גבר שתרם זרע נתבע ע"י האישה לשלם מזונות
איש עסקים שהתיידד עם עורכת הדין שלו הסכים לסייע לה בהזרעה מלאכותית, ואחרי הלידה הגיעה התביעה המפתיעה. מה קבע בית המשפט?
איש עסקים שתרם זרע לידידה שלו נתבע על ידה אחרי הלידה לשלם מזונות לבתם המשותפת. בבית המשפט לענייני משפחה בחדרה הציג כל אחד מהצדדים חוזה אחר שתומך בגרסתו, ולבסוף נקבע כי האב יחויב לשלם מזונות מופחתים של 1,500 שקל, אבל כשהילדה תגיע לגיל 18 יוכל לתבוע את הכסף בחזרה מהאם.
פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
- תשלם לאחיה וגיסתה 35 אלף ש' על לשון הרע
- תביעתו של המאבטח הבדואי נגד קצין הכנסת
- פיקטיבי: בעל ואישה העלימו כ-10 מיליון שקל
- בשל חוב של 2.5 מיליון: הבנים ניצלו את האם?
לפי גרסת האישה, לפני כארבע שנים התפתחה בינה לבין הלקוח שלה מערכת יחסים ידידותית והוא הסכים לעזור לה להביא ילד. השניים ביצעו הזרעה מלאכותית וזמן לא רב לאחר מכן נולדה בתם המשותפת. בתחילת 2012 הגישה האם, באמצעות עו"ד דב נתן רוזנבלט, תביעת מזונות בשם בתו ובה טענה שהוא הסכים להורות משותפת ולא סתם לתרומת זרע. היא הסתמכה על ההסכם שנחתם בבית חולים באזור המרכז, שם נכתב במפורש שמדובר ב"צאצא משותף".
תביעה
בית המשפט: שיקרה לגבר וגנבה ממנו זרע
עו"ד נטע כהן
אישה שכנעה צעיר שהיא עקרה, ואחרי שנולד בנם חויב האב לשלם מזונות. הצעיר החליט לתבוע, ושתי ערכאות משפטיות הסכימו שהיא הונתה אותו
האם הוסיפה שהאב הבטיח לה לשלם מזונות, וגם אם הוא מתכחש לכך - כאבי הילדה הוא חייב לממן את צרכיה.
גרסת האב הייתה שונה לגמרי. באמצעות עו"ד נטלי זץ-חורש הוא טען שהסכים לבקשת התובעת רק לאחר שהתחייבה שלא תהיה לו שום חובה כלפי הילדה. לגבי המסמך, הוא טען כי היה זה הסכם סטנדרטי לטיפול פריון שהיה חייב לחתום עליו כדי להתחיל בהליך, והוא אינו מעיד על כך שהסכים להיות הורה פעיל. יתרה מכך: הוא הציג הסכם נוסף ממועד מאוחר יותר, שבו הצהירה התובעת שלא יהיו לו שום חובות כלפי בתו.
השופט טל פפרני החליט שההסכם השני שהציג האב גובר על ההסכם שהציגה התובעת. ההסכם הראשון נחתם כתנאי לתחילת תהליך ההזרעה, והמילים "צאצא משותף" לא מעידות על התחייבות להורות פעילה. אם היה זה הסכם "רציני" שמכוון להורות משותפת, היה עליו לכלול הוראות מפורטות בנוגע לאופן השותפות, החובות של הנתבע כלפי הצאצא, היקף המזונות שישלם, הסדרי הראייה שלו וכיוצא באלה.
לעומת זאת, בהסכם השני נכתב במפורש כי הנתבע מוותר על אבהות אך "ישמח לעזור במזונות" אם יוכל. בהסכם זה התובעת הצהירה שלא יהיו לה שום דרישות כלפי הנתבע. השופט ציין שהתובעת אמנם לא חתמה על ההסכם, אך אישרה את תוקפו בהודעת דוא"ל, ואף ביקשה מהנתבע לחתום לה שהוא מוותר על אבהות ואינו מתנגד שהצאצא יאומץ בעתיד.
מכל אלה עולה, אם כך, שהסכם זה הוא ששיקף את כוונת הצדדים ולפיו – מדובר אך ורק בתרומת זרע ולא בהורות משותפת.
עם זאת, השופט הבהיר שבראש ובראשונה יש לחשוב על טובת הילדה, וקבע כי האב לא יכול להסיר מעצמו כל אחריות לרווחתה. ואולם, חובת המזונות של הנתבע תהיה מצומצמת בהתחשב בכך שהתובעת מלכתחילה ביקשה לקחת על עצמה אחריות גדולה יותר על גידול הילדה. לכן, על הנתבע לשלם לבתו מזונות מופחתים של 1,500 שקל כולל מדור, וכן רבע מהוצאות החינוך וההוצאות הרפואיות החריגות של בתו.
בסוף פסק הדין הנחית השופט את המכה האחרונה על האם: כרגע האב אמנם יצטרך לשלם מזונות, אולם לאחר שבתו תגיע לגיל 18, הוא יוכל לתבוע החזרים מהאם שהגישה את התביעה בניגוד להסכם.
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
- ב"כ התובעות: עו"ד דב נתן רוזנבלט
- ב"כ הנתבע: עו"ד נטלי זץ חורש
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
