אבו מאזן מתסיס ביד אחת, וביד שנייה מרסן
אותם גורמים פלסטינים שמסיתים לטרור ודוחפים את הסכינאים לרחובות, הם גם אלה שפועלים באינטנסיביות למנוע את ההסלמה. כך מנסים גם אבו מאזן וגם חמאס לשמור על גובה הלהבות המתאים להם. וכולם מחכים לתנזים
נראה שזו תופעה ייחודית לגל הטרור הנוכחי
: במקביל לגורמים והדחפים החזקים שמלבים את גל הסכינאות, פועלים גורמים מרסנים רבי עוצמה שמונעים הסלמה. תופעה מוזרה, מפני שלרוב אותם הגורמים שמסיתים לטרור ודוחפים את הסכינאים והדורסים לרחובות, הם גם אלה שפועלים באינטנסיביות, ודי בתחכום, למנוע הסלמה. הדיכוטומיה האבסורדית הזאת היא שמנעה מגל הטרור מלהפוך לאינתיפאדה של ממש.
גם אבו מאזן, הרשות הפלסטינית ותנועת פתח הם גורמים שפועלים במקביל הן לליבוי והן לריסון. אמצעי התקשורת הפלסטיניים הרשמיים מסיתים ללא הרף, וגם אבו מאזן כבר ניפק לנו כמה הופעות בלתי נשכחות, כולל הסיפור שלא היה ולא נברא על הילד בן ה-13 שהוצא להורג ואכל פודינג באותו זמן מידי האחות בבית חולים הדסה. אבל אותו אבו מאזן שמדבר על היהודים שטינפו ברגליהם את קדושת אל-אקצה, פועל בנחישות מאחורי הקלעים כדי למנוע הסלמה.
במסגרת מדיניות זו הוחזרו גופות מחבלים דוקרים גם בחברון, בהנחה מוטעית שהפלסטינים יכבדו את התחייבותם להימנע מטקסי קבורה מתסיסים ומלבי אלימות ושהמחווה ההומניטרית תקדם את הרגיעה. זה עבד במקומות קטנים, אבל בחברון ערכו הרשות ופתח יחד עם חמאס טקסי קבורה ממלכתיים שמהם שואבים החברונים הצעירים השראה לפיגועים נוספים. זו הייתה תקלה, ונקווה שבמערכת הביטחון ובקבינט הביטחוני למדו את הלקח.
גופות מחבלים מחזירים במסגרת הסדר כולל ולא תוך כדי גל טרור.
תופעה נוספת שראויה לתשומת לב, וגם היא דבר ותמונת המראה שלו, זו הפניקה שמפגין ההמון ברחוב הישראלי והעובדה שדווקא תופעה זו היא היום הגורם שמתגמל את הדוקרים והדורסים, ודוחף פלסטינים נוספים לנסות לחקות את הצלחתם של קודמיהם.
גם פייסבוק וטוויטר ואינסטגרם, שהופכים אותו לגיבור לאומי-דתי וסלבריטי, הם גמול שהג'יהאדיסטים בעבר לא פיללו לו. כיום הדוקר - הרוג או פצוע וגם מי שנחלץ ללא פגע - הם אינסטנט-גיבורים, וזה מעודד צעירים זועמים נוספים לצאת לרחובות במטרה לחפש חייל, מתנחל או סתם יהודי כדי לכלות בו זעם ולהפוך לא רק לשהיד, אלא גם לגיבור חברתי.
זירת הפיגוע בראשון לציון(צילום: AFP)
רגע הפיגוע בראשון לציון
אלה פניו של גל הטרור הנוכחי, שהוא כאמור ייחודי במאפייניו. מחד - הוא לא נפסק וגם לא נראה שהוא דועך. כל יום יש שניים-שלושה פיגועי דקירה או ניסיונות דקירה, ולעיתים רחוקות יותר פיגועי דריסה. מאידך, המוטיב הדתי דעך וכעת החיכוך עם המתנחלים בחברון, יחד עם הפחד שמפגין הרחוב הישראלי, שומרים אותו על רמת אלימות קבועה פחות או יותר, בעיקר באזור חברון-קריית ארבע-צומת גוש עציון.
פיגועי הדקירה אתמול (ב') בישראל אינם יוצאים מכלל זה. המחבל שדקר אתמול בראשון לציון ופצע קשה שני אנשים מבוגרים, הוא צעיר חברוני. הפיגוע בנתניה שלוש שעות אחר כך הוא כנראה חיקוי של הדקירות בראשון לציון. העובדה ששני הפיגועים התבצעו בתוך שטח ישראל בגבולות הקו הירוק מהווה מוטציה של הדפוס הקבוע של גל הטרור הזה לבש בחודש האחרון.
היעילות המוזרה של אבו מאזן
כאמור, הגורמים שמלבים את האש הם גם המרסנים. העיקרי שבהם הוא חמאס, שממשיך לקרוא לימי זעם ולמעבר של הציבור הפלסטיני לאינתיפאדה עממית כללית, אבל בה-בשעה הוא מרסן ביד ברזל את הצעירים העזתים שמתגרים בחיילי צה"ל על גדר המערכת ודואג שהעניינים שם לא יצאו משליטה. שניים-שלושה נערים עזתים פצועים ליום זה מספר נסבל מבחינת חמאס עזה.
הוא גם דואג שהארגונים "הסוררים" לא יירו רקטות. לפעמים חומקת לה רקטה מתחת לעיניהם הבולשות של חמושי חמאס עזה, אבל בסיוע הג'יהאד האיסלאמי וארגונים אחרים הוא דואג שלא תהיה הסלמה באלימות הרחוב. מנגד, במקביל הוא מסית לאלימות רבתי בגדה. שם הוא רוצה אינתיפאדה מלאה. אם אפשר – חמושה.
מתפרעים פלסטינים בחברון(צילום: EPA)
השניות הזאת כמעט לא תיאמן. מחד הסתה פרועה שמוציאה צעירים לדקור ולהתעמת בהפרות סדר עם כוחות הביטחון של ישראל, ומאידך הוא שולח את מנגנוני הביטחון שלו בלבוש אזרחי ולפעמים תחת "כיסוי" ממש כדי למנוע מהפרות הסדר להפוך להתנגשויות באש חיה ולמנוע מאלפי צעירים פלסטינים לצאת לרחובות.
לזכותו של המנהיג הפלסטיני הקשיש צריך לומר: הוא די יעיל. הפרות הסדר מתקיימות ב"מגרשי משחקים" קבועים פחות או יותר ומשתתפים בהם עשרות ומאות לכל היותר. לא אלפים. ועיקר העיקרים: אנשי התנזים החמוש של פתח יושבים עדיין בבית ולא מצטרפים לגל האלימות והטרור.
בכירי הפתח משחררים רסן
הגורם המרסן השלישי הוא המדיניות המאופקת של ממשלת ישראל, שמפעילה את צה"ל במטרה לשבש ולהרתיע את הטרור – כולל הוראות פתיחה באש שמאפשרות למעשה להרוג כל מחבל שלקח סכין לידו – ובה-בשעה להימנע מפגיעה במרקם החיים של הפלסטינים. מי שמובילים מדיניות זו הם שר הביטחון משה (בוגי) יעלון והרמטכ"ל גדי איזנקוט, שטוענים, בצדק, שצריך להפריד ככל האפשר בין הטרוריסטים שבהם יש לפגוע ללא פשרות, לבין האוכלוסייה שאינה מצטרפת ואינה מסייעת להם, והמטרה הסופית היא להגיע חזרה למצב של רגיעה יחסית.
החזרת גופות המחבלים. בחברון זה לא עבד(צילום: EPA)
קיימת התפתחות שעלולה לבשר על תפנית לרעה. אתמול יצאו בכירים בפתח בהכרזות מיליטנטיות וקראו לציבור הפלסטיני לצאת בהמוניו לאינתיפאדה עממית מלאה. מדובר באנשים שלפחות אחד מהם הוא מהעוזרים הקרובים של אבו מאזן ודמות מפתח בפתח. הם לא קראו לאינתיפאדה חמושה ולשימוש בנשק חם, אבל זו הפעם הראשונה שגורמים פלסטיניים רשמיים מצטרפים לפתח בקריאה לפלסטינים לצאת לאינתיפאדה שלישית.
אבו מאזן אמר בשבועות האחרונים במפורש כמה פעמים שהוא מתנגד לכך וייתכן שהקריאות הללו הן התרסה של אנשי הפתח נגד מנהיגותו המתערערת והולכת. בכל מקרה, אם התנזים ייענה לקריאות האלו, שמשודרות בטלוויזיה הפלסטינית הרשמית, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו במצב חדש לחלוטין – כלומר אינתיפאדה חמושה שלישית על מאפייניה הקטלניים.
לפנייה לכתב/ת 
אבו מאזן
צילום: AFP
מומלצים
