"אסור לקחת ילד מאמא שלו. וגם לא מאבא!"
"אם היו לוקחים ממני את הילד ולא הייתי יודעת מתי אראה אותו שוב, הייתי נכנסת לדיכאון, לא יוצאת מהמיטה, מאבדת את טעם החיים ודועכת לי לאט לאט. אבל אסור לקחת ילד גם מאבא". מרינה קיגל, גרושה ואם לילד, לא מבינה איך הפילו את הצעת החוק לביטול חזקת הגיל הרך
הוא לא היה בבית שלושה ימים. אחרי יום וחצי כבר הייתי גמורה. רציתי להיכנס מתחת לשמיכת הפוך ולא לצאת ממנה עד שהוא חוזר הביתה. התגעגעתי נואשות. כשאמרתי את זה לחבר (גרוש) בטלפון הוא ענה לי: "ספרי לי על זה, עכשיו את מבינה איך אני מרגיש?".
"אימוש? אני אשן אצל אבא בשלישי וגם ברביעי וגם בחמישי השבוע, טוב? סמיילי לב, סמיילי נשיקה, סמיילי חתול". הודעת וואטסאפ מבן ה-12. הוא מכיר את הנוהל מאז שהיה בן שלוש. יום-יומיים בשבוע אצל אבא וכל שבועיים בסופי שבוע. לפעמים מוסיפים יום או מחליפים שבת. הכול בהסכמה הדדית. "אשרך, התגרשת בטוב", תגידו.
עוד בערוץ הורים:
"רק ילדה אחת? את עושה לה עוול!"
הנחיות חדשות בישראל: כמה זמן ילדים צריכים לישון בלילה?
הוואטסאפ של הילדים - להציץ או לא?
אני מנסה לחשוב אם הייתי מצליחה להתקיים אם לא הייתי יכולה לראות את הבן שלי מתי שאני רוצה. זאת בעקבות העובדה שהפילו לפני כמה ימים את הצעת החוק לביטול חזקת הגיל הרך. למי שלא מכיר - החוק קובע כי ילדים להורים גרושים יישארו באופן אוטומטי עד גיל שש בחזקת האם במידה וההורים לא הצליחו להגיע להסכמה ביניהם על משמורת הילד. כלומר, האם זוכה ליתרון על פני האב, בכל הקשור לחזקה על ילדיהם, מעצם היותה אישה.
אחוות גברים
בקיץ הוא נסע לחו"ל עם אבא שלו לשבועיים ויום. הייתי בטוחה שאבלה את השבועיים האלה כמו רווקה הוללת. לא ציפיתי שארגיש כמו זאבה בודדה שמייללת לגור הקטן שלה. כאשר חזר הביתה, פשוט מעכתי אותו בחיבוק ארוך.
הם נסעו יחד והנסיעה הזאת עשתה להם רק טוב. שמחתי וקינאתי, לא בהכרח בסדר הזה. הקשר הגורדי שהיה קיים ביני לבינו מאז שהתגרשתי התחיל להיפרם, למרות כל הנבואות. קשר חדש התחיל להיווצר בינו לבין אבא שלו. אחוות גברים.
מישהו מההורים טוב יותר מההורה השני?
יש מילים וביטויים שקשים לי פונטית. הצליל שלהן לא נעים לי לאוזן. למשל, המילה "סחוס". אבל יש ביטויים שבנוסף למצלול הצורם, יש להם גם משמעות שיוצרת תחושה של נייר זכוכית על עור חשוף - "חוק חזקת הגיל הרך". דעות מוצקות, כמו אמונה באלוהים, נועדו להקל לנו על החיים. ומה עושים כשאין דעה? כשמרגישים חמלה לשני הצדדים במשוואה. כאשר מבינים שמעשים קיצוניים של אחד הצדדים הם תוצאה של חוסר אונים?
חוק חזקת הגיל הרך הוא חוק לא טוב מכל כך הרבה סיבות שכולנו מכירים לפחות סיבה אחת, גם אם לא מודים בכך. הוא לא טוב כי אחד הצדדים יכול לנצל אותו לטובתו ולהשתמש בו כמו במנוף מטורף, כדי להרוס כל עולמו של הצד השני. קרב הטיטאנים שבמרכזו יש לפחות ילד אחד קטן. או ילדה.
חוק חזקת הגיל הרך הוא בעייתי, לא כי מישהו מההורים טוב יותר מההורה השני. נכון, אסור לקחת ילד מאמא. אני הייתי מתה אם היו לוקחים ממני את הילד ולא הייתי יודעת מתי אראה אותו שוב. הייתי נכנסת לדיכאון, לא יוצאת מהמיטה, מאבדת את טעם החיים ודועכת לי לאט לאט. נשרפת. אבל אסור לקחת ילד גם מאבא.
חוק שפג תוקפו
כל הסיפור עם חוק חזקת הגיל הרך הוא אדפטציה מודרנית למשפט שלמה. רק שאין החכם באדם שיפסוק ויעצור את מניפולציית החרב המונפת. החוק עצמו הוא החרב כאן וכרגע אין מי שיעצור אותו.
חוק חזקת הגיל הרך הוא מנוף. מנוף של גרושות נגד הגרושים שלהן. פמיניסטיות נגד שוביניסטים. שובר שיוויון שיוצר אשליה של שיוויון הזדמנויות. חוק שהשם שלו עצמו הוא סתירה, "חזק" ו-"רך" שיושבות להן יחד. מי שיותר חזק, שובר את הרך. את קליפת הביצה. את האשליה. את העולם האידיאלי של הילד. או הילדה.
לפייסבוק הורים של ynet כבר הצטרפתם? היכנסו עכשיו
החוק הזה לא קיים בעולם האידיאלי שלי. יש בו גירושין, יש בו גם ויכוחים ואפילו ריבים. בעולם האידיאלי הזה אבא ואמא תמיד יישארו משפחה עבור הילדים שבאמצע. גם אם ההורים החליטו להפריד כוחות, בעולם האידיאלי שלי אין להם זכות לחצות את הילד.
חוק חזקת הגיל הרך חוקק בשנת 1962, כאשר גירושין עדיין נחשבו לאיום על כבוד המשפחה. החוק הזה ענתיקה. הוא פג תוקף, כמו חוקים רבים. אבל לא כמו חוקים רבים הוא חותך על הבשר החי. ולכן הוא חייב להתבטל. כאן ועכשיו.
צפו בילדה שמבקשת מהוריה להפסיק לריב:
הכתבת היא עיתונאית וגרושה באושר פלוס אחד
לפנייה לכתב/ת 
