הוואטסאפ של הילדים - להציץ או לא?
הילדים מדברים עם החברים באמצעות הוואטסאפ, ואתם מתלבטים האם לקרוא את ההודעות שלהם ולרחרח מה קורה? קיבצנו שתי אמהות ומדריכת הורים כדי להחליט מה נכון לעשות בדילמה הלא פשוטה
לילדים יש עשרות קבוצות וואטסאפ, ורוב החיים שלהם מתנהלים באמצעות הסמארטפון. אתם רוצים להיות מעורבים ולוודא שהכול בסדר, אך מצד שני לא רוצים להתערב להם בחיים יותר מדי. מה עושים?
"הקבוצה של ד2 האלופה":
דני: "שמעתם ששיר השמנה ישבה על כיסא והוא נשבר?"
זו ההודעה שהבת שלי הראתה לי שהופיעה אצלה בקבוצה הכיתתית בנייד. התגובות כמובן לא איחרו לבוא:
"חחחח..."
"היא באמת בטטה"
"יווו... מסכן הכיסא"
דלת סגורה: לשרוד את גיל ההתבגרות של הילדים
מיותר לציין, שגם שיר חברה בקבוצה הזו וקוראת את כל ההודעות הללו. קוראת ובוכה. בימינו, מרבית מהילדים כבר עם טלפונים ניידים. יש הרבה התכתבויות והרבה קבוצות וואטסאפ, כל חמש דקות בממוצע נפתחת קבוצה חדשה. הסמארטפונים פתחו בפני הילדים עולם חדש ומסקרן - עולם בו אפשר ליצור קשר עם כולם, להגיד מה חושבים, לקבוע עם חברים, להיות בעניינים. עולם שבו "יש לי כוח" - אני יכול להיות משמעותי, חזק, בעל ערך, שומעים אותי ומגיבים לי מייד.
איזו תחושה נפלאה זו, הרי זה בדיוק מה שכל אחד מאיתנו מרגיש ברגע שהוא כותב פוסט או מעלה תמונה. אך יש לזה גם צד נוסף, צד הרסני. ממש במקרה, שעתיים לאחר מכן, ישבתי עם בנותיי וצפינו בשיר השיימינג של הפסטיגל, המתאר את סבלה של נערה הסובלת מהתנכלויות מצד חבריה, בין היתר ברשתות החברתיות.
בסוף השיר ישבנו שלושתנו עם דמעות בעיניים ותחושה עצובה בלב. לבנות היו המון שאלות, למה הם עשו לה את זה? מה היא עשתה להם רע? מה כתבו עליה? למה בפני כולם? היא באמת הייתה כל כך עצובה שהיא לא רצתה ללכת לכיתה? לפתע הבת הגדולה שלי הביטה בי ואמרה: "אמא, זה בדיוק מה שעשו היום לשיר מהכיתה שלי".
אל תחששו לקרוא הודעות
אני כותבת מילים אלו בתור אמא, מדריכת הורים ובתור ילדה שסבלה מחרם כיתתי ממושך (למזלי, בתקופתי, המילים הקשות היו רק בחלל האוויר ולא מרוחות על צג הטלפון או על המחשב בפני כולם - למילה כתובה יש הרבה יותר כוח!).
לפייסבוק הורים של ynet כבר הצטרפתם? היכנסו עכשיו
מה ההבדל בינינו לבין הילדים שלנו? אנשים מבוגרים חושבים רגע לפני שהם כותבים, מבינים את ההשלכות, ומבינים את נפש האדם - יודעים מה עלול להעליב או לפגוע.
הורים יקרים, אנא, הדריכו, שוחחו, הסבירו, הקשיבו ושתפו את ילדכם, בדיוק כפי שאתם עושים עימם כאשר אתם מדריכים אותם כיצד לחצות את הכביש. הטלפון הנייד אינו שייך לילד בלבד, אתם רכשתם אותו עבורו. הילד שקיבל את המכשיר העוצמתי הזה, לא תמיד יודע איך להתנהל בו והוא זקוק לכם.
כשהילדים עדיין בשלב הלמידה, אל תחששו לקרוא הודעות, לבדוק מה קורה ולא ממקום של לחטט, אלא ממקום של להיות בפיקוח, להדריך ולהטמיע הרגלים לשנים הבאות. כי מילים יכולות להיות כמו אקדח לתוך הלב.
הכותבת היא מדריכת הורים
ומנחת קבוצות הורים במכון אדלר
לפנייה לכתב/ת 
