון. בפניהם של שניים אלה, שהיו הראשונים אשר גילו את גופתו של ארגוב, השאירה התמונה המחרידה רשומה.
"איך יוכל לעזור לי כשהוא מת?"
במעברת רמלה, בצריפו העלוב של הפצוע דוד קדוש, נשמעו זעקות אימים לאחר שנודע על דבר התאבדותו של ארגוב. "לא רוצים את הכסף! למה הרג את עצמו? אנחנו רוצים אותו חי", אמרה רחל אשתו של הפצוע. קדוש עלה לארץ עם משפחתו ממרוקו בתחילת שנות ה-50. בשנתיים שלפני התאונה הוא היה מחוסר עבודה, אך לפעמים הדריך רוכבי אופניים במרוצי חובבים. גם כשנדרס על-ידי מכוניתו של ארגוב היה רכוב על אופניו בעת מרוץ שערך עם חניכיו.
כמה ימים לאחר ההתאבדות ראיין כתב "ידיעות אחרונות" אורי פורת את קדוש, שהתאושש מהדריסה בבית החולים קפלן ברחובות. "אני אכתוב היום מכתב לבן גוריון", אמר. "אני רוצה לכתוב לו שבגללי בא אסון למדינה כי חסרונו של אלוף משנה ארגוב – הוא אסון. לכן אני מוכח לבקש סליחה מראש הממשלה ומהמדינה כולה. הלוואי ויסלחו לי".
קדוש, אב לארבעה שהיה אז בשנות ה-40 לחייו, לא מצא מנוחה במיטה בבית החולים. הוא בכה במשך כל הלילה ללא הרף, כשהאחיות מתרוצצות סביבו בחוסר אונים. "למה עשה זאת", זעק קדוש. "איך יוכל לעזור לי כשהוא מת?".
מהנהלת בית החולים קפלן נמסר אז כי מצבו של קדוש הוטב וכי הוא עתיד להשתחרר מבית החולים תוך כמה ימים. "מה אעשה עם 2,000 הלירות שנתן ארגוב", אמר קדוש, "זהו כסף קדוש - איני יודע מה אעשה בו".
ב-18 בנובמבר הופיע בן גוריון לראשונה בכנסת לאחר המקרה ושם אמר דברי הערכה מלבבים על נחמיה. בפברואר 1958 נפתח בחולון מועדון לדור הצעיר של מפא"י הנושא את שמו של ארגוב. במלאת שנה למותו הוציאו ידידיו קובץ הכולל מעזבונו (אגרות ופרקי יומן), נוסף על דברי הערכה וזיכרון. כן הוקם בכפר-בלום מפעל-זכרון מרכזי גדול (הכולל חדר-עיון, אולם-ספורט, מגרש-טניס ובריכת-שחיה אולימפית) בשם "יד נחמיה". שמעון פרס קרא לבנו הקטן, שנולד ביולי 1958, על שמו של ארגוב.
לפנייה לכתב/ת 
