רבקל'ה בת 74, והיא עדיין מתנדבת

עליתי ממרוקו לפני המון שנים. עברתי על בשרי לא מעט ממלחמות ישראל ומאז ועד היום עבדתי בין היתר בבית ילדים כטבחית ומנקה, ולמעשה, עבדתי כמעט כל יום בחיי. לאחר שבעלי נפטר הגעתי למסקנה שאם לא אצא מהבית – אשתגע. ולכן חיפשתי לעצמי מה לעשות, ואם כבר לעשות – אז לפחות למען אחרים.

פעמיים בשבוע אני מגיעה לחסדי נעמי בירושלים. אני ממיינת מזון, מסדרת ירקות, עונה לטלפונים, ועושה עבודה משרדית. ואני מרגישה טוב מתמיד! אני יושבת שם עם כל החבר'ה הצעירים. מדברים קצת ומקשקשים. אני תורמת להם מניסיון חיי, ובמקביל תורמת לחברה הירושלמית וגם לזו הישראלית, עצם העובדה שאיני מרשה לעצמי לנבול בבית. והילדים שלי – מבסוטים עליי. בעודי נמצאת במחסן המזון עוברים בראשי תמונותיהם של כל הנתמכים שלנו שבסה"כ מגיעים לכ40,000 במספר – ילדים, קשישים, חולים ועוד. כואב לי עליהם, ומאידך, עצם זה שאני תורמת להם את חלקי – גם בגיל 74, עושה לי טוב

אני רוצה לנצל את הבמה, ולומר לכם הקוראים – אנחנו אנשי גיל הזהב, רלוונטיים מתמיד. תוחלת החיים עלתה בשנים רבות, ככל שהזמן עובר אולי הקמטים מתרבים אבל אלו צוברים עמם המון חוכמת חיים, ואנחנו אוכלוסיית הקשישים ממשיכים לתרום. עבדנו וחסכנו כל החיים ויש לנו כיס פנוי וחסכונות שקורצים לחברות הצריכה,הידע והניסיון שצברנו יקרים מפז, והתובנות שלנו באכל הקשור לאינטראקציה עם אנשים – יכולות לסייע לכל אחד במצבי קונפליקט. יש לנו – הרבה – מה – להציע

מאידך, לא כל אחד מאיתנו במצב טוב, וחלקנו אפילו במצב מביש. יש ניצולי שואה מוזנחים, פנסיונרים שרעבים ללחם ועוד. ולצערי, הממשלה לא עושה הרבה כדי לסייע. נראה כי חלק נכבד מאלו שבנו את המדינה, נשכחו על ידה. כך או כך, אני יכולה לומר לכם שהדבר הכי נורא בגיל זה הוא תחושת חוסר הרלוונטיות, ולכן התנדבות – היא היא הפתרון המושלם. ואני מציעה לכל מי שקורא את דבריי, לדחוף את סבו או סבתו – להנתנדב, במקום להיות תקועים בבית. ועד אז, אתם גם מוזמנים לפנות אל קשיש כזה או אחר כשאתם נתקלים בו באוטובוס או על הספסל, אנחנו תמיד כמהים לשיחה טובה

רבקה היא מתנדבת בחסדי נעמי, העמותה הגדולה בישראל לחלוקת מזון. בחסדי נעמי תמיד זקוקים למתנדבים מכל הגילאים וגם בעמותת הבת לב נעמי . ניתן לפנות אלינו גם ב03-677-7777