סתימה זמנית / טור

אמיר כבירי זינק על גיא לוי וחיבק אותו באקסטזה. זה היה רק ניצחון במקרה, שהושג בשנייה האחרונה בזכות טעות של שוער מחליף בן 19. אבל בעל הבית של הפועל ת"א גם הוסיף נשיקה על הלחי, עטף את המאמן החדש באהבה, כאילו רוצה לומר לו "ידעתי כל הזמן שתביא את השינוי". לוי בכלל לא עמד על הקווים, אבל יותר מזה, ספק אם כבירי בכלל מאמין במאמן החדש שלו. למתבונן מהצד נדמה שלוי נמצא בהפועל רק כדי לשמש כסתימה זמנית לחור לא קטן.

• הסיבה שהקמפיין של חיפה היה עלוב יותר מזה של מכבי ת"א
  

ההרגשה היא ששני הצדדים מסכימים, מרוצים מהאפשרות לסתום חור. הרי מהצד של הפועל ברור שלוי הובא כברירת מחדל שמטרתה לשים סוף לפארסת המינוי שהתעכב יותר מדי. מקבלי ההחלטות העדיפו מאמן זר, את אלי גוטמן, את דרור קשטן, את אלישע לוי. למרות שקוראים להם מקבלי החלטות, כי הם אמורים לקבל החלטות, אף העדפה לא באמת התממשה.

גיא לוי הוא הסתימה הזמנית בשיניים של כבירי, ועכשיו יצטרך לשמור על מה שהבעלים עצמו הזניח מתחילת העונה. האם זה מתאים ללוי? לפי ההיסטוריה נדמה שכן, כיוון שגם במקרים שבהם הוא מצליח בעבודתו, הוא עוזב או מועזב מהר מאוד. יש שטוענים שהסיבה היא יחסי אנוש, אבל יכול להיות שלוי פשוט אוהב לעבוד קצת ואז לנוח, וכך הלאה, לכו תדעו. הנה רשימת מקומות העבודה של המאמן, מהסוף להתחלה, מאז אותה הצלחה עם הנבחרת הצעירה לפני יותר משבע שנים:

בית"ר ירושלים – 4 חודשים.

בני־סכנין – 5 חודשים.

הפועל ר"ג – 4 חודשים.

הפועל באר־שבע – 7 חודשים.

רמה"ש – 2 מחזורים.

הפועל באר־שבע – שנה.

גיא לוי. ישרוד אצל האדומים?(צילום: הפועל ת"א)

בחישוב מהיר, הזמן הממוצע שלוי מחזיק במקום עבודה הוא חמישה חודשים וחצי, פחות מחצי שנה. קביעות במקום העבודה אינה דבר שהמאמן מתמחה בו, וזה לא תמיד נובע מאיכות העבודה. העונה שעברה היא הדוגמה הטובה ביותר: בית"ר של לוי שיחקה כדורגל יפה, אבל גם זה לא השאיר אותו בתפקיד.

יכול להיות שזמנו של לוי בהפועל יהיה מוצלח. לא כמו בעונה שעברה – למרות מה שרבים חושבים, להפועל אין סגל מספיק טוב לצמרת וזה לא קשור למי מאמן אותה – אבל בטח יותר טוב משהיה עד עכשיו. ועדיין, חשוב לזכור שבכל מקרה שני הצדדים יודעים שמדובר בשידוך לחצי שנה, וכמעט לא חשוב מה יהיו התוצאות.

המאמן החדש של הפועל ת"א ישב אתמול במעלה האצטדיון וצפה בקבוצה. זה לא היה משחק טוב, כבר אמרנו, אבל יש משהו חיובי שלוי כן צריך לקחת מהמשחק. לדבר הזה קוראים משה אוחיון.

לוי. מציץ יחד עם כבירי(צילום: ראובן שוורץ)

הסיפור עם אוחיון מוזר. בעונה שעברה הוא היה צריך להיות שחקן מוביל, אבל כמעט לא ראה הרכב, בעיקר בחצי השני של העונה. הטענה הייתה ששי אבוטבול יושב על המשבצת של אוחיון, ושאת אבוטבול אי־אפשר להוציא מההרכב. והנה, אבוטבול נשלח החוצה, והעונה, עד הדרבי בשבוע שעבר, אוחיון אפילו לא היה בסגל. מוזר.

אתמול הוא פתח לראשונה בהרכב. זה לא היה משחק גדול שלו, אבל אחת הבעיות הכי גדולות של הפועל היא חוסר היכולת לבנות התקפות מאחור. לא לינגאנה, לא פינטילי ולא לקס עושים את זה מספיק טוב. בן רייכרט לא נראה טוב, נקודה. אוחיון הוא דווקא שחקן שיודע לבנות כמו שצריך. במחצית הראשונה אתמול הוא התקשה, בעיקר מאחר שמסיבה מוזרה התבקש לשחק בעמדת החלוץ וללחוץ כשהפועל לא הייתה עם הכדור, אבל יש לו את זה. יש לו את זה גם במצבים נייחים, והגבהה שלו הפכה לבישול הניצחון על רעננה. ניצחון, אגב, שכמו המאמן הוא סתימה זמנית להרגעת הקבוצה, כי היכולת ברצפה.

אוחיון. הפך לבורג מרכזי משום מקום(צילום: אורן אהרוני)

מיכה לא פתח בליגה כמעט חודשיים, דבר שלא קרה לו מאז החלק הראשון של העונה עם פאולו סוזה. זה לא סתם שגילי ורמוט תפס לו את המקום. אתמול ורמוט לא שיחק ועדיין מיכה ראה את רוב המשחק מהספסל. ואז הוא נכנס, לא להרבה זמן, ופתאום היה קצת יותר כדורגל יפה על המגרש (ולמכבי היה חסר אתמול המון כדורגל, בטח יפה). פתאום יש שחקן שאוהב לרוץ באגף, מישהו עם הגבהות טובות לרחבה.

חשוב לזכור את שיתוף הפעולה המצוין בין מיכה לערן זהבי, הצמד שחלק הכי הרבה בישולים של שחקן ספציפי לחבר לקבוצה בעונה שעברה. העונה של מכבי תיראה יותר נחמדה אם מיכה יוחזר לעניינים.