לשמור על ערך הסובלנות

סיפור האהבה שלי עם רכיבת אופניים מקצועית החל לפני מספר שנים, כאשר השתתפתי בפרויקט "דו קיום על גלגלים". במסגרת הפרויקט רכבו יחד שתי קבוצות, האחת, נערים ערבים מכפר עין רפא והשנייה, נערים יהודים מבית שמש ומועצה אזורית מטה יהודה. מטרת התוכנית הייתה ליצור בין שתי הקבוצות היכרות, הבנה ושיתוף פעולה הדדי. רצינו ללמד אותם כי יהודים וערבים יכולים לחיות זה לצד זה, ולסייע אחד לשני על אף ההבדלים. בזכות עמותת רוכבי שמשון שהקימה את 'ווסלה'- קבוצת רכיבת האופניים של עין רפא, ובתמיכתם של איגוד האופניים ופרחי הספורט הגשמתי את חלומי, להקים מועדון אופניים בכפר.

מסע לעתיד מתוק(צילום: ליזי שאנן)

למרות שאני עובד במשרה מלאה בעיריית ירושלים החלטתי להרים את הכפפה ולהקים בהתנדבות את מועדון האופניים בכפר. בשעות אחר הצהריים, ילדים רבים בכפר משוטטים בחוסר מעש, וכתוצאה מכך אנו נתקלים בבעיות משמעת להן מצאנו פתרון- המועדון. עבורי, הקמת המועדון הייתה פסגת השאיפות מאחר והוא גם משמש גם בית חם לאותם נערים. בעקבות הצלחת המועדון בכפר, היום אנו עסוקים בהקמת קבוצת רוכבים נוספת במזרח ירושלים. במועדון רכיבת האופניים הקהילתי של עין רפא התלמידים נהנים הן מתעסוקה והן מפעילות ספורטיבית. בחרנו בפעילות אופניים מאחר ומרבית הנערים לא נחשפו בעבר לאירועי ספורט שונים ולאנשים אחרים שאינם מהכפר.

מידי שנה אנחנו משתתפים במסע האופניים של האגודה לסוכרת נעורים (סוג 1), "מסע לעתיד מתוק" במטרה לשפר את יכולות הרכיבה של הקבוצה, תוך הרחבת מעגל ההיכרות של הנערים עם אוכלוסייה שונה וביניהם גם חולים בסוכרת מסוג 1. באמצעות המסע נחשפו החברים בקבוצה לסביבת רכיבה אחרת ופחות מוכרת. מסע האופניים של האגודה אפשר לנו לצאת מהמרחב הכפרי המצומצם ולהכיר אנשים, מקומות ואתרים חדשים.

אחת ממטרותיו של "מסע לעתיד מתוק" הוא העלאת המודעות לסוכרת הנעורים (סוג 1). בחברה בה אני פועל, כמעט ולא קיימת מודעות למחלה ולכן היה לי חשוב פי כמה שהקבוצה תשתתף במסע. סוכרת מסוג 1 היא מחלה שחייבים להכיר ולהיות מודעים אליה. אי אפשר לדעת אצל מי ומתי תפרוץ המחלה, ולכן במסגרת פעילויות המועדון הנערים יפגשו עם אחות סוכרת במרכז שניידר. האחות תסביר לנערים על החשיבות בקיום אורח חיים בריא בכלל ועל סוכרת נעורים בפרט.

בתקופה בה הצדדים חוששים ומודאגים ממפגש עם הצד השני החלטנו, במיוחד השנה, להשתתף במסע ולהפגין נוכחות. חשוב לי לומר שלא התאכזבנו. קבלת הפנים של האגודה לסוכרת נעורים ושל המועצה הייתה מרגשת. במהלך הרכיבה, אחד מהילדים עצר לעזור לאישה צעירה שאופניה התקלקלו מבלי לשאול אם היא צריכה עזרה. החניכים שלי מבינים שכולנו בני אדם וכי ערכם של החיים, הסיוע והתמיכה הם יקרים מפז. התמלאתי בגאווה, הצלחתי להעביר את המסר החשוב לילדים. אני רוצה להודות למועצה אזורית מטה יהודה ולאגודה לסוכרת נעורים (סוג 1) בישראל שהזמינו אותנו להשתתף ב"מסע לעתיד מתוק" ולרכב יחד עמם למען המטרה החשובה- העלאת המודעות לסוכרת סוג 1 ולמציאת מרפא למחלה. המסע חזק בי את התחושה כי דווקא בימים קשים אלו, בהם המדינה גועשת ורועשת חשוב לשמור על ערך הסבלנות, הסובלנות ולפעול למען חיים משותפים.