התעלומה של יוסף סלמסה

בנצ'יאמלק מששה- סלמסה אחותו של יוסף מספרת

"הרבה אנשים שלא זכו להכיר את יוסף בחייו, מבקשים ממני לספר משהו על יוסף, לעזור להם להכיר את הנשמה הטהורה הזאת, את אחי הקטן.

הסיפור שאני מרגישה שמספר אותו, הוא לכאורה פשוט וקטן אבל אומר כל כך הרבה על יוסף, יוסי שלנו. ללכת עם יוסף ברחוב, זה חיוך תמידי על השפתיים יד אחת מורמת ואומרת שלום לכל מי שעובר. אני זוכרת שאני הולכת אתו והוא כמו תמיד, אומר שלום, שלום לכל אחד, ואז אני הייתי שואלת אותו, יוסף אתה מכיר אותו? והוא עונה לי בטבעיות, לא, אבל מזה משנה שלום לא עולה כסף. בזמנו זה הצחיק אותי היום גם הזיכרון הקטן הזה מביא אתו דמעות וכאב, יוסף חסר לי, ברכת השלום שלו אבדה.

קראתי לו יוסי, והוא היה קורא לי סיסטר, לפעמים היה אומר, סיס את אימא שנייה שלי, ועכשיו הבית מתנהל בלעדיו, אני והאחים הקטנים, חזקים מאוחדים, יש לי גם בנות קטנות שדוד יוסי כל כך חרוט בחייהן שהן פשוט מחכות שדוד יוסי יחזור.

החיבור בין כל בני המשפחה שלנו היה חזק תמיד, ויוסף בשמחה ובאופטימיות שלו היה זה שתמיד הושיט יד לעזרה, תמיד היה שם בשביל כולם ובמיוחד בשביל אימא פרנוס היקרה.

יוסף הצבר הראשון של המשפחה, היה זה שמחובר באופן כל כך עמוק והדוק לאימא, היום כל כך ברור לי כמה הקשר ביניהם היה מיוחד במינו, אני

מבינה היום שהרבה מהדברים הקשים שאימא עברה בחייה, היא הייתה מספרת רק לו, ויוסף, ילד סבלני וקשוב יושב אתה מקשיב לסיפורים ולכאבים שלא אמי האמיצה.

עוד בעודו בחיים הבטיח יוסף שיעזור לה לחפש את סבא שלנו שנעדר מאז הלכנו בדרך סודן בדרכם לארץ ישראל. הוא היה כל כך בטוח בעצמו כשהבטיח זאת, והיא התרגשה ואין לי ספק שהאמינה בו, בנו הילדים הצברים שלה, שבכוחנו לעזור לה למצוא את אביה הנעדר.

הדמעות מציפות אותי עכשיו בכתיבה ואני כמו ילדה מתפללת, הלוואי ויכולתי לעצור את הזמן, הלוואי ויוסף היה פה כדי למלא את הבטחתו לאימא.

הלוואי ויכול היה להגשים את עצמו, להצליח כמו שכל כך רצה, כמו שחשבנו שיגדל להיות. כמו שידענו שהוא יכול להיות.

הכאב שלנו הוא כפול ומכופל כי הרי לובשי המדים הם אלו שרוקנו מחסנית טייזר שלמה על בחור אתיופי ששוקל 41 קילו, אלו לובשי המדים שבגלל חווינו השפלה, זלזול, איומים בסלון בית הורינו, הטרדות בטלפון ועוד ... לרגע אני שואלת את עצמי , איפה אנחנו חיים? מישהו יכול להסביר לי מה קורה פה לעזאזל

איך גוף גדול כמו המשטרה שאמור להגן עלינו , הם אלו שמתעללים בנו, גומרים אותנו והורסים לנו את החיים?

יוסף קיבל מכות , חשמלו אותו בטייזר עד אובדן הכרה ואפילו גרוע יותר, ומבחינת המשטרה לא קרה כלום. איזו מן התנהלות זו? אני אגיד לכם איזו, זו התנהלות בריונית שמאפשרת להם לקחת את החוק בידיים שלהם וזה לא משהו שאמור לקרות במדינה .

לפעמים אני חושבת שאני בחלום אבל לא, לצערי זו המציאות שאנו חיים בה .זו המציאות ממש ככה , זה פשוט בלתי נתפס עד כדי כך שאני עדיין לא מעכלת ולא מקבלת את מותו של אחי,

לפעמים אני מוצאת את עצמי מחפשת את יוסף, כי במותו ציווה לנו יוסף חיים, וכל עוד אני חיה אנחנו נלחם למען הצדק שלו.

אני יודעת שאם כל זה היה קורה למשפחה ממוצא אחר ולא אתיופי כמונו הסוף היה נראה אחרת אבל לא..לא עוד אנחנו לא נוותר ולא נשתוק,.

עד כה עשינו הרבה ונמשיך לעשות למען הצדק ולמען עתיד ילדינו ועתיד טוב יותר.

ואני מאוד מאוד מקווה אחרי חודשים ארוכים וקשים שעבדנו עם לימור ונטע על הסרט של יוסף שישודר בתוכנית "המערכת" עם מיקי חיימוביץ זה באמת יעלה על סדר היום את המצוקה האמיתית שלנו ויבינו למה בעצם כולנו יוסף סלמסה ".