בלתי ניתן לצפייה / על הפסדה של מכבי ת"א
התמונה שהועברה בערוץ 10 הראתה משהו תקוע, קטוע, מלווה בהפרעות ובבלגאן מוחלט. בשאר הזמן היו פשוט בעיות בלוויין. אחרי שכולם הואשמו בנפילה, גיא גודס ממשיך להוכיח שהוא אינו מסוגל להוציא את המקסימום מהסגל המינימלי הזה. שרון דוידוביץ' על ה-77:66 בבאמברג ועל השומר המהולל טיילור רוצ'סטי
כל מי שצפה אמש (ה') בשידור משחק ההפסד של מכבי ת"א לבאמברג (77:66), יכול היה לשים לב בקלות לשלל הבעיות שחזרו על עצמם בתמונה שהופיעה על המסך.
בחלקים לא קטנים, נדמה שהכל נתקע כל הזמן, הכל קטוע. איכות הצפייה ירדה משמעותית, מלווה בהפרעות ובבלגאן מוחלט, כזה שאפילו לא עובר מסך. בכל שאר הזמן - פשוט הייתה בעיה בלוויין השידור.
עזבו את העניינים המקצועיים, עזבו את הבלאגנים בהנהלה. שימו שנייה בצד את השאלה מי אשם, או מי משחק רע ומי משחק טוב (רמז: אף אחד). לפני הכל - מכבי ת"א משחקת כדורסל חלש. תקוע. לא חכם. כדורסל בלתי ניתן לצפייה.
אז, תודה לערוץ 10, או ללוויין הגרמני. תודה שמזערתם אצלנו נזקים וצמצמתם את היקף השידור החי. תודה.
זה המקסימום שלך?
אחרי שכולם הפילו את האשמה על כולם, אחרי הטענות הצודקות להנהלה, עריפת הראשים לעוזרי המאמנים וניקולה ווייצ'יץ', אחרי הבוץ המלוכלך שנזרק בין דני פדרמן לפיני גרשון, נותר
רק דבר אחד. נותר הסגל הנוכחי לטור או לרע (רמז: לרע). נותרה המציאות.
ובתפיסת המציאות הזו, יש לשאול מספר שאלות חשובות: האם אין מאמן שאמור להוציא יותר מהחומר הקיים? האם אין מאמן שיכול לשלוט בצורה טובה יותר בניהול המשחק המחפיר של טיילור רוצ'סטי? האם אין מאמן שיכול לנסוך ביטחון ולייצר מצבי קליעה נוחים יותר לאחד הגארדים הטובים באירופה כמו ג'ורדן פרמאר, שמסיים עם 2 מ-9 מהשדה ונראה כבוי?
האם ניהול המשחק אינו שגוי כאשר היריבה הולכת 29 פעמים לקו, ושיטת המשחק הלא חכמה של מכבי ת"א מסתכמת ב-11 זריקות עונשין בלבד? האם אין סמכות מקצועית שיכולה ליצור תיאום הגנתי טוב יותר, ולסיים משחק שלם עם חטיפה אחת בלבד (!) של קבוצה שלמה?
אתם כבר יודעים שכל התשובות לשאלות הן - כן. כי אפשר להגיד הרבה דברים על כולם, אבל אי אפשר לנקות את האשמה מגיא גודס. אשמה שמסתכמת בחוסר יכולת להוציא את המקסימום מהסגל המינימלי שלו.
האיש שלא שמר שם
הקלישאה "אין יום רע בהגנה", באה להסביר שאי אפשר להיות רע בהגנה, אלא הכל עניין של רצון, לא יכולת. אם תעיפו מבט חטוף ברוצ'סטי, תבינו שיכול להיות יום רע בהגנה, כל יום. רע או טוב.
אחרי 4 דקות ראשונות עם יוגב אוחיון בחמישייה לצד פרמאר, התוצאה הייתה 3:10 למכבי ת"א. ואז רוצ'סטי נכנס. תוך 2 דקות וחצי התוצאה עמדה על 13:14 לבאמברג. כי רוצ'סטי הוא שומר רע. הוא לא יודע לשמור. הוא לא יודע מתי לעשות את המעבר מעל לחסימה או מתחת בפיק-אנד-רול. הוא לא יודע לתפוס את השחקן שנשאר פנוי אחרי חסימה אם הגבוה יוצא לשחקן שלו, הוא לא יודע לסגור לריבאונד. האמת? הוא מזכיר את ההגנה של נדב הנפלד (כשהנפלד ישן במיטה).
הכעס על הבחירה ברוצ'סטי מתעצם לא רק עם קבלת ההחלטות שלו ברגעי ההכרעה, אלא בעיקר אם מסתכלים לעבר הקו האחורי של באמברג. שם תמצאו את ניקוס זיסיס, הגארד היווני המצוין בן ה-32, שלמרות משחק פושר התעלה ברגעים המכריעים.
אותו זיסיס שהיה מצוין במדי פנרבחצ'ה בסדרת ההצלבה מול מכבי ת"א בשנה שעברה, אותו זיסיס שצבר ניסיון עשיר בקבוצות בכירות ביורוליג ובנבחרת יוון – אבל מצא את עצמו בבאמברג. קבוצה בינונית מינוס במונחים אירופים. אם הוא הגיע לשם – למה לא למכבי ת"א? אהה, נכון. רוצ'סטי מוכר יותר מנויים.
לא אכפת להם
בסוף היום, אלה השחקנים שצריכים להתבייש בהופעה שלהם. פרמאר שמסיים עם 5 נק', דווין סמית' שאמנם קלע 19 נק' ו-5 שלשות, אבל היה חלש בהגנה, לא סגר לריבאונד ושוב נראה
היה נרפה. סילבן לנדסברג שקיבל מחמאות על ההגנה ההירואית מול הנגרייה של ססארי, וסיים עם 22- במדד ה-/+ כשהוא על המגרש. והרשימה נמשכת.
מכבי ת"א צריכה לשאול את עצמה איך היא מגיעה לשלבים המכריעים של המשחק, כשנדמה שרק לטרבור אמבאקווה אכפת ממה שקורה, כשהוא מזנק ומתאמץ. בעצם, אם חושבים על זה שבשנה שעברה הוא שיחק בבאמברג, וסיפר לכולם שהוא עוזב כדי להתקדם בקריירה – אפשר להבין. ודאי הרגיש נבוך.
- בואו לדבר על זה בעמוד הטוויטר של שרון דוידוביץ'
, או בעמוד הפייסבוק שלו
לפנייה לכתב/ת 
