תבע את בנו וכלתו: תחזירו לי 100 אלף דולר

בני זוג שקיבלו בעבר כסף מאביו של הבעל כדי לרכוש דירה נדרשו לימים להחזיר את הכסף על רקע התפרקות יחסיהם. מה קבע בית המשפט?

עו"ד מירב אזרדפורסם: 10.11.15 , 22:19

אב שהבין שהנישואים של בנו וכלתו עומדים להתפורר החתים אותם רטרואקטיבית על התחייבות להחזיר לו 100 אלף דולר שנתן להם בעבר כדי לרכוש דירה. בית המשפט לענייני משפחה קבע לאחרונה שההסכם היה ברור ותקין, וחרף התנגדות האישה והגרסאות הסותרות שהעלתה - יהיה עליהם להשיב לו את הכסף.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

בתביעה שהגיש נגד בנו וכלתו במאי 2011 טען האב שבנובמבר 2006 הוא החתים את בני הזוג על הסכם הלוואה, שלפיו תשע שנים קודם לכן נתן להם 100 אלף דולר כדי שיוכלו לרכוש בית. בהסכם התחייבו השניים להחזיר את הכסף תוך שישה חודשים ממועד הדרישה של האב. הוא הסביר שחיכה תשע שנים משום שמערכת היחסים של הזוג החלה להתדרדר והוא חשש לכספו.

תביעה

בגלל הגירושים מבנו: תבע מכלתו 760 אלף ש'

עו"ד יסמין בן-דוד

על רקע קשיים כלכליים סייע תושב הצפון לבנות בית לבנו, כלתו וילדיהם. כשהנישואים עלו על שרטון הוא דרש את הכסף בחזרה. מה קבע ביהמ"ש?

בגלל הגירושים מבנו: תבע מכלתו 760 אלף ש'

לטענתו, בינואר 2007 הוא דרש מהשניים להשיב לו את ההלוואה, ולאחר שלא עשו כך, הוא נאלץ להגיש נגדם את התביעה. הבן צידד בטענות האב, וטען שהוא לא מתכוון להתחמק מלהחזיר את חלקו בהלוואה. גם הכלה לא הכחישה שקיבלה את הכסף, אולם העלתה כמה גרסאות.

לפי הראשונה, הכסף ניתן כמתנה, ולכן הם לא אמורים להחזיר אותו. לפי השנייה, הסכם ההלוואה נחתם רק כי בעלה כפה עליה לעשות זאת וניצל את מצוקתה, לאחר שהבטיח שבתמורה הוא יבטל את תביעת הגירושין שהגיש נגדה בבית הדין הרבני.

לפי גרסתה השלישית, בעלה החתים אותה עליו בשעת לילה מאוחרת מבלי שהבינה על מה היא חותמת. בגרסתה הרביעית היא טענה שחתמה על ההסכם, אך בפועל הסכום שקיבלו השניים היה נמוך בהרבה.

נבונה ומשכילה

השופטת אילת גולן-תבורי סברה כי הסכם ההלוואה הוא אותנטי, חתום, פשוט וברור, ובו סכום ההלוואה, חתימת הלווים והתחייבותם להשיב אותה בעתיד בהתאם לדרישה. לפיכך נדחתה טענת האישה שמדובר במתנה. השופטת האמינה לאב שההלוואה ניתנה מתוך יחסי אמון, וכי בעקבות יחסיהם העכורים של בנו וכלתו, ורצונו להבטיח את כספו, הוא החליט להחתים אותם על ההסכם.

השופטת דחתה גם את טענת הנתבעת הנוגעת לנסיבות החתימה על ההסכם, זאת לאחר שהוכח כי למעשה בעת החתימה עדיין לא התנהלו הליכי גירושין בינה לבין בעלה. כמו כן, ציינה השופטת כי גרסאות הנתבעת לגבי החתימה על ההסכם סתרו אחת את השנייה.

משכך סברה השופטת גולן-תבורי כי אף שהנתבעת היא אישה נבונה ומשכילה, עדותה לא הייתה מהימנה.

לבסוף נקבע שבני הזוג ישלמו לאב את סכום התביעה בסך כ-530 אלף שקל, אך השופטת הדגישה שלא ניתן יהיה לגבות מהנתבעת יותר ממחצית הסכום. אחריותו של הנתבע (הבן) היא להחזיר את המחצית השנייה של החוב, שכן "ככל שיידרשו הליכי גבייה נגד הנתבעים – לא יתאפשר מצב שבו יתנער לפתע הנתבע מהחיוב והנטל ייפול רק על כתפי הנתבעת, גם ככל שביכולתה יהא בעתיד להיפרע מהנתבע".