עדיין לא מלכים / קטן וקולע
סקרמנטו פתחה את העונה הנוכחית עם הרבה יותר ציפיות מאשר לפני קודמותיה, אבל ההתחלה דווקא הייתה דומה - ארבעה הפסדים מחמישה משחקים ושקיעה לתחתית המערב. על אי היציבות של רונדו, מערכת היחסים בין קארל לקאזנס שעלולה לפגוע בקבוצה ועומרי כספי אחד שממשיך בקו החיובי
זה היה קיץ של תקוות בסקרמנטו . סנטר נהדר בדמות ווילי קולי-סטיין נבחר בדראפט, ראז'ון רונדו, מרקו בלינלי, קארון באטלר וקוסטה קופוס שידרגו את הסגל, ולאור הידרדרותן האפשרית של קבוצות במערב כמו דאלאס, פורטלנד ופיניקס, הקינגס הרשו לעצמם, ודאי, לפנטז קצת על חזרה לפלייאוף אחרי עשר שנים.
אחרי חמישה משחקים, הקינגס מוצאים את עצמם במקום לא נחשק בתחתית הליגה עם 4:1, כאשר שתי קבוצות מערביות בלבד מחזיקות במאזן גרוע יותר של 4:0 - הלייקרס חסרי הכיוון וניו אורלינס, שמישהו בהנהלה שלה עדיין לא הבין שכדאי שאנתוני דייויס יקבל עזרה בנקודה כלשהי. הניצחון היחיד הגיע מול הלייקרס, ומעבר לכך סקרמנטו הראתה יכולת הגנתית מפוקפקת ונוצחה פעמיים ע"י הקליפרס, לצד הפסדים לממפיס ולפיניקס.
לא צריך להיות תמימים בנוגע למערב. גולדן סטייט, יוסטון, קליפרס, ממפיס, סן אנטוניו ואוקלהומה סיטי הן שש קבוצות פנטסטיות. שני המקומות האחרים בפלייאוף יושגו רק אחרי מאבק חסר פשרות. אבל כאן מגיע האבל. סקרמנטו, עם שחקן מוכשר כמו רונדו, סנטר דומיננטי בדמות דמרקוס קאזנס ועומק שלא היה לה בעונה שעברה, מסוגלת להוציא מעצמה יותר.
דיברנו על הלייקרס וניו אורלינס. באופן לא מפתיע, נכון לחמישי בלילה הן היו שתי הקבוצות היחידות שהציגו הגנה גרועה יותר משל סקרמנטו. הלייקרס סופגים 116.8 נקודות למשחק, הפליקנס 115, סקרמנטו 112. אפילו העובדה שהקינגס קולעים 106.2 למשחק לא הופכת את הנתון הנורא הזה לקביל יותר. הם איפשרו ליריבה לקלוע מעל ל-100 נקודות בכל אחד מחמשת המשחקים הראשונים, ובשלושה מההפסדים היריבה קלעה מעל ל-50 אחוז מהשדה.
המאמן ג'ורג' קארל, שנאלץ להסתדר בשניים מהמשחקים בלי קאזנס הפצוע (מתיחה בגיד האכילס), תקף את השחקנים שלו אחרי ההפסד האחרון לפיניקס: "הגנת הפיק-אנד-רול שלנו צריכה להיות אגרסיבית יותר. נראינו עצלים בהגנה. אנחנו חייבים להבין שמשם מתחיל המשחק, משם מנצחים בו. אנחנו מנסים לנצח דרך תחרות קליעה".
"אנחנו צריכים לחזור לעקרונות הבסיסיים", אמר רודי גיי, "אנחנו לא משחקים לפיהם כרגע, כמו למשל הגנה קבוצתית". רונדו הוסיף: "לפעמים זה פיק-אנד-רול, לפעמים הגנה אישית, וכרגע אנחנו צריכים לתקן פחות או יותר הכל".
הראשון ששילם את המחיר היה הקלע המאכזב בן מקלמור, שפתח את העונה עם 37 אחוזים מהשדה ו-5.2 נקודות למשחק - וגם מהווה חור בהגנה. ג'יימס אנדרסון, ששיחק בעונה שעברה בז'לגיריס קובנה, תפס את מקומו בחמישייה. השינוי הכפוי שקארל מקווה לוותר עליו בקרוב הוא שיבוצו של קולי-סטיין במקום קאזנס המחלים. לילד המוכשר יש נוכחות יפה בצבע (6.2 ריבאונדים למשחק), אבל עדיין קשה לו להסתגל להתקפה של ה-NBA והוא לא יעיל כמו כוכב הקבוצה.
דווקא ההיעדרות של שחקן דומיננטי כמו קאזנס אמורה לעזור לרונדו לתפוס פיקוד על הקבוצה, אבל זה עדיין לא קורה. רונדו, בשיאו שחקן שיודע לעשות הכל על המגרש ומסוגל להעמיד טריפל-דאבל בכל משחק נתון, מנסה לשקם את עצמו אחרי העונה הכושלת בדאלאס - אבל בעיקר מפגין חוסר יציבות.
חמשת משחקיו הראשונים העונה היו נדנדה. הוא קלע 4 נגד הקליפרס עם 4 אסיסטים בלבד, המשיך לשני משחקים מצוינים של 21 נקודות ו-8 אסיסטים (בכל אחד מהם) מול שתי הקבוצות מלוס אנג'לס, ובשני ההפסדים האחרונים קלע בסך הכל 6 מ-20 מהשדה ומסר רק 5 אסיסטים בממוצע. האיבודים סבירים, 2.2 למשחק, אבל הוא האיש שצריך לנווט את הקינגס, להפעיל את הסקורר גיי, לקחת אחריות. עד עכשיו זה לא קרה מספיק.
ויש לו את כל התנאים להצליח. הקבוצה עומדת לרשותו, ובניגוד למה שקרה בדאלאס, היחסים שלו עם המאמן מצוינים. בגלל התדמית הבעייתית שלו, בקיץ הוא עורר הדים בגלל בדיחה על ריב עם קארל - ואחר כך נאלץ להסביר שאין שום בעיה ביניהם - כשהאמת היא ששיתוף הפעולה ביניהם עובר חלק.
כידוע, זה לא המצב בכל מה שקשור ליחסים בין קארל לקאזנס, מאז שהמאמן הגיע לקבוצה בעונה שעברה. אפילו הג'נרל-מנג'ר ולאדה דיבאץ אמר בקיץ: "הקשר ביניהם לא מדהים. אחרי שהבאתי שחקנים חופשיים, אני עובר להתמקד בשניהם. הם צריכים לחשוב על טובת הקבוצה".
מהרגע הראשון השניים לא הסתדרו, וקארל לחץ על ראשי הקבוצה הקיץ להעביר את הסנטר בטרייד. ראשי הקינגס ממש לא מיהרו לוותר על הסופרסטאר, ונראה שהוא מחזיק ביותר כוח במאבק הזה כרגע - ועל כך תעיד העובדה שקארל נאלץ להתנצל בפניו אחרי שהצהיר ש"יש אפשרות שנעביר בטרייד כל שחקן בקבוצה". לא ברור אם האווירה הזו בריאה מספיק בשביל הצלחה, כאשר לכולם ברור שהמאמן והשחקן המוביל לא רואים עין בעין.
מבחינת העומק, קארל יכול להיות אופטימי. אנדרסון, קופוס ובלינלי עושים את שלהם בינתיים בצד ההתקפי, והיחיד מבין שחקני החיזוק שנראה ממש רע הוא באטלר המזדקן. זה פועל לטובתו של עומרי כספי, ששומר על מעמדו כמחליף של גיי בעמדה מספר 3.
נכון לעכשיו, המספרים של הישראלי דומים מאוד לאלה של העונה שעברה (אותה סיים עם חודש נהדר בו קיבל הרבה אחריות בגלל הפציעות של הכוכבים). הדקות זהות - 21.2 העונה לעומת 21.1, הוא קולע 7.8 לעומת 8.9 (שינוי צפוי לאור הקפיצה בקליעה באותו חודש אחרון), ושיפר ל-5.8 ריבאונדים לעומת 3.9. קארל יודע בדיוק מה יקבל מכספי, וסומך על זה. הישראל תפס מקום ברוטציה ומפגין יעילות, אם כי כמו חבריו, הוא לא תורם לשיפור רציני בהגנה כשהוא משחק.
המספרים אינם ההמשך הישיר היחיד לעונה שעברה. אפשר לראות את זה גם בסגנון שכספי מסגל לעצמו. אם בתחילת דרכו בליגה הוא התבסס על קליעה מבחוץ, כספי של 2014/15 והלאה הוא שחקן אחר. הישראלי אגרסיבי יותר ומנסה להשיג את הנקודות שלו בחדירות לסל ולא בג'אמפים. השינוי נכון לשני צדי המגרש, כי אותה אגרסיביות הופכת אותו לריבאונדר משופר.
קארל מחכה לשלושה אלמנטים שישפרו לו את העונה: חיבור של כל החלקים החדשים שיגיע עם הזמן, שיפור הגנתי וחזרה של קאזנס לעניינים. אולי אז סקרמנטו תתחיל באמת לכוון כלפי מעלה. בינתיים היא שוב למטה, ממתינה לשינוי שרק היא מסוגלת להביא. כמו שאמר קאזנס רגע לפני המשחק הראשון: "אנחנו עומדים בפני שתי דרכים העונה. אנחנו יכולים להפתיע הרבה אנשים ולהוכיח שטעו, או להוכיח שצדקו. הכל תלוי בנו".
לפנייה לכתב/ת 
