דן שפירא: "כסף לא מניע אותי"
הוא אמנם אב טרי שמתפרנס מעולם המשחק הלא יציב, אבל דן שפירא לא נלחץ מהמצב הכלכלי. גם לא מהביקורת שחטפה "המדרשה" בכיכובו: "זה לא מה שאנחנו רגילים לראות בישראל". בראיון הוא מדבר גם על המתחרה "כפולים" ועל הפגישה שלו עם סוכן מוסד
הפרומואים הבטיחו אקשן, הפנים של יהודה לוי ניבטו מכל פינה והבאזז היה אדיר. ואז "המדרשה" עלתה לאוויר - וספגה ביקורות מכל כיוון. השחקן דן שפירא, שמככב בסדרת הריגול, לא מסכים עם המבקרים, וגם לא ממהר להיבהל מהם. "זה לא מה שאנחנו רגילים לראות בישראל", הוא מסביר בראיון, "אבל לכל אחד יש זכות להביע את דעתו".
"בטלוויזיה הישראלית יש לרוב סיטקום או דרמת יחסים עמוקה", הוא אומר, "'המדרשה' זה משהו קצת לא מהארץ, יש לה קטע חדשני ומגניב ואחר, וזו נראית לי חוויה מעניינת לטלוויזיה המקומית. אני מאוד אוהב את הסדרה".
שפירא (34) התחתן לפני כשנה וחצי עם בת זוגו תמר, ולפני חודשיים הפך לאבא עם לידת בנו, נתן. ההורות, הוא מספר, הגיעה בדיוק בזמן - לא מוקדם מדי ולא מאוחר מדי. "להפוך לאבא בגיל 34 זה די ממוצע. היום 30 זה ה-20 החדש. אם פעם היינו עושים ילדים בגיל 25, היום אנשים בגיל הזה לא יודעים שיש דבר כזה ילדים בעולם. יש בהבאת ילדים לעולם הרבה סיכון, עדיף לחכות ולעשות את זה בטיימינג הנכון, עם האישה הנכונה ולהתמסר לזה, כי זה לוקח ממך חלק גדול מהחיים שלך".
איזה אבא אתה?
"עוד קשה לתת ציון כי זה באמת שלב שהילד צריך יותר את האמא שלו. נראה לי שהמשמעות של להיות אבא טוב בשלבים האלה היא בעיקר להיות בעל טוב, ולתת לה את התמיכה והשקט שהיא צריכה על מנת לגדל אותו בצורה הטובה ביותר. כמובן, במקביל להסתכל עליו לתת לו חום ואהבה. נראה לי שאהיה אבא טוב. מאוד רציתי ילד כבר כמה זמן, ואני בשל לזה, אבל כשזה מגיע - זה מפתיע אותך. ואין לזה הוראות הפעלה ברורות".
כשחקן אתה בטח יודע שהמקצוע סובל מחוסר יציבות כלכלית. חששת לפני שנתן נולד?
"אין לי חששות ואף פעם לא היו לי חששות כלכליות. אני מאמין שכסף זה אנרגיה, ואני מאמין שאם אתה במודעות נכונה כלפי האנרגיה הזו, ואם אתה דווקא לא בלחץ על זה וחי באיזו שהיא נדיבות וחופשיות כלפי כסף, אז הכסף ממשיך לזרום. אם אתה באחיזה גדולה - הכסף חומק ממך. אני בא ממקום של יצירה, של אמנות ועשייה. הכסף נבע מתוך העשייה, הוא לא המנוע שלי".
בימים אלה שפירא מככב במחזמר "שיער" של תיאטרון הקאמרי, וכאמור, משתתף גם בדרמת הריגול "המדרשה", שמשודרת בערבי שלישי בזכיינית ערוץ 2 רשת. בסדרה מגלם שפירא את חנוך - טייס לשעבר וחובש כיפה סרוגה שמתקבל לתוכנית להכשרת סוכני מוסד. בשביל התפקיד עשה עבודת מחקר לא רגילה: "נפגשתי עם סוכן מוסד לשעבר, כמובן לא אוכל להגיד את השם שלו. הוא דיבר איתי בעיקר על האלמנט של להתחפש ולהשתנות כל הזמן, לצאת ממצבים ולאלתר - להקדיש לזה את החיים שלך".
הביקורות לא היו מפרגנות במיוחד.
"קראתי ביקורות משולבות - כמה מדהימות וכמה פחות מדהימות. זה עדיף על דעה שהיא פה אחד".
הסדרה עלתה במקביל ל"כפולים", שעוסקת גם היא במוסד, כלומר יש לכם תחרות.
"אני חושב שמדובר בסדרות מאוד שונות. 'כפולים' היא יותר דרמת יחסים, מדובר ב-4 או 5 דמויות מובילות שאפשר להיכנס יותר למעמקים שלהן ואז לפתח את מערכות היחסים הישראליות - ההוא בגד באשתו וכאלה. 'המדרשה' מתחלקת על 12 דמויות, אי אפשר להיכנס לתוך הנשמה של כל אחד. זה כמו פאזל כזה שנבנה בצורה אחרת - יותר קליפית, יותר מודרנית בצורה מסוימת.
"אני חושב ששתי הסדרות טובות, לא ראיתי את זה כתחרות, האמת שלא ידעתי כל כך שיש סדרה מקבילה שעוסקת באותו נושא עד שהיא עלתה. אני באמת חושב שהכיוון של כל סדרה הוא כל כך שונה, כך שהן לא באמת באותה משבצת - רק הנושא והמעטפת דומות, אבל הפנים אחר לגמרי".
"צפירות הופכות לסכינים"
בניגוד לחברו לקאסט איתי טיראן ולשחקנים נוספים, שפירא לא ממהר לספק אבחנות פוליטיות, אך מבהיר שהוא תומך בהתבטאות חופשית בכל נושא. "אני חושב שכל בן אדם שמאמין במה שהוא אומר וחושב שהוא יכול להשפיע ולעשות את המקום שלנו טוב יותר - צריך וראוי שיתבטא, ואני חושב שהשיח הציבורי בעיקר בעידן הטוקבקים והעליהומים התקשורתיים לפעמים מוציא דברים מהקשרם. מספיק שבן אדם אומר משהו שאולי יכול להתפרש איכשהו, זה מיד מתפרש כמשהו אחר ומתפשט כמו אש בשדה קוצים.
"אולי זה בגלל שאנחנו מדינה קטנה ולחוצה - ולאנשים אין סבלנות. אני נוסע בתל אביב וכל שנייה מישהו מצפצף ברכב על כלום. זה לא מעצבן אותי כי אני מנסה לקבל את זה שאנחנו חיים במדינה או בעולם כזה שיש בו הרבה עצבים. זה לא שאני נטול עצבים. אבל אני חושב שהעבודה שלנו כבני אדם היא לפתח סובלנות, הקשבה ושיתוף פעולה, ולא ישר להתלהם ולצעוק ולצפור. הצפירות האלה אחר כך הופכות לסכינים בהזדמנויות אחרות".
מבחינה פוליטית, שפירא ממקם עצמו במרכז. "אני לא פוחד לדבר כי הדעות שלי לא קיצוניות - אני בן אדם של מרכז. אני מאמין בגישור ולדבר וליצור מערך שעובדים בו יחד, מימין או משמאל. המציאות הביטחונית גורמת לי לחשוב על טמטום של בני אדם. הרבה פעמים אנשים פועלים מתוך מקום מאוד אגואיסטי - כל אחד מנקודת המבט שלו, ומתחילים להרוג אחד את השני במקום לחבק אחד את השני".
ואיפה אתה ביחס לשרת התרבות מירי רגב, שעם כניסתה לתפקיד חוללה סערות בתחילה עם התיאטרון, אחר כך בקולנוע וכעת ברדיו עם גלגלצ?
"אני חושב קודם כל שהיא אישה חזקה בטבע שלה. מתוקף היותה אישה כזאת היא שמה דריסת רגל ראשונה כדי להגיד 'אני פה ועכשיו בואו תעבדו איתי' וזה מעניין בעיניי. לגבי הדרך - יש דברים שאני חולק עליה. אני חושב ששלטון לא יכול להתערב בבחירות אמנותית אלא אם כן זה מקרים קיצוניים. הבעיה היא אחר כך - איפה שמים את הגבול. זה כל כך מסוכן, וזה חבל כל כך דק. אם אתה מגיע למקום שיוצרים יכתבו יצירות כדי לרצות את השלטון, זה יכול לקחת אותנו למשטרים שאנחנו לא יכולים לחשוב עליהם. אני לא חושב שזה שם, אבל זאת הסכנה. אני כן חושב שדריסת הרגל שלה מעניינת כי זה טוב ששרת התרבות מתעניינת - אם האמנים והיא יצליחו לדבר ולהגיע למצב של שיתוף פעולה, יכול להיות כוח מאוד גדול. איך אומרים? חושך גדול מוציא אור מאוד גדול. צריך פה עבודה מאוד נכונה של שני הצדדים. בדיוק כמו בפוליטיקה".
