איך משפיע המצב הביטחוני על האהבה שלנו?
איך נראית שגרת הפיגועים שלכם? האם אתם מסתגרים בבית מפוחדים או שאולי דווקא בא לכם לצאת יותר ולהכיר אנשים? ומה לגבי מי מאיתנו שכבר נמצא במערכת יחסים - כיצד הפחד וגם ההיסטריה מנהלים לנו את חיי הזוגיות? יצאנו לבדוק
כדי להשיב על השאלות הללו צריך לחזור לתחילת שנות האלפיים: באותה תקופה, הקטיושות שיבשו לחלוטין את שגרת חייהם של התושבים בקרית שמונה, בשלומי, בנהריה ובערים נוספות. פרופסור מיכל שמאי מבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה, יחד עם הפרופסורים שאול קמחי ממכללת תל-חי וגיא אנוש מאוניברסיטת חיפה, יצאו לבדוק איך התקופה הזאת השפיעה על חיי הזוגיות של התושבים שהתגוררו באזור.
בדפי השאלון אותם חילקו לתושבי ותושבות הצפון המדמם, היתה גם שאלה שנגעה בהשפעת החיים בקו האש על הזוגיות ויחסי המין. שליש מיותר מאלף השאלונים שחולקו חזר כשהוא ריק.
"היו כאלה שכעסו מאוד ושכתבו 'מה זה שייך ומה זה רלוונטי למצב?', ובטח שלא רצו לפרט בנוגע לחיי המין שלהם, ואז הבנו שיש משהו בתוך הנושא הזה שצריך לבדוק אותו, אך לעשות את זה בצורה שלא תאיים על הנבדקים", נזכרת פרופסור שמאי. במחקר שאותו ערכה יחד עם הסטודנטיות שלה רונית מחמלי ורונית פוגל בישובי עוטף עזה, היא כבר זכתה לשיתוף פעולה טוב יותר.
"הפעם ידענו לכתוב את השאלות בצורה הרבה יותר עדינה, וכשבדקנו באילו תחומים המצב הביטחוני השפיע לרעה - הדבר המרכזי היה בחיי המין", היא מספרת. "אנשים הודו שהם פוחדים לשכב כי באמצע עלול להישמע 'צבע אדום', והרבה אנשים אמרו שכשהמצב מתחמם, הילדים פוחדים, והרבה פעמים אחד מהם עובר לישון עם האמא, בעוד האב עובר למקום אחר כמו הסלון למשל - דבר שמיד פוגע בחיי המין. תחום נוסף שנפגע, הוא האפשרות לתרבות ופנאי שנדחקים החוצה. זוגות פחות יוצאים לבלות ביחד במצבים האלה".
ומה אפשר לעשות כדי לצמצם את הפגיעה בזוגיות?
"אותם זוגות שמצאו דרך לאינטימיות אחרת ומצאו את הזמן להיות ביחד - גם אם הילד ישן במיטה של ההורה וגם אם לא קיימו יחסי מין באותה תדירות שנהגו לעשות קודם - היו גם אלו שהצליחו להתגבר על זה".
יש מצב שיהיו גם השלכות חיוביות לתקופות הקשות האלו?
"גם במצב רע יכולים לקרות דברים חיוביים. אחד מהם זה הקשר שהתחזק מאוד עם המשפחה המורחבת - בעיקר אצל משפחות שיצאו מקו העימות והתארחו אצל בני משפחותיהם. השלכה חיובית נוספת היא האמון שהתחזק במערכת היחסים".
אז בעצם 'בייבי-בום' הוא מיתוס, או שהוא בכל זאת דבר שקיים?
"זה קורה וזה קיים כמובן. קודם כל, ראינו את זה בהיסטוריה אחרי מלחמת העולם השניה בארה"ב, וגם אצלנו בארץ כשהילודה קפצה בשנה שלאחר מלחמת יום הכיפורים. יש כנראה משהו שהוא הצד השני של המטבע - מלחמה בדרך כלל קשורה להרבה מוות, ואנשים, כחלק מהחזרה לחיים, גם נותנים חיים. אבל אלו הם דברים שקורים בעיקר במלחמות ופחות במבצעים ממוקדים יותר".
שגרת חירום
"התופעה של 'בייבי בום' בזמן מלחמה מוסברת אחרת מהמתיחות הביטחונית שקיימת היום", מסכים פרופסור יואב לביא מביה"ס לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה, שחקר את הזוגיות במצבי לחץ גם בתקופת האינתיפאדה השניה. "בזמן מלחמה, יש כמה דברים שקורים ביחד - בדרך כלל, החיילים חוזרים לבת הזוג אחרי תקופה ממושכת בשטח, ועצם העובדה שהם חוזרים ומאחר והם היו מעורבים במצב רגשי גבוה מאוד – מאיץ את הקרבה המינית. זה לא המצב בתקופה הנוכחית, בה בני הזוג נמצאים בשגרה ובחיי היום-יום שלהם".
אז מה ההבדל בעצם?
"אם נדבר על המצב הביטחוני הנוכחי, הרי שיש לא מעט חרדות סביב אפשרות של פגיעה באופן של דקירה או דריסה ואין דפוס קבוע - יש שונות רבה בין בני זוג. למשל, אצל חלק מהזוגות נראה יותר שותפות רגשית סביב דאגה וחרדה – דבר שיביא אותם להתקרב זה לזה ולחלוק רגשות של נחמה ורגיעה".
"אצל בני זוג אחרים נבחין דווקא בהתנתקות או התרחקות. זה יקרה כשאחד מהם יחוש בחרדה אבל לא ישתף את בן הזוג האחר. במקרים כאלו, כל אחד מבני הזוג נכנס לעולם שלו, למקום שלו, ופחות משתף את בן הזוג. סוג נוסף של התמודדות, ראינו אצל אנשים שמטבעם הם יותר דאגנים וחרדתיים, אך נמצאים בזוגיות עם אנשים אופטימיים שמסוגלים להרחיק מעצמם את הסיטואציה. במצב כזה, בדרך כלל בן הזוג שחש בטוח יותר יעניק תמיכה לבן הזוג המודאג".
ומה לגבי רווקים בתקופות כאלו? האם הם יסתגרו אל תוך עצמם או שדווקא יחפשו להכיר?
"אנשים במצב של דאגה וחרדה מחפשים קרבה ונחמה, מפני שהקרבה נותנת את התמיכה החברתית. ההשערה שלי - ולא בדקתי אותה אמפירית, היא שרווקים מחפשים יותר קרבה. האם זה יהיה יותר קרבה מינית דווקא? יכול להיות, אבל לא בטוח".
"אני אחפש את המקורות שאני יכול לסמוך עליהם שיקשיבו לי, יתמכו בי ויהיו אמפתיים כלפיי. זאת הנטייה בכלל של אנשים במצבי לחץ".
עמית רז, פסיכולוגית באתר אלפא, טוענת כי "זמני משבר וסכנה ביטחונית גורמים לעלייה בתחושות של חרדה ופחד. תחושות אלו מלוות בפעילות של מערכות מוחיות וגופניות שונות, אשר מבחינה אבולוציונית, תפקידן לסייע לאנושות להמשיך ולהתקיים אל מול הסכנות השונות שאורבות לנו".
לדבריה, "דרך עיקרית שבה האבולוציה דואגת להמשכיות המין האנושי היא באמצעות רבייה. בשל כך, בני אדם נוטים בזמני חרדה לחפש באופן אקטיבי יותר אחר בני זוג. יש לציין כי מחקרים בבעלי חיים מצאו התנהגות דומה, ובה חרדה המתעוררת בקרב בעלי חיים נקשרת לעלייה בחיפוש אחר בני זוג לרבייה".
לפנייה לכתב/ת 
