מתקפת ברץ

אז ככה: ספונה הייתי בביתי לעת ערב, עת צפצף הנייד שלי ובפיו בשורה על הודעת וואטסאפ שהתקבלה בחבורה האהובה עליי (כן, מקבלת מלא וואטסאפים, כן, חברה בהמון קבוצת).‬ פתחתיה. בהודעה, צילום מסך של הטקסט הבא:

"אני חושב שזה אומר הרבה שהנשיא טס במחלקת תיירים‭...‬ בעיקר זה אומר שהוא דמות שולית כל כך עד שאין שום חשש לחייו. נראה לי שאפשר אפילו לשלוח אותו במצנח רחיפה לגולן הסורי שבשליטת דאעש. יום למחרת הם יחזירו אותו עם רצון לפתוח במשא ומתן על חזרתם המיידית לעיראק, רק קחו אותו‭."‬

החתום על הטקסט המופתי (מופתי בחולם, כן? לא זה עם השורוק שהמציא את השואה):‬ רן ברץ. מודה ומתוודה אני שלא הכרתי את השם, ולמעט הדמיון המטריד לשם סרטו האחרון של משה דץ, "דץ הבלץ‭,"‬ לא ידעתי במי מדובר. "אני מבקשת להציג בפניכם‭,"‬ כתבה חברתי המצוינת נועה, "את ראש מערך ההסברה החדש של משרד ראש הממשלה, רן ברץ, באחת מאמירותיו האחרונות‭."‬

אחד הפוסטים של ברץ

בואו נגיד שעוד לא המציאו את האייקון שהיה מתחיל לתאר את התחושה שלי באותו רגע. מזמן לא ריסק אותי משפט כמו שהמשפט הזה ריסק אותי. ובואו נודה, לא חסרים פה, בארץ זבת הדם והדמע שלנו, משפטים מרסקים. "מת מפצעיו‭,"‬ נגיד, או "נשרפה באישון ליל‭."‬ אז מה היה שם, בחיבור בין הטקסט שכתב מי שאחר כך גיליתי שהוא ד"ר לפילוסופיה מכפר אדומים, כך שיש למעשה לומר ד"ר רן ברץ, מה היה בחיבור בין הטקסט של ד"ר ברץ לבין ההבנה שהוא מונה לדובר של המדינה שלי, שריסק אותי כך?

האם הייתה זו איכותם הירודה של הפאנצ'ים, משל נכתבו על ידי כותב מתוסכל בתוכנית בידור של אסייג בשנות השמונים? לא התוכנית שהוא עשה על שנות השמונים,‬ כן? תוכנית של אסייג שהייתה בשנות השמונים. לא, כנראה שלא. אני די חסינה בפני פאנצ'ים רעים.

האם היה זה הלעג הבוטה, הנמוך, לנשיא המדינה, המסור לתפקידו ועושה כל מאמץ כדי לקדם סובלנות, להנמיך את להבות מדינתנו הבוערת, שד"ר ברץ בחר לשימו ללעג על רקע החטאים הבאים: צניעות הליכותיו, נכונותו לבוא במגע ישיר ובלתי אמצעי עם הבריות, גם אם הם בריות עלובות שנוסעות במחלקת תיירים, אמונתו באפשרות של דו-קיום בשלום, הכבוד שהוא רוחש גם לאזרחי ישראל שאינם יהודים, והכרתו השפויה, שפויה כמו לייבוביץ' ‭,1968-ב‬ שאותם דוברי "ערבית שהוא לא יודע" לא הולכים לשום מקום. אה, וגם על רקע חיבתו של ריבלין לבדיחות קרש. ובכן, ד"ר ברץ: it takes one to know one. חטא נוסף של ריבלין הוא הנחתו של ד"ר ברץ, שהנשיא נוסע במחלקת תיירים כי אין חשש לחייו, שזה כל כך כאילו, כמה סיסי אתה יכול להיות, ריבלין? אף אחד לא רוצה לתקוע בך כדור? מה אתה שווה?

אתה מסתובב חמוש, נכון ד"ר ברץ? יש לך על הג'ינס מקדימה מתלה לטלפון ומאחורה תקוע לך אקדח. וכשיגיע הרגע, והוא יגיע, אתה תשלוף.

אבל לא, לא הדעות החשוכות, לא המאצ'ואיזם המיליטנטי, השש אלי קרב, לא הציניות

 האלימה של אלה שלא מבינים שלהיות פסימיסט זה קל, אבל בשביל אופטימיזם צריך ביצים. הנה מה שהכי כואב. זה האיש שראש הממשלה שלי, וכן, הוא ראש הממשלה שלי, לא הצבעתי לו אבל אני עדיין מאמינה בדמוקרטיה ולכן הוא ראש הממשלה שלי - וזה האיש שבחר ראש הממשלה שלי לשים בידיו את הפה שלי, את הפה של כולנו, לדבר בשמנו לעולם. את האיש הזה, עם מילותיו נוטפות הרעל. הפה שלו הוא הפה שלנו עכשיו. תבנית נוף בוסו: אלים, מפחידן, פונה למכנה המשותף הפרימיטיבי ביותר, חרבות ועוד חרבות, תעשו מה שאני אומר כי אחרת נמות כולנו, ורק אני יכול להציל אתכם.

וכשאני אעשה את זה, זה לא יהיה במחלקת תיירים, זה יהיה במיטה מעופפת שעלתה חצי מיליון דולר, ומשם, ‭30-מ‬ אלף רגל, אני אשלוף את האקדח שלי. תפתחו מטריות, ג'מעה, הנה זה בא.