הורים בגיל 20 בבייבי בום: "לא מצטערים"
דולב קינן ושמוליק אוחיון כמעט נפרדו כשגילו על ההריון, אבל בסופו של דבר הגיעו לחדר הלידה ול"בייבי בום". בעקבות הפרומואים הם כבר מתמודדים עם ביקורת, ומכריזים: "כל בחורה היתה חולמת על גבר כזה בלידה שלה"
בגיל 20 גילתה דולב קינן שהיא בהריון. יחד עם בן זוגה שמוליק אוחיון קיבלה החלטה להפיל את העובר, אך חודש לאחר מכן גילתה שוב שהיא הרה, והפעם סירבה להפיל. קינן הודיעה שהיא מביאה את התינוק לעולם, ולא עזרו ההפצרות של אמה וההתנגדות הנחרצת של שמוליק - שאיים לעזוב אותה.
לסיפור הזה יש סוף טוב, או נכון יותר - התחלה חדשה וטובה. השניים, שלרגע התנתקו זו מזה, הגיעו יחד לחדר הלידה ואפילו הרגישו בטוחים בעצמם מספיק כדי לאפשר למצלמות לתעד זאת עבור התוכנית "בייבי בום", ששבה הערב (ד'), לעונה שלישית בערוץ 10.
"לא עזבתי אותה", מבהיר שמוליק בראיון, "לא הסכמתי איתה וניסיתי בכל מיני דרכים שהיא תפיל, אבל בסוף הבנתי שאין מה לעשות נגד זה, ואם זה מה שהיא באמת רוצה - זה מה שיקרה. זאת היתה הנקודה שהבנתי שזאת הבחורה שאני רוצה. היא נלחמה ולא ויתרה, ואני איתה עד הסוף".
דולב, מצדה, מגלה הבנה. "הבנתי שזה נפל עליו ושזה קשה. היו לנו חיים משותפים ולאף אחד לא היה ראש לילד, זאת מציאות שונה לגמרי. בתוך תוכי תמיד ידעתי שהוא יהיה אבא טוב. לא עניין אותי שיהיה בן זוג טוב".
"חזרתי למשך שבועיים להורים בצפון, חשבתי שאולי משהו ישתנה כשאני לא אהיה לידו. כשהייתי שם היתה אזכרה לסבא שלי - אסור לאישה בהריון להיכנס לבית הקברות, ובכל זאת נכנסתי. ביקשתי מסבא שלי שיעזור לנו שנהיה ביחד, ואם זה לא עובד אז שיהיה אבא טוב. מיד כשיצאתי משם, שמוליק התקשר אלי".
נכנסתם להריון פעמיים בלי להתכוון. למה לא נזהרתם?
"לא ייחסנו לזה חשיבות יותר מדי, ומה שצריך לקרות - קורה. אנחנו שמחים שזה קרה ולא מצטערים לרגע. בחיים אי אפשר להגיד טוב, אני מוכן לילד. תמיד יש משהו שגורם לך לחשוב שזה לא הזמן. כשזה בא, זה בא, ואם אתה לא מקבל את זה בחיבוק - חבל. כל אחד יכול להיות אבא, אבל לא כל אחד יכול להיות הורה".
השניים נפגשו כשדולב עוד היתה תלמידת תיכון בת 17. מפרידות ביניהם שבע שנים, ושמוליק מספר שבתחילה הקשר התנהל בעצלתיים. "פעם בשבוע שבועיים דיברנו. נתתי לה להתבשל שנה כדי שהיא תהיה חוקית".
אחרי שהבינו שהם עומדים להפוך למשפחה, התקבלה גם ההחלטה להשתתף בתוכנית טלוויזיה שתתעד את רגע הלידה של התינוק, אדם בן. מי שדחפה לשם היתה דולב, שרצתה בעיקר מזכרת. "זה בא ממני", היא מספרת, "כל פעם שראיתי 'בייבי בום', ירדו לי דמעות".
שמוליק כלל לא ידע במה מדובר. "לא ראיתי בחיים את התוכנית, לא ידעתי למה אני בא בכלל. בהתחלה לא רציתי, אבל הבנתי שזה מה שיעשה לה טוב, אז הסכמתי".
לא הפריעה לכם העובדה שמדינת ישראל תצפה ברגע האינטימי שלכם?
דולב: "לי זה לא הפריע כי זה לא היה חושפני. אנשים לא נכנסו לחדר הלידה שלנו. את המצלמות אתה לא מרגיש. בסופו של דבר לידה היא דבר טבעי ויפה. זו מזכרת יפה שהפקה שלמה טובה ומוכשרת מטפלת בה".
התגובות, לעומת זאת, כן מפריעות. בעקבות הפרומואים, שמציגים את שמוליק כבן זוג שמתקשה לתמוך, הוא החל לספוג מתקפות, בעיקר מכיוונן של נשים. "לא אכפת לי מה יגידו", הוא מכריז, "לא קורא טוקבקים ושלם עם עצמי ועם ההחלטות שלי ועם החיים שלי".
דולב דווקא כן מתרגזת, וטוענת שבתוכנית עצמה ייחשפו הצופים לפן אחר של בן זוגה. "אני קוראת תגובות לפרומואים - הן רעות וזה מעצבן אותי. אני כל כך מחכה לפרק כדי שהם יראו אותו ויתאהבו בו. כל בחורה היתה חולמת על גבר כזה בלידה שלה", היא אומרת.
שמוליק, אפשר להבין את הביקורת - בחדר בלידה כעסת על דולב כי בחרה שאמא שלה תישאר איתה בבדיקת האפידורל, במקום לתמוך בה.
"האמת היא שנפגעתי שהיא לא סמכה עליי שאהיה איתה בבדיקה בחדר הלידה. הייתי מוכן להכל, ופתאום היא שלחה אותי החוצה. זה קצת פגע בי ולא יכולתי להסתיר. רציתי להיות איתה בכל שנייה בלידה, רציתי לתמוך בה. היום אני מבין שהיא שמעה מקרים על בעלים שהיו בחדר לידה, ועזבו אחרי חודש כי הבעל לא יכול להיה להסתכל על האישה. אני בדיוק הפוך. לפני זה פחדתי, וברגע האמת הבנתי שאני רוצה להחזיק לה את היד בכל רגע".
אתם מתכננים להתחתן?
שמוליק: "החתונה תקרה בקרוב, אני מבטיח. והבטחתי לה, אני רק מחכה לזמן הנכון. אנחנו מסיימים גם תקופת אבל, אז מחכים לזמן הנכון. מבחינת הכוונות ברור שאנחנו רוצים להתחתן".
דולב: "לי זה פחות חשוב".
שמוליק: "אל תשחקי אותה, כל בחורה רוצה טבעת".
דולב, את לא מרגישה שאת צעירה מדי?
"להגיד לך שככה רציתי שהחיים שלי יראו? לא. אם לפני שנה ומשהו היית שואל, הייתי אומרת 'בחיים לא', אבל אני משתדלת לעשות הכל עם הילד שלי ולא לתת לזה לעצור אותי. אני עוד מעט אלך לעבוד".
שמוליק: "אני חושב שלכל בן אדם יש ייעוד בחיים, וזה הייעוד שלה - היא יותר זוהרת, יותר פורחת, יותר אמיתית".
דולב: "תודה חיים".
