"ילדותו של ישו": קוטזי במשל על "האחר"

הסיפור, וכך מבינים גם מכותרתו, הוא קריצה אלגורית לישו, אבל כל השלכה או סימון קווים משיקים הם על אחריות הקורא בלבד. הסיפור הוא בן זמננו, ומתרחש בארץ דוברת ספרדית, ארץ הקולטת מהגרים. למעשה, כולם בה מהגרים שהגיעו ממקומות שונים, שהשילו את העבר שלהם בכניסה באופן כמעט מוחלט, ואימצו את הלכי המקום החדש, שבסך הכל מקבל אותם בזרועות די פתוחות, עם עזרה סוציאלית בסיסית.

"ילדותו של ישו". אלגוריה של הגירה

סימון הוא גבר שמגיע על אוניה ביחד עם ילד בן שש נטול מסמכים, אותו הוא מכנה דויד, ילד שאיבד את אמו ואת הפתק שהיה הדבר היחיד הקושר אותו אליה. סימון נודר נדר למצוא עבורו אם אמיתית, לאו דווקא את אמו האמיתית הביולוגית. הוא מאמין בדעה שלמה שילד קודם כל זקוק לאם. רק אחר כך לכל השאר.

הם מגיעים למקום החדש, סימון מוצא עבודה כפועל בנמל, ומהר מאוד "מוצא" את האימא שכה חיפש, בחורה ערירית בשם אינס, ולה שני אחים בריונים. סימון מרגיש אינטואיטיבית שהיא ודויד נועדו זה לזה. הוא מתקיל אותה בבקשתו יוצאת הדופן, והיא נעתרת למשימה. כמובן, לא מדובר במעבר חלק, והעלילה הולכת ומסתבכת.

אינס היא דמות מצוינת, קוטזי מתאר אותה במעין תלישות יוצאת דופן ויוצק בה אופי מאוד חזק ושונה,

אך בעצם גם מערער את העוגנים הריאליסטיים של העלילה שלו: האם מישהי, בודדה ככל שתהיה, משוועת לילד ככל שתהיה, היתה מסכימה אחרי כמה שעות של מחשבות להיות אם לילד בן שש שפתאום הגיע כמו מהשמיים? כאילו באמת רק לו היא חיכתה כל העת? וסימון, שאחוז בדוגמות שלו על החיים, כך באחת מסכים לוותר עליו?

ההתנהלות האנושית במקום החדש אכן מעט משונה, אבל מעוררת מחשבה בכל הנוגע לאקסיומות התרבותיות-חברתיות שלפיהן אנו חיים. קוטזי רקם אלגוריה מרתקת על החברה האנושית, ועל האופן בו טבע האדם מתנגש עם מערכת הציפיות והחוקים, עם הבירוקרטיה הפורמלית והרגשית. כי דויד הוא ילד מיוחד, אין בו כל לקות פתולוגית מוגדרת, אבל הוא שונה. הוא בוחר לחיות בתוך עולם חצי מציאותי חצי דמיוני.

דויד מציב מראה מפעימה לאופן שבו אנו רגילים לסדר לעצמנו את המערכות החברתיות והחינוכיות שסביבנו, ומזכיר לנו שגם מערכות לא נוקשות, מתקשות אינהרנטית להתמודד עם סטיות תקן אנושיות, ולא בגלל אטימות, גזענות או כל רעה חולה אחרת. דויד לא מסוגל להיות בבית הספר. המורה הקפדן שבסך הכל כוונותיו טובות, לא מסוגל "להכיל", "לעטוף", לתת לו "סביבה מאפשרת".

ייתכן מאוד שאם ישו היה חי בינינו היום כילד, היינו מיד מכניסים אותו לכיתת תקשורת. אבל ישו, לפחות אצל קוטזי, הוא רק אלגוריה.

"ילדותו של ישו", מאת ג'. מ קוטזי. מאנגלית: אברהם יבין. הוצאת עם עובד, 320 עמ'.